פסק דין
א.רקע וטיעונים
1.המדובר בתובענה נזיקית, שהגיש התובע, צעיר יליד 5.7.82, עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), כנגד הנתבעת, חברת הביטוח, בגין תאונת דרכים שאירעה לו בתאריך 10.1.04, בשעה 04:30, עת נהג ברכב שבוטח ע"י הנתבעת, בגין השימוש ברכב עפ"י פקודת ביטוח כלי-רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970, והתנגש עם הרכב במשאית שחנתה בצידי הכביש (להלן: "התאונה").
1.1בתיק אין בעיית חבות ועפ"י חוק הפלת"ד, מחויבת הנתבעת לפצות את התובע מכוח אחריותה המוחלטת.
2.לטענת התובע, נחבל גופו, כתוצאה מן התאונה, בתוך חלל המכונית, ראשו טולטל והוא ספג מכות חזקות בחלקי-גוף שונים – בעיקר בראש, בפנים ובעמ"ש הצווארי, הגבי והמותני והוא אף איבד את הכרתו ופונה באמבולנס לחדר מיון.
3.לתובע מונו שלושה מומחים רופאים מטעם בית-המשפט:
3.1מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, הפרופ' עמוס קורצ'ין, אשר קבע לתובע, בחוות-דעתו הראשונית מיום 11.1.05, 20% נכות זמנית למשך שנתיים מיום התאונה, וקבע, כי יש לבדוק אותו שוב, כעבור שנה, בחלוף שנתיים מיום התאונה; ובחוות-דעתו המשלימה, מיום 23.1.06, קבע, כי מבחינה נוירולוגית לא נותרה נכות-צמיתה, אולם יש מקום להערכה פסיכיאטרית.
3.2בעקבות זאת, בין היתר, מונה לתובע מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר ירמי הראל, אשר קבע, בחוות-דעתו הראשונית מיום 18.5.06, כי לתובע נכות זמנית בשיעור 10% ובחוות-דעתו המשלימה, מיום 9.7.08, קבע, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%.
3.3כמו"כ, מונה לתובע מומחה-רפואי בתחום הפה והלסת, הפרופ' שלמה טייכר, אשר קבע לו 10% נכות לצמיתות.
4.לטענת התובע, בגין התאונה נגרמו לו הפסדי-שכר לעבר בסך 268,865 ₪, נכון ליום הגשת סיכומיו; הפסד-השתכרות לעתיד בסך 225,321 ₪ על בסיס 10% נכות תפקודית; הוצאות רפואיות, נסיעה ועזרת צד ג' בעבר – בסך כולל של 50,000 ₪ וראשי נזק אלו לעתיד- בסך כולל של 75,000 ₪; סך כאב וסבל המגיע לו – 34,860 ₪ ובסה"כ הוא עותר לפצותו, בגין נזקיו, בסך של 654,049 ₪, כשמסכום זה, יש לנכות שני תשלומים תכופים ששולמו לו, בסך משוערך של 15,635 ₪.
5.הנתבעת טוענת, כי המדובר בתאונה קלה שלא גרמה כמעט לכל נזק וכי התובע, מתחילת הדרך, ניסה להאדיר נזקיו כתוצאה ממנה, בלי להתחשב במה שהתגלה במהלך שמיעת הראיות – ודרישתו לפיצוי, במסגרת סיכומיו, היא מופרכת.
6.הנתבעת טוענת, כי גם לפני התאונה היה התובע נער-בעייתי עם בעיות התנהגות קשות, שאינן נורמטיביות; שלא סיים את התיכון ולא קיבל תעודת-בגרות; שגם היה מעורב במקרה פלילי חמור; בהמשך התגייס לצה"ל, אך שם נקבע לו פרופיל 64 בשל הפרעת אישיות.
7.לטענת הנתבעת, גם במועד בדיקתו הראשונית של התובע אצל המומחה מטעם בית-המשפט בתחום הנוירולוגי, לא הייתה לו, למעשה, כל נכות בתחום זה; נכותו בתחום הפה והלסת היא בשל הפרעה קלה בלסת והמומחה מטעם בית-המשפט בתחום זה קבע, כי ניתן להפחית את ההפרעה ע"י ביצוע ניתוח פשוט שהתובע נמנע מלבצעו ללא כל נימוק – והדבר מצביע, בין היתר, על כך, שאין מדובר בהפרעה תפקודית.
7.1הנתבעת חולקת על קביעת המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי, לפיה, כל הנכות הפסיכיאטרית מיוחסת לתאונה וסבורה, שיש לאמץ את התרשמות הרופאים שבדקו את התובע במכון רקנאטי, לפיה מצבו הנוכחי של התובע הינו תולדה של תסמונת שלאחר זעזוע-מוח ממנה הוא סובל, והיא באה על רקע אישיותו הקודמת.
8.לטענתה של הנתבעת, אין לנכותו הרפואית של התובע, כתוצאה מן התאונה, כל השפעה תפקודית עליו ו/או על מהלך חייו ועיסוקיו, כפי שעלה – לטעמה – מן הראיות שנשמעו בבית-המשפט.
8.1על כן, לטעמה, אין לקבוע כל נכות תפקודית בעקבות נכותו הרפואית.
9.לטענת הנתבעת, לא נגרמו לתובע כל הפסדי-שכר בגין התאונה, בהתחשב, בין היתר, בכך שהייתה זו תאונה קלה, בגינה נקבעה לו תקופת אי-כושר של 45 יום בלבד והתובע אישר, כי החל לעבוד בקפה-אינטרנט כבר מס' חודשים לאחריה, אך שכרו לא דווח מעולם.
10.לטענת הנתבעת, גם לא אמורים להיגרם לתובע הפסדי-שכר לעתיד וחשבון הפסדי השכר שערך בסיכומיו – אין לו כל אחיזה בחומר הראיות.
10.1לחילופין, מציעה הנתבעת לפצות את התובע, בראש נזק זה, בסך גלובלי של 20,000 ₪.
11.אשר להוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, טוענת הנתבעת, כי נשאה בעלות טיפולי התובע במרכז השיקום בתל-השומר, חרף כפירתה בקשר הסיבתי שבין הצורך בטיפולים - לתאונה וכי התובע לא הוכיח אם שילם על איזה מן הטיפולים.