ג'נטרג בע"מ נ' דבוש

החלטה

בפניי בקשת שני הנתבעים, לביטול פסה"ד מיום 22.09.09, מחמת חובת הצדק ו/או בשל טעות כנה מצד הנתבע 1, אשר הגיש טיעוניו בתצהיר ערוך כדין. בתגובת התובע נטען, כי יש לדחות בקשה זו, הן משום שהנתבעת 2 אינה צד לה, שכן לא הגישה תצהיר כדין והן משום, שלטענת התובע, ידוע ידעו הנתבעים על מועד הדיון ביום בו ניתן פס"ד ואין טעות כנה עימם. לטענת הנתבעים, יש לתת להם יומם בביהמ"ש להוכיח טענות ההגנה כנגד התביעה כנגדם.

בעניין זה ראו, רע"א 8864/99 - ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (ד), בעמ' 2133 שם נקבע:

"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.

מכאן משתמעת התוצאה כי מקום שבעל דין נעדר מדיון עקב כך שלא הוזמן אליו, או שבשל תקלה אחרת הוא מוזמן לדיון בהליך מסוים, אליו הוא נערך, ומתברר כי עקב טעות שוררת הנחה שגויה בקרב מי מבעלי הדין ואולי אף בית המשפט כי מדובר בהליך אחר אשר אליו לא התכונן בעל הדין ואשר בהקשר אליו לא מיצה את ראיותיו וטיעוניו, כי אז נגוע אותו הליך בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו ואת פתיחתו מחדש לצורך ניהולו בצורה תקינה. מבחינה זו קימת אנלוגיה בין מצב בו בעל דין לא הוזמן כלל לדיון שנתקיים בהעדרו לבין מצב בו הוא הוזמן והופיע לדיון מתוך הנחה כנה ובתום לב כי מדובר בדיון שמסגרתו, טיבו ומטרתו הינם שונים מכפי שהובן על ידי הערכאה השיפוטית הדנה, ואולי אף על ידי בעל הדין האחר".

היינו, כי בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות. (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק–על,2001(1) בעמ' 1121).

וכך לעניין זה נקבע, כי:

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורת תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב'עוול' מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף העניין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול." יש להקל איפוא עם בעל דין, שפגם בסדרי דין, אך זאת נזכור, שכנגד "הצהרת זכויות המתדיין" - כאמור בראש דבריו של השופט ברנזון - עומדות זכויות המתדיין- שכנגד, שכן "אין מתקנים עוול בעוול". כך אף בע"א 10/66 [5], בעמ' 228(מפי השופט זוסמן):נ "אין לעשות צדק בלא להביא בחשבון את צרכיהם של שני בעלי-הדין... הגיעה השעה בה זכאי הנתבע לדעת אם חייב הוא אם לאו".

(דברי כב' השופט חשין, ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון, פ"ד מו (3) 738, 743).

וכך גם יובאו להלן דברי כב' השופט לוין מספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית" התשנ"ט 2003:

"גם בהעדר הוראה מפורשת בדין, מוסמך בית המשפט, ולפעמים אפילו חייב הוא, לבטל פסק דין שניתן על פי צד אחד והוא - על יסוד סמכותו הטבועה של בית המשפט. משהפכה כיום זכות הגישה למערכת השיפוטית לעניין חוקתי, יש לבחון את שיקול דעתו של בית המשפט בסוגיה שלפנינו גם מהבחינה הזו... מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק...".  (השופט לוין).

סיכומו של דבר:

בענייננו, לאחר בחינת נסיבות המקרה וטיעוני הצדדים, אני מוצאת לנכון לבטל את פסק הדין ולתת לשני הנתבעים, לפנים משורת הדין, את יומם בבית המשפט.

פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות לתובע בסך של 5,000 ₪, אשר יתבצע תוך 21 ימים מהיום.

ניתנה היום, ה' כסלו תש"ע, 22 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......