ג.אלחסן כל בו לבניין בע''מ נ' מוהנד סלאח

פסק דין

התביעה

1.התובעת מנהלת עסק לממכר חומרי בנין בעיר קלנסווה.

הנתבע הוא קבלן בנין ולקוח התובעת.

2.התובעת עתרה בכתב התביעה לחיוב הנתבע בתשלום יתרת חוב בלתי משולמת בגין אספקת חומרי בנין בסך 92,270 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט.

בתצהיר עדות ראשית מטעמה העמידה התובעת גובה קרן החוב על סך 91,590 ₪ . זאת לאחר שנמצא כי אחת מתעודות המשלוח נשוא החוב היא על שם אדם אחר ושמו מוהנד ג'מל ולא על שם הנתבע.

4.תקופת ההתקשרות נשוא החוב על פי הנטען על ידי התובעת במועדים שבין החודשים 4/05 עד 12/06.

שיטת העבודה ביחסי הצדדים

5.אין חולק על כי בין הצדדים התקיימו יחסי ספק – לקוח מתמשכים, אשר הושתתו על יחסי אמון בין הצדדים.

6.על רקע זה, שיטת העבודה ביחסי הצדדים כללה הזמנת סחורה על ידי הנתבע ומשיכתה על ידו, או על ידי אביו, או על ידי אחיו, או עובדיו או מי מהם, מבית העסק של התובעת, או באספקה לאתר העבודה שלו הנתבע. זאת כנגד הנפקת תעודת משלוח לנתבע המפרטת את הסחורה שנמכרה וכמותה.

(ראה בעניין זהות הגורמים המוסמכים מטעם הנתבע לקבל סחורה עבורו ולחתום על תעודות משלוח: האמור בסעיף 12 לתצהיר הנתבע מיום 4.5.2009, וכן עדותו בעמודים 35 – 36 לפרוטוקול).(ראה בנוסף עדות הנתבע בעמוד 28 בשורה 20 ואילך שם מאשר הנתבע כי כנגד כל רכישה קיבל תעודת משלוח ).

ככל שסופקה הסחורה לאתר העבודה חויב הנתבע גם בדמי הובלה.

7.אין חולק על כי הסחורה סופקה לנתבע באשראי. הנתבע לא שילם את התמורה לתובעת במועד האספקה, אלא שילם לה מעת לעת סכומי כסף על חשבון החוב.

8.הצדדים מסכימים כי בכל התקופה הרלבנטית לתביעה נותרה לתשלום יתרת חוב בלתי משולמת. המחלוקת היא בעיקרה על גובה יתרת החוב, אם בכלל.

הנתבע העיד בעניין זה כדלקמן:

"אני הייתי משלם על החשבון, לא הייתי סוגר את כל החשבונות. לא הייתי בפלוס אצלו."

(ראה עדות הנתבע בעמוד 25 לפרוטוקול שורות 24 – 25).

ראה בנוסף עדות הנתבע בעמוד 43 לפרוטוקול בשורה 12 שם חזר והעיד הנתבע כדלקמן:

"אני מעולם לא הייתי אצלו בפלוס".

9.התשלום עבור הסחורה שסופקה לנתבע נעשה על ידו במזומן, או בשקים המשוכים מחשבונו או מחשבונות לקוחותיו.