דוד סולימני נ' טלרד נטוורקס בע"מ

פסק דין

שאלת זכאותם של התובעים לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, עומדת במרכזו של הסכסוך שהובא בפנינו.

הרקע העובדתי

התובעים עבדו בנתבעת תקופות שונות ופוטרו במהלך שנת 2009. בעקבות קשיים כלכלים, אליהם נקלעה הנתבעת, לא שולמו להם פיצויי הפיטורים להם היו זכאים, במועד, אלא רק לאחר שהוטל עיקול על נכסי הנתבעת, אשר במסגרתו, ובהתאם להחלטת בית הדין מיום 23.03.09 (כב' השופטת לאה גליקסמן), הועבר לתובעים בחודש אפריל 2011 סך של 2,804,179.51 ₪.

לטענת התובעים, הנתבעת חייבת להם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ובנוסף, תשלום בגין פדיון ימי חופשה, הוצאות רכב בסך 400 דולר ארה"ב ודמי הודעה מוקדמת.

מעבר לעצם הזכאות לאותם רכיבים, נחלקו הצדדים גם ביחס לתקופת ההודעה המוקדמת ולאופן חישובה וכן נחלקו האם יש לראות בסכומים, שהועברו לתובעים במסגרת מימוש העיקולים, כסכומי נטו או ברוטו.

הנתבעת, מצדה, טענה כי סכום העיקול שמומש, כולל את מלוא התשלומים שהיא חבה לתובעים, וכי לפי חישוביה, אף שולם ביתר סכום בסך של 1,745 ₪.

משנכשלו הנסיונות להביא את הצדדים לידי הסכמות, התקיימה ישיבת הוכחות, בה העידו התובעים 1, 3 ו- 4 (התובע 2 לא הופיע לישיבת ההוכחות) ומטעם הנתבעת העיד מר אלי חן, המשמש אצלה כמנהל מדור שכר (להלן: "מר חן").

דיון והכרעה

בטרם נפנה לבדוק את טענות התובעים כסדרן, נציין מהם הפרמטרים שעל בסיסם יש לערוך את החישובים הרלוונטיים, קרי, תקופת העסקתו של כל אחד מהעובדים ושכרו הקובע לעניין פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

בחקירתו הנגדית, אישר מר חן, כדלקמן:

התובע 1 עבד בנתבעת מיום 1.6.81 ועד ליום 18.3.09, השכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים עמד ע"ס 28,441₪.

התובע 2 עבד בנתבעת מיום 26.2.95 ועד ליום 15.3.09, השכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים עמד ע"ס 8,417₪.

תובע 3 עבד בנתבעת מיום 2.6.91 ועד ליום 15.3.09 השכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים עמד ע"ס 10,519.

תובעת 4 עבדה בנתבעת מיום 15.7.92 ועד לפיטוריה ביום 8.5.09, כאשר במהלך תקופה זו שהתה 1.09 שנים בחל"ת והשכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים עמד ע"ס 13,009 ₪.

עוד העיד מר חן, כי סכום פיצויי הפיטורים שהגיע לכל אחד מהתובעים הנו כדלקמן:

התובע 1 – 1,582,143 ₪;

התובע 2 – 218,941 ₪;

תובע 3 – 346,354 ₪;

תובעת 4 – 380,291 ₪.