אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דבוש נ' בית החולים זיו ואח'

דבוש נ' בית החולים זיו ואח'

תאריך פרסום : 16/09/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי נצרת
10300-06-13
09/09/2013
בפני השופט:
שאהר אטרש

- נגד -
התובע:
דביר ניסים
הנתבע:
1. משרד הבריאות – בית החולים זיו צפת
2. משרד הבטחון – אגף השיקום
3. היחידה לתעסוקה והכשרה מקצועית

החלטה

העותר מבקש להורות על זימון נציג מטעם משיב 2, מר עזרא סרי, לדיון בעתירה מכוח תקנה 15(ה) לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "תקנות בתי המשפט לענינים מינהליים"), לחלופין להורות על חקירת המצהיר מטעם המשיבים, מר מאיר כהן חמוז, מכוח תקנה 15(א) לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים.

עניינה של העתירה הנה החלטתו של משיב 1, שלא להתקשר עם המבקש בחוזה להפעלת מזנון בבית חולים זיו בצפת.

מר עזרא סרי, המשמש כראש היחידה לתעסוקה והכשרה מקצועית באגף השיקום, אינו מצהיר מטעם המשיבים. יחד עם זאת טוען ב"כ המבקש, כי מר סרי מעורב באופן מיוחד בעניינו, שלח מכתב מנומק אודותיו ומוענקות לו כנציג אגף השיקום סמכויות מכוח תקנה 4(9) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג – 1993 (להלן: "תקנות חובת המכרזים"). לטענתו, מכתבו של מר סרי מהווה הצהרת מדיניות ברורה מטעם אגף הביטחון בנוגע לפרשנות המשפטית הראויה של תקנה 4(9) לתקנות חובת המכרזים. לאור זאת סבור ב"כ המבקש, כי לשם בירור טענותיו בעתירה יש לזמן לעדות את מר סרי.

לחלופין מבקש ב"כ המבקש להורות על זימונו של המצהיר מטעם המשיבים, מר כהן חמוז, על מנת לאפשר למבקש לעמוד על ממשק העבודה בין משיב 1 לבין נציג אגף השיקום בקשר לנסיבות העתירה וכן במקרים אחרים בהם נזקק משיב 1 לעשות שימוש בתקנה 4(9) לתקנות חובת המכרזים. לטענתו, התצהיר שהוגש מטעם המשיבים אינו עונה על דרישת טופס 2 לתוספת לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים על-פיו בתצהיר חייבת להיות הפרדה ברורה בין עובדות שהן בידיעתו האישית של המצהיר לבין עובדות הנטענות לפי מיטב ידיעה ואמונה.

ב"כ המשיבים מתנגדת לזימונם של מר סרי ומר כהן חמוז. לטענתה, המחלוקת בין הצדדים הנה משפטית גרידא; זימונם של העדים אינו דרוש לצורך הכרעה בעתירה ואין כל מחלוקת בדבר הפניות וההתכתבויות מושא העתירה. בנוסף טוענת ב"כ המשיבים, כי המבקש אינו מצביע בבקשתו על מחלוקת עובדתית שבגינה מבוקש לזמן את העדים הנ"ל, או שבגינה העדים רלוונטיים. באשר למכתבו של מר סרי (נספח 8 לעתירה), הפנתה ב"כ המשיבים לסעיפים 71 ו- 72 לכתב התשובה בציינה, כי המלצת אגף השיקום על פי תקנה 4(9) לתקנות חובת המכרזים מתייחסת להיבט של צרכי שיקום בלבד, ולא לבחינת התאמתו של המומלץ מטעם אגף השיקום לביצוע ההתקשרות מבחינת עמידה בתנאי המכרז ותנאי ההתקשרות.

באשר לבקשה להורות על זימון המצהיר מטעם המשיבים, מר כהן חמוז, טוענת ב"כ המשיבים, כי אין באמור בבקשה כל נימוק כדי להצדיק את זימונו. טענות המבקש נסמכות על אופן ניסוח תצהירו של מר כהן חמוז.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 8 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס - 2000, קובע כי הדיון בעתירה מינהלית יתקיים בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, בשינויים המחויבים.

תקנה 15(א) ו-(ה) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים קובעת כדלקמן:

"15(א) בית המשפט ידון בעתירה על-פי ראיות שיובאו בתצהירים, ואולם רשאי הוא, לבקשת בעל-דין, להתיר חקירת מצהיר של בעל הדין שכנגד, אם ראה כי הדבר דרוש לשם הכרעה בעתירה".

..."(ה) ראה בית המשפט שהדבר דרוש לשם הכרעה בעתירה, רשאי הוא, לאחר שנתן לשאר בעלי הדין הזדמנות להגיב לבקשה, ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות השמעת עד שאינו מצהיר בנושא ובהיקף שיקבע בית המשפט".

