דוויק נ' אוסאמה ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו של התובע בתאונה מיום 07/10/08.

התובע טוען כי הוא בעלים של מיניבוס. ביום 07/10/09 נהג במיניבוס העד אסעד אבו חליף (להלן – "הנהג"). לטענת הנהג הוא נסע במהירות נמוכה בירידה המצויה בשכונת א-טור בירושלים, כאשר לפתע הגיח הנתבע מתוך חניה של בית המצוי בימין הדרך. הנהג טוען כי הוא ניסה לבלום, אך בשל העובדה שהכביש היה חלק מהגשם הוא החליק ופגע ברכבו של הנתבע.

הנתבע טוען כי הוא יצא מכביש הגישה לבית והמתין על המדרכה עד שיוכל להשתלב בתנועה שזרמה בכביש הראשי. או אז, הוא ראה את הנהג מחליק על הכביש תוך כדי שהוא מזגזג לימין ולשמאל עד שהוא פגע בו. הנתבע הביא עד לחיזוק גרסתו.

בטרם אדון בגרסאות הצדדים אתייחס לטענת הנתבעים לפיה התובע איננו בעל המיניבוס. המיניבוס אכן רשום על שם חברת אלפורקאן בע"מ, אולם התובע הגיש לאחר הדיון הסכם מכר המלמד על כך שהמיניבוס נמכר לו עוד ב-20/07/08. הנתבעים טוענים שאין די בהצגת ההסכם מפני שאין הוכחה שהוא קויים בפועל. טענה זו אינה נראית לי, מפני שהתובע הגיש יפוי כוח חתום על ידי אלפורקאן המסמיך אותו להעביר את הבעלות ברכב על שמו. מועד חתימת יפוי הכוח מאוחר למועד כריתת ההסכם, ומכאן שההסכם ככל הנראה בוצע.

אשר לגרסאות הצדדים בנוגע לתאונה; גרסת התובע נראית לי יותר מהימנה מגרסת הנתבע.

נקודת המוצא הינה שהנתבע יצא מדרך צדדית וביקש להשתלב בכביש הראשי שבו נסע הנהג. אין חולק על כך שהנתבע היה צריך לתת זכות קדימה לנהג, ולכן מוטל עליו הנטל לשכנע שהוא אכן נתן זכות קדימה. הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו. הנתבע זימן לעדות את העד פואד מושעשע וטען שהוא עד אובייקטיבי שאיננו מכיר אותו. ואולם, במהלך העדות התברר כי אחיו של העד הוא חבר של הנתבע, ושהנתבע יצא באותו בוקר מביתו של האח במטרה להסיע את בנו של האח לבית הספר. הנתבע טען כי הוא לא ירד לכביש הראשי בטרם אירעה התאונה, אלא הוא עמד על המדרכה והמתין לשעת כושר להשתלב בתנועה. טענה זו נסתרת לנוכח התמונה התחתונה ב-נ/1. בתמונה זו נראה הרכב של הנתבע מיד לאחר התאונה, וניתן להבחין שהגלגל השמאלי הקדמי שלו נמצא על הכביש ולא על המדרכה. יש להביא בחשבון כי בתמונה נראה הרכב כאשר הוא נוטה לימין לאחר שהתובע פגע בו מצד שמאל, ומכאן המסקנה שכאשר הרכב עמד ישר עובר לתאונה אזי שני הגלגלים הקדמיים שלו היו על הכביש. על כן שוכנעתי כי הנתבע נכנס לנתיבו של הנהג בלי שהוא וידא שהדרך פנויה. הנתבע טען כי הנהג החליק בגשם ופגע בו. עובדה זו איננה יכולה להכריע את הכף מפני שיתכן בהחלט שהנהג החליק כתוצאה מכך שהוא בלם בלימת חירום בניסיון למנוע את ההתנגשות.

הצדדים לא התמקדו בסיכומיהם בשאלת הנזק. יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הנזק לפי דו"ח השמאי – 6,030 ₪, שכ"ט שמאי – 550 ₪, והוצאות גרירה – 400 ₪. בגין בטלה בזבוז זמן השבתת הרכב נסיעות וטלפונים אני פוסק לתובע סכום מתון בסך של 500 ₪ לנוכח העובדה שנזקים אלו לא נתמכו בראיות של ממש.

לאור כל האמור, הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך של 7,480 ₪. הנתבעים ישאו בהוצאות התובע וכמו כן ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 1,600 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום, ז' סיוון תש"ע, 20 מאי 2010, בהעדר הצדדים.