דביס דיימלר פייננשל סרויסס ישראל בע"מ נ' בן מנחם

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת שעה שהיה נהוג בידי עד התביעה 1, בתאונה בה היה לטענת התובעת מעורב רכב נהוג בידי הנתבע בחיפה .

נטען כי רכב התובעת היה בתהליך של חנייה ברוורס בתוך חניה לאורך הכביש בין שני כלי רכב חונים. עד התביעה עצר מקביל לרכב הקדמי , וביק להכניס את כבו לרווח אשר בין הרכב הקדמית החונה ובין זה שמאחוריו . היה שם ככל הנראה מספיק מקום לחניית רכב נוסף . עד התביעה טוען כי הוא כאמור עצר מקביל לרכב הקדמי, החל נוסע לאחור תוך הכנסת החלק האחורי מרכבו אל תוך רווח החניה ( ע"י הטיית ההגה ימינה ) עבר רכב נהוג בידי הנתבע ופגע בפינה הקדמית שמאלית שלו .

הנתבע טוען להדם . הוא אל היה מעורב בתאונה , לא ידע על התאונה . אם כי הוא אישר כי הוא מתגורר בבית הנמצא במרחק 100 מטר ממקום התאונה .

בין הנהגים לא הייתה החלפת פרטים, ועד התביעה רשם את מספר הרכב של הנתבע , כאשר זה עצר ברמזור אדום במרחק של 30-40 מטר לפניו כשהוא עדיין בתוך הרכב שלו .

העד רשם את מספר הרכב לש הנתבע על פיסת נייר ופנה למשטרה כדי לברר מי הוא בעל הרכב שאת מספר החזיק ביד .

התובעת לטעמי לא הצליחה להוכיח מעורבותו של הנתבע בתאונה

א- לא סביר שאם הנתבע היה מרגיש מגע בין רכבו לרכב התובעת, שלא היה עוצר כדי לברר מה קרה , ובמיוחד שהוא נוסע , על פי עדות עד התביעה בנתיבו , ולתומו .

ב- עד התביעה טוען כי רשם את מספר הרכב ממרחק של 40 מטר , ואין הוא סבור כי טעה במספר . מנגד, העד לא ידע למסור איזה סוג של רכב יש לנתבע ומעל לכל מה צבע הרכב .

ג- עד התביעה רשם את המספר כשהוא יושב בתוך רכבו, לאחר שחיפש ומצא פיסת נייר, חיפש ומצא עט ורשם את המספר , כשהוא נסער , וכועס על נהג שפגע בו ואינו עוצר.

אינני יכול לקבוע על סמך עדותו של עד התביעה כי אכן רכבו של הנתבע הוא זה שפגע בו .

מאידך גם אם אקבע זאת, בכל זאת התביעה חייבת להידחות לגופה

עד התביעה ביקש להחנות את רכבו ברווח שבין שני כלי רכב חונים בצד ימין של הכביש, הוא עצר במקביל לרכב אחד, והחל מסיע את רכבו אחורה תוך הכנסת חלקו האחורי אל תוך החניה, והדבר מתבצע ע"י הטיית הגה רכבו של עד התביעה ימינה .

העד אישר בחקירה הנגדית כי הוא הסתכל אחורה, לא ראה את רכב הנתבע בסמן התאונה , וכי המגע בין שני הרכבים היה כשהוא בנסיעה .

רכב הנוסע כך , ההגה שלו מוטה ימינה , והחלק האחורי שלו נכנס ברווח בין שני רכבים חונים , ללא כל ספק שהפינה הקדמית שמאלית שלו , זו הקרובה יותר לנתיב הנסיעה , נעה אחורה אך גם שמאלה . כך שלמעשה בזמן התאונה פינה שמאל קדמית ברכב התובעת היתה בתנועה אחורה ושמאלה, והיא זו אשר פגעו ברכב שחלף משמאל לרכב התובעת.

בשני המקרים התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות המשפט כולל שכ"ט עו"ד בסכום של 1000 ₪

ניתן היום, ה' אייר תשע"א, 09 מאי 2011, בהעדר הצדדים.