דואבשה נ' ב. יאיר (333) חברה קבלנית לעבודות בנייה 2000 בע"מ

החלטה

1. בפני בקשת המבקשת כי בית הדין יורה למשיב 1 להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בגין כתב תביעה שהגיש נגדה.

ואלו העובדות הצריכות לעניין:

2.המשיב 1 הינו תושב הכפר דומא שבשטחי הרשות הפלסטינית.

3.המבקשת הינה חברה בענף הבניין והעסיקה את התובע. משך ההעסקה מצוי במחלוקת.

4.ביום 29.8.2010 הגיש המשיב 1 תביעה נגד המבקשת בגין זכויות המגיעות לו, לטענתו, מכוח תקופת עבודתו אצל המבקשת וסיומה ובכללן זכויות מכוח חקיקת המגן. כתב הגנה הוגש ביום 25.9.2011. הנתבעת אינה מכחישה כי בין הצדדים שררו יחסי עובד-מעביד, אך מכחישה את תקופת העבודה, ואת זכאות המשיב 1 לזכויות הנתבעות.

5.ביום 6.10.2011 אוחדה תביעת המשיב 1 עם תביעתם של המשיבים 2 ו-3.

6.ביום 6.9.2011, עובר להחלטת האיחוד, הגישה המבקשת את הבקשה שבפני, במסגרתה ביקשה להורות כי המשיב 1 יפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה. במסגרת הבקשה, שהוגשה כאמור רק נגד המשיב 1, נטען כדלקמן:

א. המשיב 1 הינו תושב הרשות הפלסטינית וקיימת סבירות כי תביעתו תידחה וכי יחוייב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד. במצב הנוכחי, שאינו מאפשר אכיפת פסקי דין של בתי משפט ישראליים בשטחי שליטתה של הרשות הפלסטינית עלולה להישאר המבקשת כשידיה על ראשה.

ב.נטען כי ההלכה הנוהגת הינה חיוב תובע שאינו תושב ישראל בהפקדת ערובה.

6.המשיב 1 התנגד לבקשה בנימוקים כדלקמן:

א.למעט הטענה כי המשיב 1 הינו תושב הרשות הפלסטינית אין הבקשה להפקדת ערובה מניחה תשתית ראייתית כלשהי שיש בה להצדיק חיוב בהפקדת ערובה. בין היתר, המבקשת לא העלתה כל טענה באשר למצבו הכלכלי של המשיב 1.

ב.על פי הפסיקה, בית הדין אינו נוהג לחייב בערובה אך ורק בשל היות המשיב 1 תושב שטחים. רק במקרה שבו התובענה נראית קלושה יש לבחון את סוגיית הפקדת הערובה, על רקע בחינת יכולתו הכלכלית של תובע. כמו כן,פסיקת בית הדין קבעה כי הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויותיו מכוח חקיקת המגן.

ג.סיכויי התביעה גבוהים, בפרט לעניין פיצויי הפיטורים. לפיכך, אין להטיל מעמסה בדמות הפקדת ערובה על המשיב 1.

7.מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה, אשר ראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם (2003); ע"ע (ארצי) 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 25).

מנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס ככל שתדחה התביעה כנגדו. בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בחוק בית הדין לעבודה או בתקנות על פיו, נקבע בפסיקת בית הדין כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה, ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה בחיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, היה ותדחה תביעתו (דב"ע (ארצי) נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391). בפסקי הדין האמורים בעניין קיניאנג'וי ופתחי אבו נסאר הותוו אמות המידה בכל הנוגע לחיוב תובע שהוא אזרח חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

8.בפרשת פתחי אבו נסאר נקבע כי ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות הפלסטינית חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו וליתן את הדעת ראשית, לשאלה האם הובאה בפני בית הדין הוכחה ראשונית, ולו ראשית ראיה, שהתביעה אינה מופרכת על פניה. כמו כן צויין כי הוכחה ראשונית זו תפחת במשקלה, כאשר המדובר הוא בתביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה, בהן יִטֶּה בית הדין לפתוח לעובד את שערי בית הדין. שנית, לאחר שנמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי טובים סיכויי התביעה, ולו לכאורה, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו.

9.במקרה שלפנינו לא נטען כלל בבקשה כי התביעה מופרכת על פניה. כל שנטען הינו כי המשיב 1 הינו תושב הרשות וכי קיים סיכוי שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו. מנגד, המבקשת אינה מכחישה את העסקת המשיב 1 ורק טוענת כי זכויותיו שולמו כדין ומכחישה זכאותו לסעדים הנתבעים.

10.כאמור, בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי כאשר עניינה של התביעה הינו סעדים מכוח חוקי המגן, יטה בית הדין לפתוח שעריו ולא להכביד על התובע בנטל הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, משמדובר בנטל העשוי לסכל את זכותו של התובע לגישה לערכאות. לפיכך, בשים לב למכלול הנסיבות והטענות שהועלו בפנינו, ובפרט בשים לב לסתמיותה של הבקשה להפקדת ערובה, מצאתי לדחות את הבקשה.