דויאת ואח' נ' בלטניק ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 18.11.10 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") הבעלים והנהגת של רכב מסוג מאזדה מ.ר. 49-549-58 (להלן: "רכב התובעת").

הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מסוג מאזדה מ.ר.97-138-29 (להלן: "רכב הנתבע"). התובעת שכנגד 2 היא מבטחת רכבו של הנתבע.

מוסכם בין הצדדים כי ביום 18.11.10 אירעה התנגשות בין הדלת השמאלית קדמית של רכב התובעת לבין הכנף ימנית קדמית של רכב הנתבע.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות: גרסת התובעת הינה כי במועד התאונה כאשר החנתה את רכבה בחניון אצטדיון טדי במקום המיועד לחניה, הגיע רכב הנתבע במהירות כאשר אורות רכבו לא היו דלוקים, סטה ממסלול נסיעתו ופגע ברכבה של התובעת.

גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתו, רכב התובעת חנה בצד הדרך בצמוד למדרכה מימין לנתיב נסיעת הנתבע שנסע כדין. לפתע יצא רכב התובעת ממקום חנייתו בפניה חדה שמאלה ללא איתות ואורות, נכנס לנתיב נסיעתו ופגע בו בכנף הימנית קדמית.

דיון והכרעה

העידו בפני התובעת, עד מטעמה וכן הנתבע.

התובעת העידה כי התאונה אירעה במגרש החניה ליד אצטדיון טדי, כאשר פנתה שמאלה כדי להחנות את רכבה במאונך למדרכה, ואז שעה שהתובעת היתה כבר בחניה הגיע רכב הנתבע ופגע ברכבה. התובעת ציינה בעדותה כי מצידה הימני היו כלי רכב חונים, וכי אורות רכבה היו כבויים.

מטעם התובעת העיד קרוב משפחה של התובעת, אשר טען כי ישב לצדה ברכב במועד התאונה. גרסתו של העד לא היתה זהה לגרסת התובעת. כך, סיפר העד כי בעת התאונה עמד רכב התובעת במאוזן למדרכה, ולא במאונך כפי שהעידה התובעת, ואז הגיע רכב הנתבע משמאל ופגע בדלת הקדמית שמאלית של רכב התובעת. כן אמר העד, כי משני צידיו של רכב התובעת לא חנו כלי רכב כלשהם, וזאת בניגוד לגרסת התובעת שהעידה כי מצידו הימני של רכבה עמדו כלי רכב חונים.

לעומתם, העיד הנתבע, כי העד מטעם התובעת לא היה עמה ברכב במועד התאונה, וכי ברכב היו ילדיה של התובעת. עוד העיד הנתבע, כי התאונה לא אירעה בחניון כי עם בכביש המוביל לקניון מלחה, וכי התובע נסע בנתיב הימני בעוד הנתבעת חנתה בצד ימין של הדרך. לפתע, באופן פתאומי יצאה התובעת מהחניה, הנתבע ניסה להסיט את רכבו שמאלה, על מנת למנוע את ההתנגשות, אך הדבר לא עלה בידו וזאת משום שרכבה של התובעת היה קרוב מידי.

עדותו של הנתבע היתה מהימנה עלי, לא נתגלו בה סתירות והתרשמתי באופן חיובי מאמינותו. שונה היתה התרשמותי מעדותה של התובעת, אשר גרסתה לא היתה זהה לגרסת העד מטעמה. כך, התובעת העידה כי חנתה במאונך למדרכה בעוד העד מטעמה העיד כי רכב התובעת היה במצב מאוזן למדרכה. כך גם ציינה התובעת כי מימינה חנו כלי רכב בעוד שהעד מטעמה העיד כי לא חנו כלי רכב לצד רכבה של התובעת. סתירות אלה בין העדויות מטילות צל כבד על אמינות גרסאותיהם.

לפיכך, אני מבכרת את גרסתו של הנתבע על פני גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת על התובעת, אשר יצאה מחניה בפתאומיות כאשר אורות רכבה היו כבויים, מבלי שהבחינה בנעשה בכביש ופגעה ברכבו של הנתבע.

אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הנזק שנגרם לרכבה מתיישב עם גרסתה ולא עם גרסת הנתבע. מחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה וכן מהתמונות שצורפו עולה כי רכב התובעת ניזוק בדלת השמאלית קדמית. נזק זה יכול היה להיגרם גם בעקבות תאונה באופן בו תיאר אותה הנתבע.

בעקבות התאונה נגרמו לנתבע, התובע שכנגד, הנזקים הבאים: נזק לרכב בסך של 5,845 ₪; ירידת ערך בסכום של 675 ₪, תשלום שכ"ט שמאי בסך של 420 ₪. התובעת שכנגד 2 פיצתה את הנתבע בסכום של 4,949 ₪ בקיזוז השתתפות עצמית בסכום של 1,571 ₪. כן נשאה התובעת שכנגד 2 בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 420 ₪.

לפיכך אני קובעת כי התובעת תשלם לנתבע, התובע שכנגד 1, סך של 1,571 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל. כן תשלם התובעת לתובעת שכנגד 2 סך של 5,369 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל.

כמו כן, תישא התובעת בהוצאות התובעים שכנגד בסכום של 500 ₪, כל אחד, ובשכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ש"ח.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ב, 02 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.