דגש נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין חלקי

בפניי בקשת הנתבעת 3, הגב' ניצן חזן (להלן:"המבקשת"), לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת התיישנות ו/או היעדר עילה ו/או העדר יריבות .

ענינה של התביעה לשון הרע ואו/ הוצאת דיבה שפורסמה כנגד התובע ע"י הנתבעים בעקבותה הועמד לדין משמעתי וזוכה.

לטענת המבקשת, מקריאת כתב התביעה עולה כי אינו מגלה עילה ו/או יריבות בין התובע למבקשת. האזכור היחיד בכתב התביעה ביחס לנתבעת 3 מצוי בסעיף 12 לכתב התביעה לפיו "דברים אלו נאמרו לאחרים ובכללם השוטרת ניצן חזן, כך שבאותו יום (02/04/03), ולאחר התדריך נאמר לשוטרת ניצן חזן ע"י הנתבעת מספר 2 כי התובע "ניסה להתחיל איתי".

גם אם תוכח עובדה זו אין בכך כדי לבסס את העילות בכתב התביעה.

בנוסף, עילת התביעה היא מיום 02/04/03 – היום בו פורסמה לשון הרע, התביעה הוגשה שמונה וחצי שנים לאחר מכן ודינה להדחות מחמת התיישנות, וזאת בהתאם לסעיפים 2,5 ו6 לחוק ההתישנות התשי"ח 1958. זיכוי התובע בהליך המשמעתי נעשה ביום 20/12/04 ולא הייתה מניעה להגיש את התביעה בזמן.

לטענת התובע (להלן: "המשיב"), בחקירתה המבקשת נטלה חלק אקטיבי בהוצאת לשון הרע נגד המשיב וזאת ניתן ללמוד מהעתק חקירתה שצורף כנספח לכתב התביעה.

ביחס להתיישנות, טוען המשיב כי תביעתו לא התיישנה מאחר וביום הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים מיום מתן פסק הדין המזכה שניתן בדצמבר 2004. עוד טוען כי הנתבעת לא העלתה טענה זו בהזמנות הראשונה – כשב"כ ביקשה ממנו ארכה להגשת כתב הגנה.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובה, דין הבקשה להתקבל, וראו החלטתי בעניין הנתבעת 4 מיום 11/3/12.

ביחס להעדר יריבות והעדר עילה , שוב עיינתי בכתב התביעה ולמעט הטענה כי הנתבעת 2 סיפרה לנתבעת 3 כי התובע הטריד אותה מינית אין שום טענה כלפיה.

ואדגיש כי איזכור שמה בנספח תביעה כלשהו הוא לכל היותר ראיה, להבדיל מטענה נגדה. ובכל מקרה, נסיבות בהן פלוני שמע דברים מפי אלמוני אודות צד ג' אינן בבחינת עילה מוכרת לתביעה נגד פלוני השומע.

הואיל ואלו פני הדברים, הרי שגם אם יוכח כל הנטען בכתב התביעה, אין כל עילה או יריבות עם נתבעת 4 ודין התביעה נגדה להיות מסולקת.

ביחס לטענת ההתיישנות, אחזור על החלטתי מיום 11/3/12 לפיה: "עילת התביעה היא מיום 02/04/03 – היום בו פורסמה לשון הרע. בהנחה שהתובע לא ידע באותו יום על פרסון לשון הרע הרי שישי לבחון את היום בו נודע לו הדבר. בעניננו הוא נחקר תחת אזהרה כבר ביום 10/12/03 ע"י החוקר עלי עמאר (ראה ההודעה שמסר במסגרת תיק החקירה שצורף כנספח לכתב התביעה). באותה חקירה מוסבר לו בדיוק במה הוא חשוד והא מסר גרסתו.

