דבאח ואח' נ' עטאללה

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, שהוגשה מטעם הנתבע.

לאחר עיון בכתבי בי-הדין המצויים בתיק, ולאחר הדיון שהתקיים בפניי ביום 14/02/2012, הנני קובעת כי דין הבקשה להידחות.

פירוט העובדות שקדמו לבקשה נשוא התיק דנן

ביום 22/04/2009 הוגשה על ידי התובע תביעה כספית בעניין רכב שנרכש מאת הנתבע, והתגלה מאוחר יותר, לטענת התובע, כלא תקין.

כתב הגנה מטעם הנתבע לא הוגש.

לדיון שהתקיים בפניי ביום 29/10/2009 לא התייצב הנתבע, והתובע 1 העיד כי ביצע בעצמו מסירה אישית לנתבע, אך האחרון סירב לחתום על אישור המסירה. לפיכך, השאיר התובע 1 את המעטפה עם מסמכי בי-הדין והזימון לדיון במגרש המכוניות אשר בבעלותו של הנתבע ועזב את המקום.

אשר על כן, לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובראיות המצויות בתיק, ולאחר ששמעתי את עדות התובעים בפניי, ובהיעדר הופעה של הנתבע, שהוזמן כדין במסירה אישית לשעה 11:00 ולא התייצב עד השעה 11:50, ניתן פסק דין לטובת התובעים.

ביום 10/04/2011 הוגשה על ידי הנתבע בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, וטען כי מעולם לא קיבל הזמנה לדיון שהתקיים ביום 29/10/2009, וכי הצהרת התובע בדבר ביצוע הזימון במסירה אישית הינה שקרית.

הנתבע הוסיף וטען כי לו ידע על קיומה של התביעה, ברי כי היה מגיש כתב הגנתו וכי לא היה יושב בחיבוק ידיים, עת מתנהלת כנגדו תביעה המוערכת ב- 30,000 ₪.

בהחלטה מנומקת מיום 06/06/2011 דחה בית משפט זה את בקשת הנתבע, בקובעו כי הבקשה הוגשה בחלוף כשנה וחצי לאחר שניתנה ולאחר שהומצאה למבקש (אישור המסירה מיום 4/11/09 חזר כ"לא נדרש"), וכן לאור נסיבות העניין ועל פי הוראות הדין והפסיקה בעניין המועד הקצר להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר.

ביום 31/07/2011 הגיש הנתבע בקשה לעיון חוזר, בה ביקש הנתבע מבית המשפט לעיין בשנית בהחלטתו מיום 06/06/2011 בה הורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין. בבקשתו זו חזר הנתבע על הנימוקים שהעלה בבקשה לביטול פסק הדין מיום 10/04/2011.

בתגובת התובעים שהוגשה ביום 24/08/2011 נטען כי טענותיו של הנתבע לעניין אי ידיעתו אודות קיום הדיון אינן נכונות, וכי עקרון סופיות הדיון גובר במקרה זה על הטענות אותן מעלה הנתבע בבקשתו.

עוד טענו התובעים כי ההליך המתאים שבמסגרתו ניתן יהיה לתוף את החלטת בית המשפט הנכבד הדוחה בקשה לביטול פסק דין הינו הליך של ערעור ולא הליך של בקשה לביטול פסק דין ו/או כיון חוזר שבמסגרתו נתבקש שוב ביטול פסק הדין ומשכך יש להורות על דחיית הבקשה על הסף.

בהחלטה מיום 24/08/2011 דחה בית משפט זה את הבקשה לעיון חוזר והותיר את פסק הדין על כנו.

ביום 20/09/2011 הגיש הנתבע בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה על החלטה זו.

בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת בר זיו ביום 01/12/2011, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט לפיה הבקשה לביטול פסק הדין המקורית מיום 06/06/2011 תוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיקיים דיון בבקשה ויכריע בה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים.

לאחר שהוחזר התיק לבית משפט קמא, נקבע התיק לדיון ליום 14/02/2012.

לדיון שהתקיים ביום 14/02/2012 בבקשה לביטול פסק הדין בבית משפט זה שוב לא הופיע הנתבע!! אישור המסירה חזר כ"לא נדרש". יש להדגיש כי הזימון נשלח לנתבע על פי שמו המלא ומספר תעודת הזהות שלו.

ביום 16/02/2012 הגיש הנתבע בקשה לקביעת מועד דיון, ובה טען כי לא קיבל לידיו את הזימון לדיון שנערך ביום 14/02/2012.