דהן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית ואיסור שימוש ברכב אשר ניתנו על ידי קצין משטרה וזאת עקב החשד כי המבקש נהג ברכבו כשהוא שיכור לאחר שסירב לבדיקת הינשוף.

בבקשה נטען כי המבקש מכחיש את המיוחס לו. הוא עבר לאחרונה טיפול רפואי ובשל כך לא קיימת תוצאת הבדיקה הנדרשת. כמו כן, הוא סובל מבעיות רפואיות ונזדקק לרכבו לשם ניידות ולטיפול רפואי. רישיונו נחוץ לו גם לצורכי פרנסה וקיימת סכנה כי יאבד את מקום עבודתו באם ביהמ"ש לא ייעתר לבקשתו.

יצוין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר והמבקש גם לא התייצב לדיון. בדיון בפניי, חזר הסנגור המלומד על האמור בבקשה וציין כי מדובר במי שעבר טיפול שיניים מקיף יממה לפני שנעצר על ידי השוטרים לבדיקת שכרות. עוד נטען, כי המבקש אמר דברים שלא נרשמו על ידי השוטרים בדוחות שערכו, ישנו מזכר מהשעה 02:27 שהשוטר ערך שמתאר את דרך פעולתו ולאחר מכן מזכר נוסף. הסנגור מלין על כך שבוצעו שני מזכרים נפרדים במקום מזכר אחד. כמו כן, טען כי המבקש הבהיר שהוא לא יכול לבצע את בדיקת השכרות בשל הטיפול הרפואי שעבר והוא מוכן לבצע בדיקת דם, למרות זאת נרשם במזכר על ידי השוטר שהמבקש "משחק איתם משחקים".

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה תוך שהיא מדגישה כי המבקש נצפה כשהוא מתנדנד, ריח אלכוהול נדף מפיו, הוא נכשל בביצוע בדיקות המאפיינים והודה ששתה וודקה באירוע של אחותו, טרם שנעצר על ידי השוטרים. כמו כן ציינה ב"כ המשיבה כי בשום מקום בחומר הראיות לא טען המבקש כי עבר טיפול שיניים ובשל כך הוא לא יכול לבצע את הנשיפות שנתבקשו ממנו על ידי השוטרים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

מחומר הראיות עולה, כי המבקש נעצר כשברכבו נוסעת נוספת במושב הקדמי ונוסע נוסף מאחור כשתינוקת בידיו. השוטר סימן למבקש לעצור בצד הדרך, המבקש לא התייחס להוראת השוטר, המשיך בנסיעה, השוטר דלק אחריו, הורה לו לעצור והוא נעצר סמוך לתחנת דלק "דור אלון" ברחוב האצטדיון וזאת לאחר ששוטר נאלץ להפעיל סירנה.

השוטר ניגש לרכבו של המבקש, ולכשפתח המבקש את החלון, בדלת הנהג, הריח השוטר ריח חזק של אלכוהול. השוטר שאל את המבקש מדוע לא ציית להוראתו ולא עצר בצד הדרך, הורה למבקש לצאת מרכבו והבחין כי המבקש מתנדנד בהליכה ובעמידה. השוטר שאל אותו אם שתה והוא השיב לו כי שתה אלכוהול באירוע של אחותו שנמצאת ברכב.

השוטר ביקש מהנהג לבצע בדיקת נשיפון אך המבקש הכשיל את הבדיקה ואז התבקש על ידי השוטר להתלוות אליו על מנת לבצע בדיקת נשיפה בקרבת מקום. בטרם הבדיקה, ביצע המבקש בדיקת מאפיינים במהלכה התנדנד וכמעט נפל. השוטר מוסיף ומציין, כי בכל מהלך הבדיקות המבקש התנדנד ופעם אחת הוא נאלץ להחזיק אותו על מנת שלא ייפול. המבקש לא צלח את כל בדיקת המאפיינים, כעולה מדו"ח המאפיינים. השוטר מציין כי גם את בדיקת הינשוף הכשיל המבקש שוב ושוב למרות שהשוטר מציין כי נתן לו מספר הזדמנויות לבצעה. עוד מציין השוטר כי המבקש אמר בין היתר: "הייתי באירוע של אחותי ושתיתי שתי כוסיות, עזוב אותך בחייך".

בניגוד לנטען, בסעיף 8 של דו"ח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות שמילאו השוטרים מלמד תוכן הסעיף האמור, כי המבקש הוזהר כי באם יסרב ליתן דגימת אוויר נשוף, יראו אותו כמי שביצע עבירה של נהיגה בשכרות. המבקש חתום בצד אזהרה זו.

האמור בדו"ח זה, בצירוף דוחות הפעולה המפורטים שערכו השוטרים, עומד בדרישות הדין בדבר השתכללותה של עבירת השכרות עקב סירוב להיבדק בדיקת שכרות.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה המבססות את עבירת השכרות המיוחסת למבקש (עקב סירוב לבצע בדיקת שכרות). המבקש קושר את עצמו לשתיית אלכוהול וטען ששתה שתי כוסיות וודקה, יצוין, כי על גרסה זו חזר גם בהליך השימוע. בנוסף, קיימות ראיות המלמדות על תסמיני שיכרות מובהקים, דבר המחזק את החזקה המשפטית שקמה לחובת הנאשם בדבר נהיגה בשכרות עקב סירובו לבדיקת שכרות.

באשר לטענה כי סירב עקב מצבו הרפואי, בחומר הראיות אין עדות לטענה כזאת מפיו. לא זו אף זו, גם בשני השימועים שנערכו לו לא טען ולו ברמז לכך. כך או כך, מדובר בשלב פרלימינארי בו בית המשפט בוחן קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ולא בוחן את מהימנות גרסת השוטרים, גרסתו זו של הנאשם, ככל שיש לה נפקות לעניין השכרות (ראה דו"ח המאפיינים), תבחן מן הסתם, בתיק העיקרי.

באשר לטענה כי לא הוסברה לנאשם משמעות כשלונו בבדיקת המאפיינים, לא מצאתי להדרש לעיצומה של טענה זו, הואיל ואינני סבור כי לטענה זו יש נפקות בשלב הביניים שבפני, מה גם שהעבירה המיוחסת לנאשם הינה עבירת שכרות הנובעת מסירוב, ובכך שונה לחלוטין, עובדתית, מהעבירה בה דנה פרשת ארביב.

באשר למסוכנות, אין צורך להכביר מילים בדבר המסוכנות הרבה הנובעת ממי שנוהג כשהוא שיכור. בענייננו חומרה יתרה יש לדברים הואיל וקיימות, כאמור, ראיות המלמדות שהמבקש התנדנד ונעזר אף בשוטר לצורך עמידה, דבר המעיד על עוצמת השכרות בה היה נתון המבקש, לכאורה וכאילו לא די בכך, המבקש סיכן סיכון של ממש גם את יושבי הרכב וביניהם פעוטה.

בנסיבות אלה, החלטת קצין המשטרה בעניין פסילת רישיון הנהיגה של המבקש בדין יסודה.

אף באשר לביטול איסור השימוש, לא מצאתי להיעתר לבקשה מהטעמים שהבהרתי לעיל ונוכח העובדה שהמבקש עצמו הוא בעל הרכב שבו נעשה השימוש האסור, ומכאן שלא קמה לו כל הגנה לפי הוראותיו של סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

הבקשה נדחית על שני חלקיה.

חומר הראיות יוחזר למשיבה.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"א, 08 מאי 2011, בהעדר הצדדים.