החלטה
התובעת הגישה כנגד הנתבעת, תביעה לפינוי מושכר, בסדר דין מקוצר.
כתב התביעה מציין, כי התובעת רשומה כבעלים של חלקה 2 בגוש 20416 (אום אל פאחם). החלקה, בשטח כולל בן 5169 מ"ר, וכך אף עולה מנספח "א" של כתב התביעה, "מידע מפנקס הזכויות המתנהל בלשכת רישום מקרקעין בחיפה.
כתב התביעה מציין, כי למן 1/5/2010, השכירה התובעת לנתבעת, שטח בן 1316 מ"ר מן המקרקעין דלעיל, ע"פ הסכם שכירות מן המועד הנ"ל, ולמשך 3 שנים. (נספח "ב").
חרף הודעת התובעת לנתבעת, מיום 9/2/13, לפיה אינה חפצה בהמשך ההשכרה לנתבעת, ולאחר שתמה תקופת ההסכם, ע"פ נספח "ב", ביום 1/5/2013, לא השיבה הנתבעת לתובעת את החזקה במושכר.
בחלוף שבועיים למן המועד השייך, משלא הוחזרה החזקה במושכר לתובעת, הגישה תביעתה.
בקשת הרשות להתגונן של הנתבעת, נסמכת בתצהיר מנהלה, אדיב אגבאריה, מיום 18/6/2013.
המצהיר מציין, כי ההסכם אינו חתום ע"י הנתבעת ואף לא על ידו כמנהלה המורשה (למן יום 22/1/2007) כעולה מנספחים א', ב' וג'.
המצהיר מכחיש, כי הנתבעת היא צד להסכם השכירות נשוא התביעה.
המצהיר מציין (בסעיף 5), כי הנתבעת שכרה את מקרקעי התובעת בהסכם שנעשה ע"פ למשך 5 שנים מיום 1/5/2010 עד יום 1/5/2015, עם ברירה להארכת תקופת השכירות ב-5 שנים נוספות.
עפ"י המוצהר, הוסכם, כי דמי השכירות ב-5 השנים הראשונות יעמדו על 20,000 ₪ ובתקופת הברירה ב-22,000 ₪.
עוד מצהיר מנהל הנתבעת, כי עפ"י המוסכם ע"פ בין הצדדים, הנתבעת קיבלה את החזקה במקרקעין בשלהי 2009 על מנת לבצע עבודות פיתוח והכשרה במשך 6 חודשים שלא יבואו במניין תקופת השכירות.
בסעיף מצהיר מנהל הנתבעת, כי הנתבעת עומדת בתשלום דמי השכירות ולא הפרה חובתה בעניין זה ואף שילמה את דמי השכירות לשנה הרביעית המתחילה ביום 1/5/2013, עוד בטרם הוגשה התביעה.
לכתחילה נקבע דיון ביום 2/9/2013 ולאחר מספר דחיות התקיים הדיון ביום 15/9/2013.
המצהיר העיד, כי התובעת השכירה לו כ-1400 מ"ר, בשלהי 2009. העד העיד, כי אחרי שתי פגישות סוכם בינו לבין התובעת, כי ישכור את השטח 5 שנים ועוד 5 שנים עפ"י ברירה (אופציה).
כל זאת היה במשרד הנתבעת.
כאשר נשאל, האם נכון שנפגש עם התובעת אצל עו"ד אלחוט השיב בשלילה וכן העיד, כי שילם 20,000.00₪ בכל אחת מ-5 השנים. בהמשך העיד, כי הוסכם בין הצדדים, כי יכשיר את המושכר במשך מספר חודשים. העד לא זכר אם קיבל את נספח ג' של כתב התביעה (הודעת התובעת כי אינה מעוניינת להמשיך בהשכרה בתקופת הברירה).
כאשר נשאל ע" ביהמ"ש, מי חתום על נספח ב' של כתב התביעה (הסכם השכירות) ענה, כי זהו אביו של העד.
כאשר נשאל, מדוע איפה סירב לחתום כאשר אביו חתם על ההסכם ענה, כי סירב לחתום על ההסכם.
לאחר מכן העיד, כי התובעת לא רצתה לעשות הסכם.