דויטש ואח' נ' אדוט ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהוגשה בתיק זה.

מבוא ורקע עובדתי

הצדדים הינם סוכני ביטוח במקצועם.

ביום 7.7.05 נכרת הסכם בין הצדדים (להלן – ההסכם הראשון) בו העביר התובע שכנגד (להלן – אבי) לנתבע שכנגד (להלן – חנוך) את תיק הלקוחות שלו (להלן – תיק הלקוחות) בתמורה לקבלת אחוז מסוים מעמלות הביטוח שיתקבלו מן התיק המועבר.

במסגרת העברת תיק הלקוחות התחייב אבי להעניק לחנוך שירותים במסגרת טיפול בתיק הלקוחות לתקופה של כשלוש שנים (קיימת מחלוקת אם מדובר בתקופה של 30 חודשים או 36 חודשים, אך הדבר אינו רלוונטי לענייננו). בנוסף התחייב אבי שלא לחזור לעסוק כסוכן ביטוח במשך 24 חודשים לאחר סיום התקופה בה היה מחויב להעניק שירותים לחנוך.

כמו כן, ההסכם כלל תניות איסור תחרות הנוגעים ללקוחות שהעביר אבי לחנוך.

ביום 8.7.09 חתמו הצדדים על מסמך שכותרתו "נספח לחוזה מכירת תיק" (להלן – ההסכם השני) בו הוסכם כי אבי ישוב לעסוק כסוכן ביטוח (על אף שטרם חלפה התקופה הקבועה בהסכם הראשון), כאשר בשלב זה הוספו תניות נוספות הנוגעות ליכולתו של אבי לפנות ללקוחות שהועברו לחנוך במסגרת ההסכם הראשון.

בהסכם השני נקבע פיצוי מוסכם להפרת הוראות ההסכמים שבין הצדדים בסך 20,000 ₪.

כאמור, אבי שב לעסוק כסוכן ביטוח, כאשר בין הצדדים התפתחו במהרה מחלוקות בנוגע לפרשנות ההסכמים שנכרתו ביניהם. בין הצדדים התנהלו כבר מספר הליכים משפטיים בסוגיות הנוגעות להסכמים האמורים.

ההליכים בתיק זה

התביעה העיקרית בתיק זה הינה תביעה של חנוך בה הוא טוען כי אבי הפר את ההסכמים שבין הצדדים כאשר ביטח את חב' עדי וולף חומרי בניין בע"מ אשר היתה חלק מן הלקוחות שעל פי ההסכמים שבין הצדדים אבי מנוע מלבטח.

בתביעה שכנגד טוען אבי לזכאות לעמלות בהתאם להסכם הראשון, כאשר סכום התביעה הועמד לצרכי אגרה על סך של 100,000 ₪ , נוכח טענותיו של אבי כי לאור הפרות הוראות ההסכם הראשון על ידי חנוך, אין לו מידע בנוגע לעמלות המגיעות לו והדבר יתברר במסגרת הליכי גילוי המסמכים בתיק זה.

טענות הצדדים

לטענת חנוך, בפסק הבורר שניתן על ידי עו"ד שפרבר ביום 16.1.11 נקבע כי על פי הסדר דיוני בין הצדדים, הם ויתרו על כל טענה שיש להם בנוגע לאירועים הקודמים ליום 22.11.10. לכן, מאחר וטענות אבי בכתב התביעה שכנגד נשענות כולם על אירועים הקודמים לתאריך זה, יש לדחותן מחמת מעשה בית דין או היעדר עילה.

אבי טוען מנגד, כי תביעתו אינה נוגעת לאירועים הקודמים ליום 22.11.10, אלא לזכותו לקבל עמלות בהתאם להסכם הראשון וזאת החל מיום 22.11.10 ועד היום. לטענתו מדובר בעילה שונה מן העילה שנידונה בבוררות שהתקיימה בין הצדדים ועילת התביעה כאן דווקא נסמכת על החלטותיו של עו"ד שפרבר בפסק הבורר.

דיון והכרעה

דין הבקשה לדחייה.

אין ספק כי פסק הבורר של עו"ד שפרבר מקים מעשה בית דין המונע התדיינות עתידית נוספת בפלוגתאות שכבר הוכרעו שם (ראו ס' 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ורע"א 4870/12 ‏פלוני נ' פלוני (נבו, 25.7.2012), בס' 7).

כטענת חנוך, בפסק הבורר מיום 16.1.11 קבע עו"ד שפרבר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני ביום 22.11.10 בו ויתרו על כל טענה שעמדה להם בנוגע לתקופה שלפני ההסדר. ראו את דברי עו"ד שפרבר בס' 6 לפסק הבורר: