דוידוב נ' שגיא ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 28.06.12 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

על פי גרסת התובעת התאונה התרחשה, שעה שנסעה בכביש בפניה ימינה. התובעת נסעה בפקק תנועה ופתאום הרגישה מכה מאחור. הצדדים החליפו פרטים. התובעת צילמה את השריטה שנגרמה לרכב.

לגרסת הנתבעים, הנתבע 1 נהג רכבו בעקבות התובעת. לפתע התובעת עצרה בלימת פתע, הנתבע 1 עצר את רכבו מאחורי רכב התובעת. לדברי הנתבע 1 הוא לא ראה ולא חש כי פגע ברכב התובעת. הנתבע 1 הסתכל על רכב התובעת לא הבחין בפגיעה. הוחלפו פרטים והנתבע 1 עזב את המקום כיוון שמיהר.

נטל ההוכחה מוטל לפתחה של התובעת, התובעת טענה כי צילמה את הרכב מיד לאחר התאונה (עמ' 2 שורה 5 לפרוטוקול). תמונות אלו לא הוצגו בבית המשפט. לבית המשפט הוגשו תמונות שצילם שמאי התובעת. למרות שהתובעת סימנה על התמונות את השריטה, לא התרשמתי כי אכן מדובר בשריטה שנגרמה לרכב כתוצאה מהתאונה. מעבר לכך יאמר כי בתמונות השמאי לא ניתן להבחין כלל כי נגרמה לרכב שריטה, פגוש הרכב צולם במספר תמונות, אולם לא ניתן להבחין בשריטה כאמור בדברי התובעת. עוד יצוין, בהודעת התובעת לחברת הביטוח, לא פרטה התובעת מה הוא הנזק שנגרם לרכבה אלא נרשם "מאחור".

נוכח הגרסאות הסתורות של הצדדים. בעוד התובעת טוענת לתאונה, לעומתה טוען הנתבע 1 כי לא נגרמה תאונה כלל. בהעדר ראיה התומכת בגרסת התובעת (תמונות). מצאתי לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת תביעתה והתביעה נידחת.

מצאתי לציין כי עצם חוו"ד שמאי אין בה לקבוע כראיה התומכת בתביעה, שכן על התובעת מוטל הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין חוו"ד השמאי לתאונה. בהעדר ראיה בחוו"ד הקושרת את התאונה לנזק אני מוצא לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל כאמור.

סוף דבר, אני מוצא לדחות את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בשיעור של 1,000 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ג, 21 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.