דויטש נ' המרכז הרפואי ע"ש אדית וולפסון ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום 25,000 שקלים שהוגשה ע"י התובע כנגד המרכז הרפואי על שם אדית וולפסון בחולון וכנגד הגברת אביגיל אלפי ששימשה ככוח עזר במחלקה פנימית ב' של בית החולים.

על פי התביעה, התובע אושפז בתאריך 29/12/09 בבית החולים לאחר ניתוח צנתור ואוטם שריר הלב.

לפי הטענה, נוצר אירוע מצער ביום 29/12/09 בין התובע ולבין הנתבעת 2, אשר לפי טענת התובע הרימה עליו קול, צעקה עליו, הטיחה בו דברים כאלו ואחרים כגון "מה אתה אורח או חולה?" "תראה מה עשית איזה בלאגן עשית במיטה, תיזהר".

הנתבעת 2 אף ערכה לתובע בדיקת לחץ דם כאשר אוחזת בידו בצורה ברוטאלית.

בנוסף לכך, לאחר מכן ניסתה הנתבעת 2 לכפות על התובע, בעוד הוא אוכל את ארוחת הבוקר, בדיקת לחץ דם נוספת, וגם אז אחזה בידו בכוח. לאחר מכן התפתח דין ודברים בין התובע ולבין הנתבעת 2, כאשר הנתבעת 2 מאיימת על התובע "תיזהר תיזהר תיזהר", ואילו התובע לטענתו ציין בפניה כי כך לא מתנהגים לחולה.

התובע טוען כי הנתבעת 2 גם סירבה למסור את שמה. לפי טענתו מדובר ביחס בוטה, אכזרי ומשפיל, ועל כן הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת הנפש, הכאב, הסבל, האיומים והתקיפה שבוצעה כלפיו.

התובע פנה לבית החולים במכתב תלונה ולא קיבל תגובה כלשהי עד להגשת התביעה.

על פי כתב ההגנה, הטיפול שניתן לנתבע היה כדבעי. בדיקת לחץ הדם הייתה הכרחית. התובע הפגין יחס מזלזל כלפי הנתבעת 2 והשתמש בשפה בוטה ולא ראויה. הסכום שדורש התובע אינו עומד בפרופורציה למקרה.

עוד לפי הטענה נשלח ביום 9/2/10 מכתב מטעם בית החולים אל התובע ואשר על פיו בית החלים מציב בעדיפות עליונה מתן יחס אדיב ומתחשב לכל המטופלים. כמו כן צוין כי נערכה שיחה עם העובדת והופקו הלקחים וכי צוות בית החולים מתנצל מקרב לב.

היום שמעתי את עדותו של התובע וכן את עדותה של הנתבעת 2. אני מעדיף את גרסת התובע.

גרסת התובע הובאה בכתב התביעה בצורה מפורטת תוך ציטוט מדויק לפי גרסתו, של הדברים שנאמרו ע"י הנתבעת 2 כלפיו ותוך פירוט של המעשים הלא ראויים לדעתו שביצעה הנתבעת 2.

לעומת זאת, לא מצאתי בכתב הגנה התייחסות מפורטת לגרסת התובע. לבד מטענות כלליות לא מצאתי גרסה סדורה וספציפית מצד הנתבעים של מה בדיוק קרה באותו אירוע ומה כן נאמר ע"י הנתבעת 2 ומה לא נאמר על ידה.

רק בדיון של היום הציגו לפניי מסמך שחתום ע"י הנתבעת 2 ואשר מציג את גרסתה. מסמך זה הינו מתאריך 24/1/10 ואין ספק שהיה מקום להגיש אותו במסגרת כתב ההגנה או להוסיף אותו לאחר מכן כחלק מהראיות של הנתבעים בתיק.

גרסת התובע ועדותו שלפניי הייתה אמינה. הנתבעת 2 שהעידה לפניי הכחישה אומנם את גרסת התובע אם כי ציינה כי מדובר בהגזמה ולא שמעתי ממנה הכחשה טוטאלית של האירוע בבחינת לא היו דברים מעולם. יתרה מכך, על פי מכתב בית החולים מיום 9/2/10, נרשם "העובדת נקראה למשרדה של מנהלת שירותי הסיעוד והובהר לה כי התנהגותה אינה מקובלת עלינו..."

לפיכך, אני מאמץ כאמור את גרסת התובע וקובע כי הנתבעים בנסיבות אלה אחראים ביחד ולחוד לפצות את התובע על נזקיו.

לעניין הנזק – סבור אני כי הסכום שנתבע ע"י התובע אכן אינו עומד בפרופורציה לסכום שראוי לפסוק לתובע בנסיבות העניין. למעשה, באופן מהותי ועל פי עיקרי הדברים אשר ארעו ותוארו ע"י התובע, מדובר היה בעיקר בהתנהלות מילולית שאינה עולה בקנה אחד עם התנהלות מצופה של עובד ציבור שעובד בבית חולים ואשר אחראי בין היתר לטפל ולשרת חולה שאושפז בבית חולים, ועל אחת כמה וכמה חולה שאושפז בנסיבות שצוינו בכתב התביעה ואשר אינן שנויות במחלוקת.

יחד עם זאת, גם לחילופי דברים מילוליים כאמור והתנהגות כפי שתיאר התובע, יש גבול מבחינת סכום הפיצוי הראוי בנסיבות העניין על עוגמת הנפש שנגרמה לתובע ועל ההשפלה שהוא חש בעת שכך התייחסה אליו הנתבעת 2.

כידוע, פסיקה של נזקים שאינם ממוניים ובפרט כדוגמת אלה במקרה שלפנינו הינה מסורה לשיקול דעת נרחב של ביהמ"ש.

על פי החומר שהוצג לפניי, הגעתי למסקנה שיש מקום לפצות את התובע בסך של 3,000 שקלים. בשל הריחוק הרב שבין סכום התביעה מצד אחד, ולבין התוצאה מצד שני, כל צד יישא בהוצאותיו.