ג'ורג'י ואח' נ' צציק

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 17,588 ₪ לפיצויים בגין הפרת חוזה מכר דירה.

התובעים רכשו דירה מהנתבעת. נחתם בין הצדדים חוזה מכר מיום 4/6/08 שצורף לתביעה, לפיו רכשו התובעים את הדירה בתמורה לסך של 1,060,000 ₪.

לטענת התובעים, לפי ס' 4 לחוזה מועד מסירת הדירה הוא יום 15/8/08, אך הנתבעת מסרה את הדירה רק ביום 28/8/08, באיחור של 13 ימים.

לטענת הנתבעת, היא פינתה את הדירה כבר ביום 13/8/08 אך לא מסרה לתובעים את מפתח הדירה, משום שהם לא שילמו לה את יתרת המחיר, בסך 800,000 ₪. מפתח הדירה נמסר להם רק כששילמו את יתרת המחיר, ביום 28/8/08. יחד עם זאת הסכימה הנתבעת כי יכניסו את חפציהם כבר ביום 15/8/08, וכך אמנם הם עשו.

לטענת התובעים, לא היה בידם להמציא את התשלום עד לקבלת משכנתא. לצורך כך היה על הנתבעת להסיר את שיעבוד הבנק שרשום על זכויותיה בדירה, ולהמציא להם נסח נקי משעבודים. הנתבעת המציאה נסח כאמור רק ביום 13/8/08 בעוד שלפי החוזה, היה עליה להמציאו עד ליום 13/7/08 באופן שלרשות התובעים היו 30 ימים לקבלת משכנתא. לפי הטענה, מייד כשקיבלו משכנתא שילמו לנתבעת את יתרת המחיר.

הנתבעת טוענת כי עדכנה את התובעים באופן שוטף על עיכוב שחל בטיפול הבנק בביטול השעבודים, לא הייתה לה שליטה על כך והיא עשתה כל שביכולתה לזרז את הטיפול. הזמן שהוקצב להמצאת נסח רישום "נקי" בחוזה (40 ימים), לא הספיק. לטענת הנתבעת, החוזה קיפח אותה משום שהחוזה נערך אמנם ע"י עו"ד מטעם שני הצדדים, אך זהו עו"ד של התובעים. התובעים משיבים על כך, כי הנתבעת התייעצה עם עורכת הדין מטעמה טרם החתימה וכי היה עליה לעמוד בתנאי החוזה. עוד ציין התובע כי אינו סבור כי בעת שהומצאו האישורים באיחור היה עליו לנהוג בחיפזון, והם פעלו לצורך השגת המשכנתא בתנאים הטובים ביותר (עמ' 3 ש' 5-6). מייד כשהושגה המשכנתא בוצעו התשלום ומסירת הדירה, באיחור של 13 ימים.

עוד לטענת התובעים, הנתבעת הסתירה מהם קיומה של בעיית רטיבות והם נאלצו להפעיל את הביטוח לתיקון הנזילה. התובעים צרפו מכתב של חברת האחזקה בבניין ממנו עולה לכאורה כי הנתבעת ידעה על הבעיה, ולא גילתה על כך לתובעים.

התובעים תובעים פיצוי מוסכם בגין כל יום של איחור במסירת הדירה בסך כולל של 3250 ₪ (250 ₪ ליום בעבור 13 ימים), 1800 ₪ בגין שכ"ד נוסף שנאלצו לשלם בגין האיחור במסירה, 1000 ₪ הפסד ימי עבודה שנאלצו להפסיד בגין כל העיסוק באיחור הנ"ל, 500 ₪ בגין הפרש דמי הובלה משום החופזה שבה נאלצו להזמין חברת הובלות, 451 ₪ השתתפות עצמית בגין נזקי נזילה, 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטרטורים, 500 ₪ הוצאות משפט והחזר אגרה בסך 87 ₪, ובסך הכל: 17,588 ₪.

