דהן אליס ואח' נ' איילון בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

מבוא

לפניי תביעת התובעים 1-3 בגין תאונה שארעה ביום 14.9.99 בה מצא את מותו המנוח ג'ק דהן ז"ל יליד 11.3.55, נהג משאית במקצועו (להלן: "המנוח").

התובעת 1-הגב' אליס דהן ילידת 9.8.61 הינה אלמנתו של המנוח (להלן: "האלמנה"), התובע 2 – גבי דהן יליד 25.4.82 הינו בנם של המנוח והאלמנה (להלן: "הבן") והתובעת 3- נופר דהן, ילידת 3.8.89 הינה בתם של המנוח והאלמנה (להלן: "הבת"). (האלמנה, הבן והבת יקראו להלן לשם הקיצור: "התובעים").

התביעה הוגשה כנגד מבטחות השימוש במשאית בה נהג המנוח בעת התאונה.

התובעים הינם תלויי ויורשי המנוח. תביעת התובעים הוגשה כתביעת תלויים וכתביעת יורשים בהתאם להלכת "השנים האבודות".

בסופו של יום, אין מחלוקת כי התאונה הינה "תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד). המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק.

פסק הדין ניתן לאחר שהובאו הראיות כדלקמן:

ראיות התובעים: עדויות האלמנה, הבן והבת, עדותה של עוה"ד אורלי סער-כץ, עורכת דין בלשכה המשפטית של מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (להלן: "מבטחים") ועדותו של מר מישל גנים מנהל משאבי אנוש במפעלי תובלה שהיתה מעבידתו של התובע (להלן: "מפעלי תובלה").

כן הובאו לפניי תצהירי עדויותיהם הראשיות של התובעים, תיעוד, חוו"ד אקטואריות מטעם הנתבעות וסיכומיהם בכתב של ב"כ בעלי הדין.

בסופו של יום אין מחלוקת כי אין מקום לניכוי פנסיית השארים ממבטחים שקבלו התובעים וממשיכה לקבל האלמנה. הצדדים נותרו חלוקים בשאלה האם יש לנכות את גמלאות המל"ל ששולמו לתובעים כתלויי המנוח וממשיכות להשתלם לאלמנה. אין חולק כי עסקינן ברכב מעביד ובשירות המעביד.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובעים

אביא להלן את תמצית טענות התובעים:

מששכרו של המנוח כלל שכר יסוד ותוספות רבות ומיוחדות יש לחשב את בסיס שכרו בהתאם לאחת משלוש חלופות מוצעות. מוצע לקבוע כי בסיס שכרו של המנוח מסתכם בסך של 16,684 ₪ שהינו ממוצע שלושת החלופות ובתוספת 50% בגין ההטבות, תוספות השכר לרבות ההפרשות לפנסיה;

עובר לתאונה עבדה האלמנה בניקיון בתים ומשרדים. המדובר בעבודה פיזית קשה מאוד. כשנה לפני התאונה החלה לסבול מכאבים עזים, מנפיחות, מדלקות ביד ימין הדומיננטית ומשמצבה הרפואי התדרדר, חדלה לעבוד;

מצבה הרפואי של התובעת המשיך להחמיר הן בגין תאונת דרכים בה נפגעה, והן עקב מחלה קשה בה לקתה;

משכך, יש להביא בחשבון באופן חלקי בלבד את השתכרות האלמנה וזאת עד למועד בו לקתה במחלתה;

משהאלמנה חדלה לעבוד עובר לתאונה- יש לחשב את הכנסות התא המשפחתי בהתעלם מעבודתה לאחר התאונה;