ג'נרל מהנדסים נ' פרידמן

פסק דין

בתביעה דנן, התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה ביום 15.2.10. באותו מועד, הסכימו הצדדים לנהל משא ומתן ביניהם, וכן ניתנה החלטה על השלמת ההליכים המקדמיים.

ביום 12.5.10 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת, בה ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. לתובעת הוקצב פרק זמן של 60 יום להגשת התצהירים מטעמה, וכן נקצבו מועדים להגשת התצהירים מטעם הנתבע והצד השלישי. התיק נקבע אז לישיבת קדם משפט נוספת ביום 25.10.10.

עד יום 19.10.10 – לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם מי מהצדדים.

ביום 19.10.10, הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון. בקשה זו נדחתה, ובית המשפט הורה לצדדים לתאם שעת דיון אחרת. הצדדים תיאמו שעת דיון שונה, אולם ביום 20.10.10, הוגשה בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, ובקשה לקציבת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית – שכאמור טרם הוגשו עד אותו מועד.

בהחלטה מיום 21.10.10 נקבע:

"אין מקום לקיים את הדיון משום שהצדדים – ללא קבלת רשות מבית המשפט – לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, חרף ההחלטה בענין זה. הדיעון יידחה לכן ליום 1.2.11 בשעה 08:30. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט".

עד יום 1.2.11, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית של הצדדים.

לישיבת יום 1.2.11 התייצב ב"כ התובעת. הוא הודיע כי הצדדים קיימו מגעים ביניהם, כי הם טרם הצליחו להגיע להסכמה, וכי הוא מבקש כי בית המשפט יתיר לו להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו עד יום 1.2.11 (יוער כי התצהירים לא הונחו בפני בית המשפט במועד הדיון, וככול הנראה התכוון ב"כ התובעת להגיש אותם עד תום היום).

אני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה. בנסיבות אלה, ומאחר שלפי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התובעת לא תוכל להביא עדים או להוכיח את העובדות שהיא מבקשת להוכיחן, יש מקום לטעמי להורות על מחיקת התביעה.

הטעם לכך הוא משום שהתובעת לא עמדה בהחלטת בית המשפט ביחס להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמה, בשני מקרים – הן לקראת ישיבת 25.10.10, והן לקראת ישיבת היום. בשני המקרים, התובעת לא הגישה את התצהירים מטעמה, ללא נטילת רשות מבית המשפט. בשני המקרים, ההודעה על המחדל נמסרה לבית המשפט רק בסמוך מאוד למועד הישיבה שנקבעה, באופן שבשני המקרים לא יכול היה בית המשפט לנצל את המועד שנקבע – לא לצורך דיון ענייני בתביעה דנן, ולא לצורך קביעת תיק אחר הממתין לתורו, לדיון.

ב"כ התובעת טען כי התצהירים לא הוגשו משום שהצדדים ניהלו משא ומתן ביניהם, וכי הם מתכוונים להוסיף ולנהל אותו. כן הוא טען כי אף אחד מהצדדים האחרים לא עתר כי בית המשפט ימחק את התביעה.

אכן, הצדדים פעלו בהסכמה ביניהם, והנתבע והצד השלישי לא בקשו כי בית המשפט ימחק את התביעה. יחד עם זאת, הסכמת הצדדים אינה חזות הכול, ובעיקר כאשר מדובר בלוחות זמנים של בית המשפט – גם בית המשפט הוא "צד" רלוונטי. הצדדים אינם יכולים לקבל החלטות המשליכות על לוח הזמנים של בית המשפט, בלא קבלת הסכמה של בית המשפט לכך.

שקלתי האם אכן יש מקום לנקוט בסעד הדרסטי של מחיקת התביעה במקרה דנן. אני סבורה כי תוצאה של מחיקת התביעה היא התוצאה המוצדקת והנכונה. מחיקת התביעה תאפשר לתובעת לשוב ולהגיש אותה – אם תמצא לנכון לעשות כן (אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמה – כאשר מדברי ב"כ התובעת עולה כי עדיין קיים סיכוי כי כך יקרה). יחד עם זאת, הגשה מחדש של התביעה תחייב את התובעת לשלם שוב את אגרת בית המשפט, וכן "להמתין לתורה" פעם נוספת.

תוצאה זו משקפת את הסנקציה הנכונה להתנהלותה של התובעת בהליך הנוכחי. האפשרות לתבוע לא תישלל מהתובעת, אולם לוח הזמנים לבירור התביעה יתארך (כאשר התובעת עצמה התנהלה באופן ממנו ניתן להסיק כי אין היא חפצה בבירור עניינה במהירות), והיא תצטרך לשאת פעם נוספת באגרת בית המשפט – דבר שישקף את העלות המערכתית שנגרמה כתוצאה מהגשת התביעה דנן.

מאחר שהצדדים האחרים הסכימו לבקשת התובעת, אינני מחייבת אותה בהוצאותיהם.

לכן, התביעה נמחקת.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"א, 01 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.