דארי נ' שוקריה נאסר אלדין

החלטה

בפנינו בקשת הנתבעת לסילוק על הסף של תביעת התובע נגדה בתיק זה.

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת להפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה.

לטענת התובע בכתב התביעה, הוא עבד אצל הנתבעת בתפקיד נהג הסעות של תלמידי בית ספר "אחבאב אללה" (להלן: "בית הספר") מיום 1.9.01 עד ליום 31.5.08, עת פוטר. לטענתו, הוא עבד במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע והשתכר 3,523 ₪ לחודש. בפועל, נמסרו לו תלושי שכר פיקטיביים כאילו שכרו היה 1,500 (נטו) לחודש. נטען כי התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת וכי לא שולמו לו זכויותיו בגין חופשה ודמי הבראה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה את הטענות הבאות:

א.בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה מאחר שבית הספר מצוי בשטחי הרשות הפלסטינית.

ב.הנתבעת לא היתה מעבידתו של התובע ואין כל יריבות בין הצדדים.

ג.התובע לא עבד משרה מלאה, כי אם שלוש שעות ביום – שעה וחצי בבוקר לאיסוף הילדים מבתיהם והבאתם לבית הספר ושעה וחצי בסוף יום הלימודים לאיסופם בבית הספר ופיזורם בבתיהם.

ד.הוסכם בין הצדדים כי לא יתקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד וחלף שכר טרחת התובע בגין ההסעות שביצע הוא יקבל פטור מתשלומי שכר לימוד והוצאות נלוות בגין לימודיהן של שתי בנותיו בבית הספר.

הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף. לבקשה צורף תצהיר של הנתבעת וכן תצהיר של גב' מרים נאסר אלדין, שהיא אחותה של התובעת ולפי תצהירה היא הבעלים והמנהלת של בית הספר. בבקשה ובתצהירים התומכים בה נטענו הטענות הבאות:

א.בית הספר מצוי במועצה המקומית א-זעיים, בשטח B. בית הספר הוקם על פי רישיון של משרד החינוך ברשות הפלסטינית ותכנית הלימודים בו אושרה על ידי משרד החינוך הפלסטיני.

ב.הנתבעת עובדת שכירה של בית הספר ואין היא חברה בהנהלתו. לטענת הנתבעת, היא "אחראית" על חברה זו.

ג.האוטובוס עליו הסיע התובע את התלמידים שייך לחברת הסעות נסר אלדין, שבית הספר שכר את שירותיה להסעת תלמידי בית הדין.

ד.החברה סיכמה עם התובע שלא יתקיימו בינה לבינו יחסי עובד ומעביד והוא לא יהיה זכאי לזכויות כלשהן של עובד בגין ההסעות שיבצע ותמורת עבודתו הוא יקבל פטור מתשלום שכר לימוד והוצאות נלוות עבור לימודיהן של שתי בנותיו בבית הספר.

בתגובת התובע לבקשה לסילוק התביעה על הסף נטענו הטענות הבאות:

א.אין קשר בין העובדה שבית הספר נמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל לבין סמכות של בית הדין. קיימות זיקות רבות לביסוס סמכותו של בית הדין: התובע הינו תושב ירושלים. אף הנתבעת היא תושבת ירושלים. הנתבעת פתחה תיק ניכויים אצל רשויות המס בישראל והפיקה תלושי שכר הנושאים מספר תיק ניכויים זה. רישיון הרכב ששימש להסעות ניתן על ידי משרד הרישוי בישראל. התלמידים שהוסעו היו תושבי ירושלים וההסעות בוצעו משטח ישראל וחזרה אליו.

ב.תלושי השכר של התובע נושאים את שמה וחתימת ידה של הנתבעת. הנתבעת אף אישרה בחתימת ידה כי היא המעסיקה של התובע במסמך שהופנה למוסד לביטוח לאומי.

ג.הוכחשה טענת הנתבעת בדבר הסכם בדבר אי קיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ואי תשלום זכויות התובע תמורת פטור משכר לימוד והוצאות נלוות עבור לימודיהן של בנות התובע. לטענת התובע, הפטור שניתן לו עבור שתי בנותיו היתה הטבה שבית הספר נתן לעובדיו

ד.אין בסיס למחיקת התביעה על הסף על פי ההלכות לפיהן סעד של מחיקה על הסף יינתן ביד קמוצה.

הנתבעת הגישה תגובה לתגובת התובע בו חזרה על האמור בבקשה והכחישה את טענת התובע בדבר מתן פטור לתובע כעובד של בית הספר.