דדאשב נ' חברת גוונים - (א.-אפוקסי) בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת עבודה מיום 25/12/03 אשר ארעה במהלך עבודתו בשירות הנתבעת מס' 1, והמבוטחת בפוליסת ביטוח חבות מעבידים אצל הנתבעת מס' 2.

בעקבות התאונה, נפגע התובע בשתי כפות ידיו והיה בתקופת אי כושר קצרה. הוא טופל בבית חולים וכן במרפאת קופ"ח ונזקק לטיפולים פיזיותרפיים. אין טענה לנכות כלשהי והתובע הודיע כי עתירתו לפיצויים הינה בגין כאב וסבל, הפרשי שכר והוצאות.

חרף מימדי התיק "הקטנים", לא הסכימו הנתבעות לכל הסדר דיוני ועמדו על שמיעת ראיות באופן מלא.

היום שמעתי את ראיות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא בעצמו וכן העיד עובד שנכח בזמן האירוע. מטעם הנתבעות העיד מנכ"ל הנתבעת מס' 1 וכן העיד שני עובדים.

בתום הדיון, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ ודחיתי למתן פס"ד אשר יישלח אל הצדדים בדואר.

בכל הקשור לנסיבות אירוע התאונה, אני מחליט לקבל את גרסת התביעה מאחר והיא הוכחה על פי הנטל הדרוש במשפט אזרחי. התובע פירט היטב את נסיבות פגיעתו וענה על כל השאלות בחקירה נגדית ואף דאג להביא יחד עמו לעדות הדגמה של אופן התרחשות התאונה. על פי גרסתו, הוא עסק ביום התאונה הנ"ל בהורדת מעקבות באמצעות מנוף אשר עליו היו תלויים 4 מעקות ארוכים וכבדים ואז השתחרר וו שהחזיק את אחד המעקות וכתוצאה מכך נפלה חבילה על שתי כפות ידיו.

עד התביעה תמך בגרסת התובע ולא נמצאו סתירות כלשהן בגרסת התביעה.

עד ההגנה הראשון, מר דני עמר, מנכ"ל הנתבעת מס' 1, הבהיר בחקירתו הנגדית כי הוא לא נכח בזמן האירוע ואין לו כל ידיעה על נסיבות התאונה. העד הנ"ל הבהיר כי מה שהוא מציין בתצהירו מבוסס על כך שאילו היה מדובר באירוע כנטען על ידי התובע, היו בוודאי עושים תחקיר של הנסיבות.

עדותו של העד הנ"ל לא מעלה ולא מורידה בכל הקשור לגרסת התביעה. יותר מכך, העד לא נתן תשובה מניחה את הדעת לשאלה מדוע הסכים לחתום על טופס תביעה לדמי פגיעה אשר בו הוא מאשר את קרות התאונה, ואף חתם על טופס בל/250 אשר מזכה את העובד לקבל "תעודה רפואית לנפגעי עבודה".

שני העדים הנוספים מטעם הנתבעות העידו כי אינם זוכרים את האירוע. יודגש, העדים הנ"ל אינם כופרים בהתרחשות התאונה מתוך ידיעה, אלא מדגישים כי תאונה כזו לא זכורה להם. כאן יש לציין כי התאונה ארעה מלפני 9 שנים והיא לא הייתה תאונה "קשה" ולכן ניתן לצפות באופן טבעי כי האירוע לא נשתמר בזיכרונם עקב חלוף השנים הרבות.

נסיבות התאונה כפי שהוכחו מטילות אחריות מלאה על המעביד, שכן מדובר באירוע אשר ממלא אחר יסודות עוולת הרשלנות, כאשר במידה מסוימת ניתן לומר כי מתקיים הכלל של "דבר מסוכן". לתובע אין כל שליטה על השתחררות הוו.

בכל הקשור לנזק, ציינתי לעיל בתמצית כי בעקבות התאונה נפגע התובע בשתי כפות ידיו. הוא טופל בחדר מיון ושוחרר למעקב רפואי. אושרו לו 9 ימים של אי כושר אשר שולמו על ידי המל"ל במסגרת גמלת דמי פגיעה. הוא נזקק למספר טיפולים פיזיותרפיים, כפי שהעיד.

התובע עבד כשנה לפני האירוע בשירות הנתבעת מס' 1 (הוגש אישור בכתב). בעניין זה אציין כי אין בסיס לעדות מנכ"ל הנתבעת מס' 1 לפיה התובע עבד 4 שנים לפני אירוע התאונה.

שכרו של התובע עובר לתאונה היה בממוצע 4,500 ₪ נומינאלי.

בשים לב לנתונים הנ"ל, אני סבור שיש לפסוק סכום גלובאלי ועל דרך האומדנה, הן בגין כאב וסבל, הפרשי שכר חלקיים בגין תקופת אי הכושר והוצאות שאינן משולמות על ידי המל"ל. אני מעריך את הפיצוי הכולל בסך 7500 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובע באמצעות בא כוחו את הסך 7,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%. הנתבעות תשלמנה לתובע החזר אגרת משפט בצירוף הפרשים כחוק, וכן תשאנה ביתרת האגרה אשר תחול בתיק זה.

המזכירות תעביר פסק הדין אל ב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ב, 16 מאי 2012, בהעדר הצדדים.