ג'בארין נ' טגבאריה

             לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול) בהפ"ב 48634-10-15, מיום 30.3.2017.

רקע

1. בין עארף סעיד ג'בארין (להלן: המבקש) לבין מוחמד באסם אגבאריה (להלן: המשיב) נתגלעה מחלוקת בנוגע לבעלות על חלקה 16 בגוש 20312 בעיר אום אל פאחם (להלן: החלקה). על רקע זה ניהלו הצדדים הליך לפני בית המשפט המחוזי בחיפה על מנת שיכריע במחלוקת, במסגרת ת"א 993/08. במסגרת ההליך, הסכימו הצדדים על העברת המחלוקת להכרעה על ידי בורר. הצדדים חתמו על שטר בוררות, וביום 11.3.2010 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הליכים, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות, או החוק).

2. שטר הבוררות נחתם בין המבקש ובניו (להלן: הבנים), לבין המשיב ואביו (להלן: האב). הוסכם כי ימונו שני בוררים להליך, והם ימנו בורר שלישי. בנוסף, הוסכם כי הליך הבוררות ינוהל ויוכרע בהתאם לדין השרעי, וכי הבוררים לא יהיו כפופים להוראות הדין המהותי, לסדרי הדין ולדיני הראיות. בנוגע לניהול ההליך, הוסכם כי הבוררים יהיו רשאים לקיים ישיבות בוררות אליהן יזמנו את הצדדים ועדיהם, בין אם ביחד ובין אם בנפרד, והבוררים יהיו רשאים לקבל לידיהם מסמכים שכל צד חפץ להגיש כראיה במהלך הבוררות. עוד הוסכם, כי הבוררים יהיו רשאים לשמוע כל צד בנפרד. לבסוף נקבע, כי הבוררים נדרשים לתת פסק בוררות תוך 90 ימים, ולנמקו.

3. יצוין כי ביני לביני התנהלו מספר הליכים שעניינם במועד מתן פסק הבוררות ומינוי הבורר השלישי – ואולם הליכים אלה הוכרעו זה מכבר בהחלטות שיפוטיות חלוטות והם אינם רלבנטיים לצורך ההכרעה דנן [להרחבה ראו: רע"א 8036/14 ג'בארין נ' אגבאריה (23.8.2015)].

4. ביום 5.9.2015 ניתן פסק הבוררות בסכסוך, במסגרתו קיבלו הבוררים את טענותיו של המבקש. נקבע כי המבקש היה הראשון בזמן לרכוש זכויות בחלקה, ומכאן שלפי הדין השרעי, הוא גובר בתחרות הזכויות על המשיב. לשם ההכרעה הסתמכו הבוררים, בין היתר, על עדות אביו של המשיב, ועל עד נוסף, פארוק. בפסק הבוררות תיארו הבוררים בקצרה את הפעולות שקיימו לאורך ההליך. כך, הם ציינו כי קיימו מספר ישיבות, הן עם הצדדים והן עם העדים הרלבנטיים. יחד עם זאת, שמות העדים לא הופיעו בפסק הבוררות, למעט שמו של העד פארוק. בנוסף, צוין כי הבוררים עיינו במסמכים הרלבנטיים להליך, ובחנו את מהימנותם, אך לא פורט באלה מסמכים בדיוק מדובר, ומיהם העדים שהעידו בדבר האותנטיות שלהם.

טענות הצדדים בבית המשפט המחוזי

5. לאחר שניתן פסק הבוררות, פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטולו, מכוח סעיפים 24(3), 24(4), ו-24(9) לחוק הבוררות.

           המשיב טען כי הבוררים לא נתנו את דעתם לטענתו העיקרית בהליך, והיא שהסכם רכישת החלקה בידי המבקש זויף (להלן: הסכם הרכישה; על אף שבפועל בית המשפט ציין שמדובר באישור על קבלת הכספים עבור הזכויות בחלקה). המשיב הוסיף כי הבוררים לא בחנו את הראיות שהונחו לפניהם, ובפרט את חוות הדעת הגרפולוגית המאשרת לכאורה את זיוף הסכם הרכישה, ובכך חרגו מסמכותם. מלבד זאת, המשיב טען כי מתן פסק הבוררות בלי שהבוררים שמעו את העדים שביקש לזמן, מהווה חריגה מהדין השרעי, שחל בהסכמה בהליך בוררות זה. בנוסף לכך, הלין המשיב על כך שלא זומן לכל הישיבות, ושלא התאפשר לו להשמיע את טענותיו לפני הבוררים. עוד, לסיום, טען המשיב, כי בהליך הבוררות לא נוהל פרוטוקול, אשר היה יכול ללמד על פעולות הבוררים לאורך ההליך. התנהלות זו בכללותה, כך לדברי המשיב, מקימה עילה לביטולו של פסק הבוררות.