דומבק נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט בגין ארבעה דוחות, כמפורט להלן:

1.דוח מס' 14101204510 מיום 29.9.08 בגין עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות (להלן: "הדוח הראשון").

2.דוח מס' 3810168109 מיום 12.11.08 בגין עבירה של אי ציות לתמרור ב – 37 (להלן: "הדוח השני").

3.דוח מס' 14101228063 מיום 13.2.09 בגין עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות (להלן: "הדוח השלישי").

4. דוח אזהרה מיום 16.6.08 בגין עבירה של אי ציות לתמרור ב – 37 (להלן: "הדוח הרביעי").

הדוח הרביעי איננו כתב אישום, אלא אזהרה ועל כן אין באפשרותו של המבקש להשפט בגינו כלל.

הדוח השני איננו בסמכותו המקומית של בית משפט זה, ועל המבקש להגיש את בקשתו, ככל שהיא נוגעת לדוח זה, לבית המשפט המתאים.

לפיכך, החלטה זו תתייחס לבקשתו של המבקש הנוגעת לשני הדוחות האחרים (הדוח הראשון והדוח השלישי), שעניינם אי חגירת חגורת בטיחות.

בבקשתו טוען המבקש, כי אין הצדקה לגובה הקנסות ולזקיפת הנקודות לחובתו במשרד הרישוי, ועל כן הוא מבקש להשפט, ולהגיע להסדר טיעון שיכלול קנס מופחת ללא נקודות.

כמו כן, הסביר המבקש את השיהוי בהגשת הבקשה, בכך שבהיותו סטודנט שלמד במקום המרוחק מביתו, לא יכול היה להקדיש מזמנו לטיפול בדוחות.

לאחר שהתבקש וביום 25.9.11 הגיש המבקש תצהיר, התומך בטיעוני בקשתו, בו הוסיף על בקשתו את פרטי הארוע של כל דוח ובקש לבטל את הדוחות. בתצהירו אף הודה המבקש בביצוע העבירות, מושא הדוח הראשון והדוח השלישי.

המבקש קיבל לידיו את הדוח הראשון ביום 29.9.08 ואת השני ביום 13.2.09, על גבי כל אחד מהם רשום המועד להגשת בקשה להשפט. עם זאת, בקשתו הראשונית הוגשה רק ביום 14.9.11, זמן רב לאחר שחלפו המועדים הקבועים לכך בחוק, ומבלי שעשה דבר בעניין זה קודם לכן. הסברו של הנאשם לשיהוי רב זה, הנעוץ בלימודיו, אינו מהווה הסבר הגיוני, המניח את הדעת.

כמו כן, עפ"י הפסיקה המחייבת, זקיפת נקודות לחובתו של המבקש במשרד הרישוי, כמו גם גובה הקנסות שצברו תוספות פיגורים, אינם מהווים עילה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט.

לאור האמור לעיל, אינני מוצאת בבקשה נימוק כלשהו שיש בו כדי להוות עילה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין הדוחות שעניינם אי חגירת חגורות בטיחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' תשרי תשע"ב, 18 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.