דדשב נ' ארקלוב ואח'

החלטה

התובע, יליד 21/11/92, נפצע בתאריך 19/3/10 מפליטת קליע מאקדחו של הנתבע 1, והוא תובע את נזקיו בשל פציעתו.

התביעה הוגשה ללא חוות דעת רפואית לאימות טענות התובע במישור הרפואי, ותחת זאת הוא עותר, במסגרת כתב התביעה, למנות לו מומחים מטעם בית המשפט, וזאת נוכח פציעתו הקשה וחסרון כיסו.

הנתבעים מתנגדים למבוקש ומפנים להוראות הדין והפסיקה, המחייבות תובע לצרף חוות דעת רפואית להוכחת נכותו וצרכיו.

דיון והכרעה

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת את חובתו של תובע לצרף חוות דעת לכתב התביעה לצורך הוכחת עניין שברפואה, וכן נקבע, כי בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שירשמו".

ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך ז"ל [פורסם בנבו, 8/5/12]) התייחס בית המשפט העליון לחובת צירוף חוות דעת רפואית, בקובעו:

"ככלל, על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו (זאת בהבדל מהכלל בדבר חוות דעת מומחים בתחומים אחרים, שאינם עניין שברפואה, שאותן אין לצרף לכתבי הטענות). בעניין זה נפסק כי: 'בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא, או חוות דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984). חובה זאת היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות דעת כזו'". (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה (4) 898).

וכן הובהר:

"כבר נפסק, כי שילוב שתי התקנות הנ"ל מאפשר לבית המשפט לפטור בעת דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי, [פורסם בנבו], 23/3/1997). אלא שסמכות לחוד ושיקול דעת לחוד. כבר צויין שתקנה 127 סיפא מחייבת קיומם של 'טעמים מיוחדים שיירשמו' כתנאי למתן פטור מהחובה לצרף חוות דעת לכתב התביעה, כך שנדרשת דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד. בנוסף, נוכח הוראת התקנה הנ"ל, המחייבת צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה (בניגוד לחוות דעת מומחה בתחום שאיננו רפואי) נחשבת חוות הדעת האמורה למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה. חוות הדעת היא חלק מכתב הטענות, ולפיכך אף נקבע שהגשת חוות דעת נוספת, או משלימה מחייבת בקשה לתיקון כתב הטענות. אי צירוף חוות דעת על ידי התובע והשלמת החסר על ידי בית המשפט עלולים להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט..."

(וכן ראו: רע"א 5793/10 הרשות הפלסטינית נ' עזבון שבו (פורסם בנבו, 27/12/2010).

כאמור, תקנה 127 מאפשרת מינוי מומחה רפואי על ידי בית המשפט, וזאת "מטעמים מיוחדים שירשמו". התקנות אינן מונות רשימה של "טעמים מיוחדים", אשר בהתקיימם ימנה בית המשפט מומחה מטעמו, ואלו פורטו בפסיקה (ראו למשל: עניין אייזנבך; רע"א 7474/00 עיריית תל אביב יפו נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו (2) 193, 195; רע"א 10251/02 אפרים כץ – חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז (1) 797, 799; רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת, [פורסם בנבו] 21/3/11; רע"א 4928/11 תותיה נ' מובדא [פורסם בנבו] 28/12/11; רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי [פורסם בנבו] 23/3/97; רע"א 4046/09 התעשיה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו [פורסם בנבו] 10/12/08; רע"א 7731/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה אביטל הלפרין ז"ל [פורסם בנבו] 21/6/07).

בעניין אייזנבך הבהיר בית המשפט את הנטל הכבד המוטל על המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, בהבהירו:

"11. עוד נפסק, כי על התובע המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מוטל 'נטל כבד' להראות שאין באפשרותו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, שכן פטור כזה עשוי לבוא על חשבון הצד שכנגד (ראו עניין שבו) כן נקבע, כי בית המשפט ייעתר לבקשה כאמור רק בהתקיימן של 'אותן נסיבות חריגות הצדיקות מתן פטור לבעת הדין מהצגת חוות דעת ובהתקיים, בנוסף לכך, הטעמים המיוחדים המצדיקים מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט' (עניין תותיה בפסקה 7). לפיכך במסגרת 'הנטל הכבד' המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה על ידי בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות... לסיכום האמור, ניתן לומר, כי בית המשפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר...".

לא זו אף זו. תקנה 9 מפרטת את הפרטים שיכיל כתב התביעה, וברור שפרטים אלו אינם כוללים בקשות שיש בפי התובע.

באם סבור התובע, כי לאחר הגשת כתב התביעה הוא נזקק להגשת בקשות לצורך ניהול תביעתו, עליו להתכבד ולהגישן בהתאם לתקנה 241 לתקנות, בצירוף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה, ובצירוף תשתית ראייתית לכאורית, התומכת בטענתו בדבר חסרון כיסו.

התובע לא הגיש כל בקשה, ובחר להעלות את בקשתו למינוי מומחה על ידי בית המשפט באופן סתמי במסגרת כתב התביעה, ללא כל פירוט, ובהסתמך על טענה שהועלתה על דרך הסתם, וממילא לא אומתה בתצהיר.

סביר להניח, כי אילו היה התובע טורח ומגיש את בקשתו כדין, בצירוף תצהיר, ובצירוף תיעוד התומך בטענתו, וכן היה מתייחס לסיכוייו לזכות בתביעתו (ראו עניין אייזנבך), ניתן היה להעריך את קשייו הנטענים ואת מצבו הכספי, וליתן החלטה בהתאם, ומשלא עשה כן, אין מנוס מהמסקנה, כי מדובר בטענות סתמיות אשר הועלו בדרך לא דרך בנסיון להימנע מהגשת חוות דעת רפואית והטלת עלותה על הצד שכנגד, דבר אשר לא ייעשה.

על סמך כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט, וקובעת כדלקמן:

התובע יגיש חוות דעת רפואיות בתוך 90 ימים מתאריך היום.