אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דבאח ואח' נ' מדינת ישראל

דבאח ואח' נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 21/02/2018 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
7846-15
20/02/2018
בפני הרכב השופטים:
1. י' דנציגר
2. י' עמית
3. ג' קרא


- נגד -
המערערים:
1. פיסל עלי שוקרי דבאח
2. שוכרי עלי שוכרי דבאח
3. קאסם עלי שוכרי דבאח
4. ג'מאל עלי שוכרי דבאח
5. ודאד עלי שוכרי דבאח
6. אמין עלי שוקרי דבאח
7. בהיג'ה עלי שוקרי דבאח

עו"ד אילן יחזקאלי
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד שמרית גולן
עו"ד אפי יגל
פסק דין
 

השופט ג' קרא:

 

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול) בת"א 24775-11-10 מיום 10.9.2015 (להלן: פסק הדין קמא), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת המערערים לפיצויים בגין הפקעת חלקות שהיו בבעלותם.

 


רקע

 

  1. עלי שוקרי קסאם דבאח ז"ל (להלן: המנוח), אביהם של המערערים, היה בעל זכויות ב-6 חלקות מקרקעין המצויות כיום בתחומה המוניציפאלי של העיר כרמיאל. המנוח החזיק במחצית מזכויות הבעלות בחלקות 10 ו-73 בגוש 18982 וחלקות 125 ו-131 בגוש 18983, וכן ברבע מזכויות הבעלות בחלקה 207 בגוש 18982 ובחלקה 83 בגוש 18983 (להלן: המקרקעין או המקרקעין המופקעים). המנוח נפטר ביום 28.12.1996 והמערערים הם יורשיו בהתאם לצו ירושה שניתן בבית הדין השרעי בעכו ביום 21.4.1998.

 

  1. ביום 25.10.1962 (להלן: המועד הקובע) פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 968 הודעה על כוונה לרכוש את המקרקעין לצרכי ציבור, בהתאם לסעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הציבור), 1943 (להלן: הפקודה). ערב המועד הקובע חלה על המקרקעין תוכנית המתאר המחוזית המנדטורית: The Galilee District Regional Outline Planning Scheme – 1946, שמספרה RP/50/42 ואשר נכנסה לתוקף ביום 21.10.1946 (להלן: התוכנית המנדטורית). המקרקעין סווגו על פי התוכנית המנדטורית כ-"Agricultural Zone" (להלן: "האזור החקלאי"), אזור שבו הוקנתה לוועדה המקומית סמכות להוציא היתר לבניית בית מגורים אחד למגורי החקלאי בכל חלקה שגודלה אינו נופל מדונם, בכפוף למספר תנאים נוספים.

 

  1. המקרקעין נרשמו על שם רשות הפיתוח בהתאם לסעיף 19 לפקודה ביום 2.9.1965 (להלן: ההפקעה). בעקבות ההפקעה פנו המערערים למשיבה לקבלת פיצוי עבור המקרקעין. ביום 18.11.2009 נחתם בין המערערים 5-1 לבין המשיבה חוזה לתשלום פיצויים, על פיו שולם להם סך של 56,264 ש"ח כסכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת. ביום 13.12.2009 נחתם חוזה לתשלום פיצויים גם עם המערערים 7-6, בעקבותיו שולם להם ביום 15.1.2010 סך של 20,622 ש"ח כסכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת. ביום 14.11.2010 הגישו המערערים תביעה כנגד המשיבה (ת"א 24775-11-10, להלן: התביעה) לתשלום הפרש הפיצויים שהם זכאים לו לשיטתם, בהתאם לסעיף 9א(ב) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964 (להלן: החוק המתקן). טענתם העיקרית של המערערים הייתה כי הפיצוי ששולם להם בגין ההפקעה לא גילם את זכויות הבנייה שהיו מוקנות במקרקעין לפי התוכנית המנדטורית. 

 

  1. במסגרת התביעה הגישו המערערים שתי חווׂת דעת שמאיות, אחת מטעם מר יצחק כהן ושנייה מטעם גב' זיוה בלאושטיין (להלן: שמאית המערערים או השמאית). המשיבה הגישה מצדה חווֹת דעת נגדיות מטעם שני שמאים. הראשונה, מטעם השמאי מר סימון דאו ושלוש חווׂת דעת נוספות מטעם השמאי הממשלתי, מר יצחק רוגובין (להלן: שמאי המשיבה). המשיבה הגישה גם חוות דעת תכנונית שנערכה על ידי פרופ' ברוך קיפניס ז"ל, בה נסקרו המגמות התכנוניות באזור בשנים שקדמו להפקעה. בתגובה הגישו המערערים חוות דעת נגדית מטעם גב' צהלה איצקין. להלן יובאו עיקרי הדברים מתוך חווֹת הדעת השמאיות עליהן נסבה המחלוקת בערעור דנן.

 

חווׂת הדעת השמאיות

 

  1. שמאית המערערים ציינה בחוות דעתה כי החל משנת 1953 "הקפיאו" רשויות התכנון את זכויות הבנייה המוקנות בקרקע ב"אזור החקלאי" על פי התוכנית המנדטורית. כתוצאה ממדיניות זו, בתקופה שבסמוך למועד ההפקעה נסחרו הקרקעות בתחומי התוכנית המנדטורית על פי שווי חקלאי בלבד. בהסתמך על חוות דעתה של איצקין, ובשים לב לכך שמדיניות ההקפאה לא הוחלה במסגרת תוכנית מתאר מאושרת, סברה שמאית המערערים כי אין להתחשב בעסקאות השוואה שנערכו בסמוך למועד ההפקעה, וכי חלף זאת יש לשוּם את המקרקעין על פי ניצול מיטבי של שָׁוְיָם בהתאם לתוכנית המנדטורית, דהיינו תוך מתן משקל לפוטנציאל הבנייה למגורים במקרקעין. משכך, לצורך קביעת הפיצויים – לפי סעיפים 12 ו-13 לפקודה כאחד – העריכה שמאית המערערים את שווי המקרקעין על בסיס "פיצול רעיוני" שלהם: דונם אחד מכל חלקה שעמדה בתנאים המנויים לכך בתוכנית המנדטורית חושב כקרקע שבה ייבנה בית מגורים אחד, ואילו יתרת החלקה הוערכה לפי שוויה כקרקע חקלאית או קרקע נטועה זיתים. בנוסף, ערכה שמאית המערערים חלוקה תאורטית של חלקות 10 ו-207 (להלן: החלקות הגדולות), ששטח כל אחת מהן מעל 11 דונם, לשתי חלקות נוספות, כך שהעריכה כי בכל אחת מהחלקות הגדולות היה למעשה פוטנציאל בנייה של שני בתי מגורים ולא אחד כבשאר החלקות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