דבאח נ' זכור

החלטה

בפניי בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה ביום 19/9/03.

לאחר הגשת הבקשה וכן תגובה בכתב הופיעו הצדדים לדיון בבית המשפט. הצדדים עמדו על טענותיהם ולא מצאו דרך להידברות או מוצא מוסכם.

המדובר בתביעה כספית על סך 4,500 ₪ (קרן), בגין שכ"ט עורך דין. לטענת התובע הנתבע אחראי על התנועה האסלאמית בגליל המערבי, פנה אליו על מנת להגיש בג"צ בשם אחותו לילה זכור עקב כך שבית הספר טרה סנטה בעכו מנע ממנה ללמוד שם כשהיא לובשת לבוש דתי מוסלמי. הנתבע התחייב לשלם שכ"ט והוצאות התובע. התובע הגיש עתירה לבג"צ (בג"צ 1654/98) ונסע 3 פעמים לבית המשפט העליון בירושלים. לתובע נגרמו הוצאות בסך 5,500 ₪, בעוד ששולמו לו 1,000 ₪ בלבד. כן נטען כי קרוב משפחה של הנתבע, בשם חגוג, היה מוכן לשלם 1000 ₪ נוספים בטענה כי לא הנתבע ולא התנועה האסלאמית ישלמו, וכי התובע דחה הצעה זו.

הנתבע הגיש כתב הגנה אך לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 19/9/03 ולכן ניתן פסק דין נגדו כמבוקש בתביעה מחמת אי התייצבות לדיון. בפרוטוקול הדיון צוין (בגוף פסק הדין) כי הזימון אשר נשלח לנתבע חזר "לא נדרש". יחד עם זאת, הכתובת אשר צוינה בטופס ההזמנה זהה לכתובת שציין הנתבע בכתב הגנתו.

התובע פתח תיק הוצל"פ (מס' 08-12827-04-6) נגד הנתבע ביום 22/11/04. נשלחה אזהרה לנתבע. על אישור המסירה חתום עבדאללה הנדאוי, אשר עבד בזמנו עם הנתבע, אומת על ידי פקיד הדואר בעכו העתיקה, חוסאם מוסלמני (התובע בסע' 4 לתגובתו לבקשת הנתבע לביטול פסק הדין). על פי דף פרטי תיק כלליים מלשכת ההוצל"פ, עולה כי לנתבע בוצעה מסירה מלאה ביום 13/12/04.

לעניין ביצוע פעולות בתיק ההוצל"פ: על פי דף חשבון לתיק 08-12827-04-6 שהומצא לעיוני על ידי לשכת הוצל"פ, נראה כי מאז 22/11/04 ועד 11/10/10 לא ננקטו פעולות כלשהן בתיק. בחודש 10/2010 נרשמו מספר פעולות, כעולה מהדו"ח.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 1/11/10. השאלה המתבקשת היא מדוע הבקשה מוגשת בחלוף למעלה מ- 7 שנים מיום מתן פסק הדין (19/9/03). לטענת הנתבע הוא ידע על פסק הדין רק מספר ימים קודם הגשת הבקשה, וזאת לאחר שבבנק מרכנתיל דיסקונט, סניף עכו, הודיעו לו על קיום עיקול בחשבונו ומסרו לו מס' התיק בו בוצע העיקול. הוא מייד פנה ללשכת ההוצל"פ בעכו וקיבל עותק מפסק הדין יחד עם בקשת הביצוע של פסק הדין.

לטענת הנתבע מעולם לא הומצא לו עותק מפסק הדין וכן לא קיבל כל אזהרה אודות פתיחת תיק ההוצל"פ בגין פסק הדין הנ"ל. כן טען הנתבע כי לאחר שהגיש כתב הגנה, יצר התובע קשר עימו וביקש להיפגש ולהסדיר העניין ב"דרכי נועם". כך היה שהנתבע שילם לתובע סך של 4,500 ₪ במשרדו של התובע בעכו, ותוך הבטחת התובע לסגור התיק בבית המשפט.

הנתבע ראה בכך סוף דבר, וטען כי הם נפגשו פעמים רבות משך השנים ולא נאמר לו דבר לעניין קיום פסק דין נגדו ותיק הוצל"פ. כמו כן העובדה כי מאז שנת 2004 ועד עתה לא ננקטו הליכים בתיק אף מעידה כי העניין נסגר בין הצדדים מזה שנים.

בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 15/3/11 טען הנתבע כי התובע טלפן אליו והתנדב לעזור בנושא כיסוי הראש של הבנות, הנתבע טען כי אין צורך אך התובע טען כי הנושא חשוב לו מאוד. הנתבע הסכים, לא דובר על סכום או כסף, כי אם התנדבות. התובע נסע ברכבו של הנתבע לירושלים, הנתבע שילם את האגרה. לאחר 3 שנים מטלפן אליו התובע וטוען כי הוא לא שילם לו. הנתבע אמר לתובע כי לא ביקש כסף וכי הוא מתנדב ונתן לו סך של 5,000 ₪ במשרדו (של התובע). הנתבע לא זכר אם קיבל קבלה, לא היו עדים במעמד התשלום. נודע לו על פסק הדין מס' ימים טרם הגשת הבקשה לביטולו. לפני כן, לא ידע כי קיימת תביעה נגדו. כן נטען כי התובע הגיע אליו למשרד וביקש עזרה בעירייה בהסדר ארנונה, וכי יש לו עדים מכובדים לכך.

התובע טען בדיון כי הנתבע טוען בכתב הגנתו כי שילם לו 1,000 ₪ ועוד 1,000 ₪, ולא 5,000 ₪. הדברים סותרים את עצמם. הנתבע קיבל את מסמכי התביעה ומסמכי ההוצל"פ. הנתבע לא שילם לו מאומה. הוא נסע 3 פעמים לבית משפט העליון ולא בהתנדבות. עו"ד זאיד פלאח ייצג אותם ולאחר שהעניין נדחה הגיעו אליו.

מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי אין הצדקה לביטול פסק הדין. לא הוכח כי הנתבע לא ידע על מועד הדיון. זאת ועוד, על פניו נראה כי הומצאה אזהרה של הליכי ההוצל"פ לנתבע בסמוך לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ. כמו כן, קיים שיהוי של שנים בהגשת הבקשה ללא הסבר מניח את הדעת. הטענה בדבר תשלום כסף במזומן נותרה ללא הוכחה כלשהי מה גם שהסכום שצוין על ידי הנתבע אינו אחיד.

סוף דבר – אין הצדקה לביטול פסק הדין אשר ניתן לפני יותר מ – 7 שנים.

הבקשה נדחית.

הנתבע יוסיף וישלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 750 ₪.

ניתנה היום, י"ז אדר ב תשע"א, 23 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.