דואניס נ' מרגוליאן ואח'

פסק דין

בפני תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים שנגרמו לקטנוע בבעלותו בתאונה מיום 10.12.09.

1. לטענת התובע נסע נהג מטעמו ברחוב הפלד בחולון במועד הנקוב וזאת בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים. לטענתו, הנתבע אשר נהג בנתיב מימין ביצע לפתע פניית פרסה מהנתיב הימני בחדות והתפרץ לדרכו. בנסיבות אלו לא היה לרוכב הקטנוע מנוס והוא פגע בדלת הצדדית הימנית של רכב התובע.

לטענת התובע בנסיבות האמורות האחריות של התאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ומשכך יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בנזקים אשר ארעו לקטנוע.

2. לטענת הנתבעים הנתבע 1 נסע בנתיב השמאלי הוא ביקש לבצע פרסה, הוא עצר ואפשר לנהגים בנתיב ממול לעבור, החל בביצוע פרסה ואף השלימה לכיוון נתיב הנסיעה הנגדי ובמיקום כפי שהצביע עליו הגיח לפתע נהג התובע במהירות ופגע בו בחלקו האחורי של רכבו.

לטענת הנתבעים התאונה אירעה הואיל והתובע לא שמר מרחק כראוי נהג במהירות מופרזת ובחוסר זהירות ומשכך יש להטיל עליו את האחריות לתאונה ולדחות את תביעתו.

3. בדיון אשר התקיים בפני העידו בפני נהג התובע מר דודו בייטל וכן הנתבע אשר חזרו על גרסותיהם ואף הדגימו את הלך התאונה באמצעות רכבי הדגמה. כמו כן, הוצגו בפניי תמונות המתארות את מיקום התאונה והילכה לטענת הנתבע ותמונות הנזק לקטנוע של התובע ולרכבו של הנתבע כפי שתועד במצלמת התובע בטלפון הסלולרי שלו.

4. שמעתי את העדויות , בחנתי את הראיות והתרשמתי ממיקום התאונה ומהילכה ולאור האמור הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל ולהלן יפורטו טעמי.

5. הואיל ועסקינן בתביעה אזרחית אמנם מוטל על התובע להוכיח תביעתו ואולם נטל זה נקבע בהתאם למאזן הסתברויות דהיינו, על התובע הנטל להוכיח תביעתו ברמה של 51% ומשכך, על בית המשפט לבחון את הגרסאות ולראות האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מהגרסאות באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוונה.

6.הראיות החיצוניות הינן תמונות הילך התאונה לטענת הנתבע וכן תמונות הנזק לכלי הרכב השונים. מתמונות הילך התאונה לטענת הנתבע לכאורה ארעה התאונה עת היה הנתבע בנתיב הנסיעה הנגדי. זאת ועוד, בפני בית המשפט הציג הנתבע תמונה אשר סומנה כנ/3 ממנה עולה כי לכאורה הייתה התאונה בנתיב הימני הנגדי. עיון בת/3 מעלה כי גרסת הנתבע אינה הגיונית בעליל הואיל ובמיקום התאונה הנטען קיים אי תנועה בנוי (מדרכה ממש) אשר לא ברור כיצד יכל נהג התובע לחצותו על מנת להתנגש ברכב הנתבע. זאת ועוד, בניגוד לטענתו של הנתבע ולפיה הפגיעה הינה בחלק האחורי של רכבו, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכב המעלות בעליל כי הפגיעה הינה בחלק המרכזי והקדמי של הרכב.

תמונות הנזק לרכבו של הנתבע יש בהן אף כדי לחזק את טענת התובע בדבר הלך התאונה שכן לו הלך התאונה כטענת הנתבע היינו מצפים אמנם לחזות בחלק האחורי של רכבו וזאת הואיל לטענתו כבר השלים את פניית הפרסה.

לא למותר להוסיף ולציין כי לטענת הנתבע יצא מתחנת דלק הממוקמת בימין הדרך עובדה אשר יש בה כדי לתמוך בגרסת התובע ולפיה אמנם נסע בנתיב הימני.

לאור האמור, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל המוטל ואשר מאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו. ומשכך, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע

7.משקבעתי כי האחריות מוטלת על הנתבעת הנני נדרשת לבחינת הנזקים אשר נגרמו לתובע. לענין זה התובע תמך טענתו בדבר נזק בסך של 17,969 ₪ בחוות דעת שמאית וכן בקבלה בדבר תשלום לשמאי.

נזק זה לא נסתר על ידי הנתבעים ומשכך הנני קובעת כי הוכח כדבעי.

באשר לנזק הוצאות ועוגמת נפש, הרי שהתובע לא הציג ראיות התומכות בראש נזק זה ומשכך הדבר יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתיק במסגרת ההליך.

8. אשר על כן, הנני קובעת כי התביעה מתקבלת. הנתבעים ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 17,969 ₪ וכן ישאו בהוצאותיו בסך של 1,000 ₪. התשלומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה ו ריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

9.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"א, 20/01/2011 במעמד הנוכחים.

לימור ביבי-ממן, שופטת