דהליאו ואח' נ' הנוק ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.4.12.

2. לטענת התובעים, נסעו בשיירה צפופה בשני הנתיבים במהירות בת 60-70 קמ"ש. הרכב שלפניהם האט ועצר. התובע נעצר כמטר מאחוריו ורכב הנתבעים פגע ברכבו והדף אותו לעבר הרכב שלפניו. כתוצאה מהתאונה ניזוקו אופניהם אשר היו קשורים על המנשא בחלקו האחורי של הרכב.

3. לטענת הנתבעים, רכבם נסע מאחורי רכב התובעים שבלם את רכבו מאחורי רכב שנסע לפניהם. הנתבע 1 בלם את רכבו ונעצר עצירה מוחלטת מאחורי רכב התובע, אך לא פגע בו. לפתע, רכב צד ג' שלא שמר מרחק מרכב הנתבעים, פגע ברכב הנתבעים מאחור בעוצמה והדפו לעבר רכבו של התובע.

4. צדדי ג' טענו שרכבם נסע מאחורי רכב הנתבעים. רכב התובע בלם בשל בלימת הרכב שלפניו ואז פגע בו רכב הנתבעים מאחור. רכב צד ג' שבוטל לו זמן התגובה פגע ברכב הנתבע מאחור. אך רק לאחר שרכב הנתבעים כבר פגע ברכבו של התובע.

5. התובע דהליאו חזר בפני על גרסתו לפיה נסעו בשיירת מכוניות לפתע הרכב שלפניהם נעצר אך הם לא פגעו בו. לאחר זמן קצר קיבלו מכה מאחור מרכב הנתבעים ונהדפו אל עבר הרכב שלפניהם. לאחר מכן, נשמעה עוד מכה מאחור. התובע טען כי לא נהדפו כתוצאה מהמכה השנייה, רק שמעו אותה וכמעט שלא הרגישו בה. התובע טען כי המכה הראשונה היתה עוצמתית יותר. התובע טען כי בלימת הרכב שלפניהם לא היתה בלימת חירום וגם בלימת רכבם לא נעשתה כבלימת חירום. התובע טען כי לאחר התאונה, ציין בפניו הנתבע 1 כי איננו יודע מה קרה לו.

6. התובע איתן טען כי נסעו בשיירה איטית של מכוניות והרכב שלפניהם האט ונעצר והם בעקבותיו נעצרו כמטר מאחוריו. לפתע, שמעו חבטה חזקה מאחור שריסקה את האופניים שהיו מאחור. לאחר מכן כשיצא מהרכב הבחין שהיה רכב נוסף מעורב התאונה, אך הוא לא שמע פגיעה נוספת מאחור. התובע טען כי בלימת הנתבע היתה בלימת חירום שאחרת לא היה נגרם נזק כה גדול לרכבו.

7. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין הבחין שרכב התובעים בולם לפניו ועל כן נעצר כמטר מאחורי רכב התובעים ולא פגע ברכבם. לפתע, הבחין שרכב צד ג' שהגיח מאחור לא הספיק לעצור, פגע ברכבו והדפו לעבר רכב התובעים. הנתבע 1 טען כי סביר שרכב צד ג' ידחוף ארבעה רכבים. וכן טען שלא היה מדובר בבלימת פתע אך הודה שרכבו נראה מוטה מעט ימינה משיירת המכוניות.

8. צד ג' 1 העיד וטען כי הבחין ברכב התובעים פוגע ברכב שלפניהם, ואז ברכב הנתבעים פוגע ברכב התובעים ולבסוף הוא שזמן תגובתו התקצר פגע ברכב הנתבעים כשהוא מצטרף לתאונה קיימת. צד ג' טען כי הוא גבוה ועל כן הבחין בשתי הפגיעות בארבע המכוניות שלפניו בטרם הגיע למקום. בנוסף, טען כי לא שמע את רעש פגיעות הרכבים האחד באחר מאחר ושמע מוסיקה ברכבו.

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע וצד ג', מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע דהליאו והיא מהימנה עלי. התובע חזר על גרסתו לפיה נעצרו לאחר הרכב שלפניהם ואז פגע בהם רכב הנתבעים בעוצמה ובהמשך נשמעה פגיעה נוספת שכמעט ולא הורגשה על ידם.

בנוסף, עדותו נתמכת בעדות התובע איתן לפיה פגיעת רכב הנתבעים ברכבם היתה מיד לאחר עצירתם והוא פגע בהם בעוצמה.

גם מיקום הנזקים מעיד כי מירב הנזק נגרם מפגיעת רכב הנתבעים שעמד מוטה ימינה ברכב התובעים.

גרסת הנתבע לפיה נעצר ולא פגע ברכב הנתבעים וכי נהדף אל רכב התובעים אך ורק כתוצאה מפגיעת רכב צד ג', אינה מהימנה בעיני ואכן אין זה סביר כי נזק כה גדול יגרם לרכב התובעים כתוצאה מהדיפה ע"י רכב צד ג' הרביעי בשיירת המכוניות.

10. הואיל והתאונה ארעה בעת שהנתבע 1 לא שמר מרחק ביטחון מרכב הנתבעים, אשר יאפשר לו בלימה בשעת חירום, הרי שהנתבע 1 הוא האחראי לקרות התאונה.

11. יחד עם זאת, אני סבורה שלצד ג' קיימת גם כן אחריות לקרות התאונה. עפ"י עדותו המהימנה של התובע דהליאו, לאחר שרכב הנתבעים פגע ברכבם בעוצמה, נשמעה פגיעה נוספת בעוצמה חלשה. עדות צד ג' לפיה הבחין ברכב התובעים פוגע ברכב שלפניהם ואז ברכב הנתבעים פוגע ברכב התובעים, אינה מהימנה בעיני ואף סותרת היא את כלל העדויות שנשמעו לפניי, לפיהן רכב התובעים נעצר בטרם פגע ברכב שלפניו ונהדף לעברו רק לאחר פגיעת הרכבים האחרים בו. בנוסף, לא סביר בעיני, כי היה באפשרות צד ג' להבחין במתרחש ארבע מכוניות לפניו הנוסעות בשיירה.

לפיכך, לא ניתן ליתן אמון בגרסתו. ברם, אם נסתמך על גרסת התובעים, על מיקום הנזקים ועוצמת הפגיעה ברכב התובעים, כמפורט לעיל, הרי שמצאתי מקום לקבוע שאומנם רכב צד ג' הצטרף לתאונה קיימת ואחריותו פחותה מאחריות הנתבעים, ברם, גם הוא הדף קלות את רכב הנתבעים לעבר רכב התובעים ותרם לקרות הנזק לאופניים שהיו במנשא בחלקו האחורי של הרכב.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לצד ג' אחריות בגובה של 20% לקרות הנזק.

12. באשר לנזק –