לחלופין, לתובע נודע דבר הפרסום ביום 17/06/04, במכתבה של עו"ד חמוטל סבג, תובעת בית הדין המשמעתי, וראה סעיפים 13-14 לכתב התביעה ואדגיש כי באותו מכתב אף נכתב כי התובע רשאי לעיין בחומר החקירה ואינני מקבלת את טענתו לפיה העובדות המהוות את עילת התביעה לא נודעו לו לאשורן אלא במועד מאוחר יותר (שהוא כלל לא מצהיר מהו) כשהועמד החומר לעיונו".

מכל האמור לעיל עולה כי התביעה התיישנה כבר ב-10/12/2010 או לכל המאוחר 17/6/2011. והואיל והוגשה בפועל ב11/9/11 דינה להדחות מחמת התיישנות.

ועוד אינני מקבלת את טענת ב"כ התובע לפיה היה על המבקשת לטעון טענה זו כשפנתה אליו לקבל הסכמתו להארכת מועד להגשת כתב הגנה. ההזדמנות הראשונה בהתאם להלכה היא השלב הדיוני בו פונה הנתבע לראשונה לבית המשפט, בין אם בעל פה ובין אם בכתב, לאחר הגשת כתב התביעה, וראה: רע"א 4049/97 אסורנס ג'נרל דה פרנס ואח' נ' הכונס הרשמי, פ"ד נא(4), 716 (1997).

ב"כ הנתבעות 1-3 הודיעה כי הבקשה מתייחסת לנתבעת 3. שאר הנתבעות לא הגישו בקשה נפרדת ברם העלו את עתירת הסילוק כטענה מקדמית בכתב ההגנה. בהחלטה מיום 23/3/12 הורתי לתובע להגיב לבקשה ביחס לכל הנתבעים שנותרו בתביעה. בתגובתו ביקש שלא להידרש לדיון בשאלת ההתיישנות נגד הנתבעות 1-2 מאחר ולא הוגשה בקשה בעניין.

במקרה בו מעלה הנתבע טענת התיישנות בכתב הגנתו, אך אינו מגיש בקשה לסילוק התובענה על-הסף בגין התיישנות, רשאי בית-המשפט, לפי תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, להעלות טענה זו ביוזמתו במסגרת קדם המשפט, מבלי שיזדקק לבקשת בעלי הדין. רע"א 4286/01 מיכל גיל ואח’ נ’ עו"ד איילון ירדן (לא פורסם) ניתן ביום 19/12/01: אלא שבענייננו, נטענה, כאמור, טענת ההתיישנות בכתב ההגנה, ולפיכך, לא חרג בית המשפט מסמכותו, בעת שיזם דיון בטענה זו, בקדם המשפט... הוא הדין לעניין הדיון בטענת ההתיישנות שהועלתה, בכתב ההגנה, כבר קודם לישיבת קדם המשפט. תקנה 143 לתקנות סדר הדין מסמיכה שופט בקדם משפט לסלק תביעה על הסף, על יסוד אחד הנימוקים המנויים בתקנה 101, אשר מצדה, מתירה דחייה על הסף בגין כל נימוק אשר על-פיו סבור בית המשפט כי ניתן לדחות מלכתחילה את התובענה (ובכלל זה - התיישנות התביעה). תקנה 144 מורה כי סמכות זו נתונה לשופט גם בלא צורך בבקשת בעל דין. יודגש, כי עמדתם של המבקשים, בעניין התיישנות תביעתם, נשמעה בכתב ובעל פה, ועל כן גם אין לומר כי קופחו זכויותיהם או כי נגרם להם עיוות דין".

אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 3 וקובעת לק"מ ליום 5/9/12 שעה 08:30 בענין הנתבעים שנותרו- נתבעים 1,2 תוך אני מבהירה כי שאלת ההתיישנות ביחס לנתבעים אלו תידון בפתח הישיבה. התובע ישא בשכ"ט נתבעת 3 בסך 2,900 ₪.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ב, 04 מאי 2012, בהעדר הצדדים.