דאדון נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ואח'

החלטה

ביום 3.11.10 הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה תוך 7 ימים ישולם הסכום שבפיגור ותוך 30 יום תשולם יתרת ההלוואה.

פסק הדין שניתן בהסכמה היה כפוף לאמור לעיל וכן להסדרת נושא העיקול של מע"מ.

ביום 18.11.10 הוגשה על ידי ב"כ המשיבים 2-3 בקשה להארכת מועד להפקדת סכום הפיגורים.

ביום 23.11.10 הוגשה תשובת המשיב 1 לבקשה זו ובטעות ניתנה החלטתי "כמבוקש וכמוסכם".

כתוצאה מהטעות "הרוויחו" המשיבים 2-3 תקופה שהייתה אמורה להסתיים ביום 5.12.10.

הטעות התבססה על תגובת המבקש אשר תמך בבקשה מן הסתם.

ביום 28.11.10 הוגשה בקשה חדשה על ידי ב"כ המשיבים. הבקשה הועברה לתגובות ועל סמך תגובת המבקש ניתנה שוב החלטה "כמבוקש". על פי הבקשה, הוארך המועד עד 2.1.11, דהיינו, אתמול.

ביום 2.1.11 הוגשה בקשה חדש והפעם מבוקשת הארכה עד 31.1.11. בקשה דומה בנוסחה לבקשות הקודמות ותולה את הנימוק לאיחור בשביתת הפרקליטים.

כל הבקשות שהוגשו לא הוגשו כדין, לא צורף להן תצהיר. אך מעבר לכך, אין כל קשר בין העיקול של מע"מ לבין חבות התשלום שהייתה אמורה להתבצע בתוך 7 ימים בגין הפיגורים.

לו היה משולם סכום הפיגורים, יתכן שהייתי נעתרת לבקשה להארכת המועד לתשלום יתרת ההלוואה אך משלא שולם סכום הפיגורים, לא זכאים עוד המשיבים 1-2 או המבקש לכל ארכה שהיא ואני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת הודעה בדבר הסדר והפקדת הכספים.

ניתנה והודעה היום כ"ז טבת תשע"א, 03/01/2011 במעמד הנוכחים.

הילה גרסטל, שופטת - נשיאה

הוקלד על ידי: אורטל בוקובזה