הלכה היא, כי סדרי הדין והראיות שבפני בית המשפט המינהלי דומים לאלה הנהוגים בבג"ץ. הכלל הינו כי ההליכים יתמצו בהגשת תצהירים בלא שמיעת עדים וניהול חקירה שכנגד, בעוד החריג יהיה התרת חקירת מצהיר של בעל הדין שכנגד מקום בו דרוש הדבר לשם הכרעה בעתירה (ראו: עע"מ 04 /10811 מוחמד עבדאללה סורחי נ' משרד הפנים, ניתן ביום 17.3.05). הפסיקה הבהירה, כי בית המשפט יתיר חקירת מצהירים שלא כעניין שבשגרה ורק במקרים "חריגים ומיוחדים" (עע"ם 2827/07 חיות נ' משרד הבינוי והשיכון). אחד השיקולים העיקריים אם להתיר חקירת מצהיר נעוץ בתשובה לשאלה אם העובדות, שעליהן מבקש בעל הדין לקיים חקירה, רלוונטיות להכרעת בית המשפט בעתירה. שיקול נוסף הנו השיקול בדבר תוספת לתמונה העובדתית, קרי, האם המצהיר שחקירתו מתבקשת עשוי לספק תשובות נוספות על האמור בתצהירו; הגם, שקיימים נושאים מסוימים במשפט המינהלי אשר מערבים מעצם טיבם סוגיות עובדתיות יותר מנושאים אחרים (ראו: א.שרגא ור.שחר, המשפט המינהלי סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לענינים מינהליים, שם בעמ' 346-348).

בכל הנוגע לבקשות המוגשות לפי תקנה 15(ה) לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים, האפשרות להעיד עד שאינו מצהיר תלויה בקיומם של שלושה תנאים: האחד, עמידה במבחן נחיצותה של העדות, תנאי הקבוע גם בתקנה 15(א), העוסקת בחקירת מצהירים; השני, מתן הזדמנות לבעלי הדין להגיב לבקשה להעדת עד שאינו מצהיר; השלישי, קיומם של טעמים מיוחדים. בכך מוסיפה תקנה 15(ה) לתקנות תנאי נוסף על התנאים המנויים בתקנה 15(א), והוא קיומם של טעמים מיוחדים, המהווים "מסננת" צפופה יותר לבקשה לחקירת עדים שאינם מצהירים בהשוואה לבקשות לחקירת מצהירים. הסיבה להבדל זה נעוצה במהירות המאפיינת את ההליך השיפוטי בסוגיות מנהליות, ובשאיפה שלא להאריכו באמצעות חקירתם של עדים – קל וחומר לגבי עדים שאינם מצהירים (ראו: א. שרגא ור. שחר בספרם לעיל, שם בעמ' 349-350).

מן הכלל אל הפרט

איני סבור, כי זימונו של מר סרי דרוש לשם הכרעה בעתירה; מנימוקי הבקשה עולה, כי המבקש עותר לזימונו של מר סרי אשר כתב מכתב לעו"ד דוד לנגנס, מהמחלקה המשפטית במרכז הרפואי זיו בנוגע לעניינו מושא העתירה. ב"כ המבקש כותב בבקשתו, כי מכתבו של מר סרי "מהווה הצהרת מדיניות ברורה מטעם אגף משרד הביטחון, גם בכל הנוגע לפרשנות המשפטית הראויה של תקנה 4(9) לתקנות חובת המכרזים"; משכך ברי, כי בפיו של המבקש אין טענות עובדתיות, כי אם טענות משפטיות העוסקות במדיניות ציבורית. בעניין זה, נטען בסעיפים 71 ו- 72 לתשובה, כי המלצת אגף השיקום מתייחסת לצרכי אגף השיקום בלבד ולמסירת שמו של נכה צה"ל על ידי אגף השיקום אין כל מעמד ותוקף משפטי מחייב על פי הדין; מאחר ותשובת ב"כ המשיבים לעניין נעוצה בשיקולי מדיניות והתנהלות תוך שלטונית, איני סבור, כי הזמנת העד עשויה לתרום להכרעה במחלוקת.

בקשתו של ב"כ המבקש לזמן לעדות את המצהיר, מר כהן חמוז, אינה עולה בקנה אחד עם דרישות הפסיקה ותקנות בתי המשפט לענינים מינהליים. טענותיו של המבקש נסמכות על ניסוח תצהירו של מר כהן חמוז. עיון בתצהירו של האחרון מעלה, כי, המקור לידיעתו ואמונתו הוא "תפקידו ו/או עיון במסמכים ו/או ייעוץ משפטי". בנוסף, בבקשה נכתב, כי זימונו של מר כהן חמוז לחקירה הכרחי "שכן, כך יוכל העותר לברר, ולו בדוחק רב, עד כמה רואה עצמו משיב 1 מחויב לאמור בתקנה 4(9) לתקנות המכרזים בחיי המעשה". משכך, אין המדובר בטענה עובדתית, כי אם בטענה משפטית. נוכח זאת, הזמנת המצהיר אינה דרושה בנסיבות המקרה ואין בה כדי לענות על המקרים החריגים והנדירים המצדיקים זימונו של מצהיר.

לאור המקובץ לעיל, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