שמעתי את טענות הצדדים באריכות. צר לי על השתלשלות האירועים כמתואר. הבעיה התדפקה על הדלת וברור היה, לנוכח עדכונה של הנתבעת את התובעים בדבר באופן שוטף, כי חל עיכוב בהסרת השעבוד בבנק הנתבעת. אני סבורה שמעט רצון טוב והדברות בין הצדדים, או פניה משותפת לעורך הדין, כמצופה משני צדדים שהתקשרו בחוזה, היו מולידים, בנסיבות העניין, פתרון שהיה מאפשר הבטחת זכויות שני הצדדים. שהרי הדירה פונתה פיזית מחפצי הנתבעת ובני משפחתה עד למועד המסירה המוסכם בחוזה (15/8). בהעדר פתרון כאמור, סבירה התנהלות הנתבעת, שסירבה לאפשר מסירת הדירה למגורים ללא כל הסדר שיבטיח קבלת יתרת התמורה בסך 800,000 ₪ (מתוך תמורה כוללת של 1,060,000 ₪).

אכן הנתבעת לא קיימה את התחייבותה למסור את הדירה ביום 15/8/10, אך מדובר בחיוב ששלוב בביצוע התשלום של יתרת התמורה על ידי התובעים. תשלום זה לא נעשה ביום 15/8/10 לפי הטענה, בשל חוסר היכולת של התובעים לקבל משכנתא שהייתה דרוש להם לביצוע התשלום, משום שלא הוסרו השיעבודים על ידי הנתבעת, עד למועד שנקבע בחוזה. הנתבעת מסרה נסח רישום מקרקעין נקי משיעבודים ביום 13/8/10, יומיים טרם המועד נקבע למסירה. התובעים לא הוכיחו שנדרשו 15 ימים עד לקבלת המשכנתא, וכי לא ניתן היה בנסיבות העניין לקצר זמן זה (בשים לב לכך שעסקינן בתביעה שהוגשה בגין איחור של 13 ימים במסירה). אילו היו כל המסמכים מוכנים, כפי שסביר היה לעשות בנסיבות העניין הנ"ל, ונותר היה רק להמתין להמצאת נסח "נקי", סביר שניתן היה לקבל משכנתא בזמן קצר יותר. יש לציין כי התובעים המציאו לעיון בית המשפט מסמך המלמד שקיבלו הצעות למשכנתא כבר במאי, עוד טרם נחתם החוזה, ולפי הטענה ההצעות תקפות למשך 12 ימים (עמ' 1 ש' 13-14). עוד יש לציין כאמור, כי הנתבעת פינתה את הדירה ואף אפשרה לתובעים להכניס חפציהם ביום 15/8. הנתבעת נותרה מחוץ לדירה, במקום מגורים זמני, משום שטרם קיבלה את יתרת התמורה (חלק הארי של התמורה), שטרם שולמה לה.

אני סבורה כי בנסיבות הללו קיימת אשם תורם חוזי של התובעים, העולה כדי מחצית הנזק. מכאן שהתובעים זכאים למחצית הפיצוי המוסכם שנתבע.

אשר ליתרת הנזק שנתבע – דין הוא כי לא ניתן לקבל גם פיצוי מוסכם וגם נזק ממשי בגין אותה הפרה (ראו למשל רע"א 7452/96 מדינת ישראל נ' חברה קבלנית האחים אהרון בע"מ, פ"ד נא(5) 874). יתר על כן, נזק ממשי של הפסד ימי עבודה לא הוכח ולא מצאתי בנסיבות המתוארות גם שיש מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש וטרטורים. גם הנזק בגין הפרש חברת הובלה לא הוכח. ממילא הטענה לנזק זה, לא מתיישבת עם העברת החפצים לדירה במועד שסוכם בחוזה (15/8). נזק בגין שכ"ד נוסף לתקופה שמיום 15/8/10 ועד ליום 28/8/10 לא ניתן לקבל, כאמור, יחד עם פיצוי מוסכם (שבמקרה זה הוא גבוה יותר).

התוצאה היא שהתובעים זכאים בגין הנ"ל למחצית מדמי הפיצוי המוסכם שנתבעו, שהם 1625 ₪.

אשר לתביעה בגין נזילה – לאור ס' 14 לכתב ההגנה ומכתב חברת האחזקה שצורף לתביעה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 451 ₪ השתתפות עצמית בגין הפעלת הביטוח לתיקון הנזילה.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעים סך של 2025 ₪ בצירוף החזר אגרה בסך 87 ₪.

לא מצאתי לנכון בנסיבות העניין לפסוק הוצאות משפט נוספות.

התשלום יבוצע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז-מרכז בתוך 15 ימים

לדוור לצדדים בדואר רשום+ אישור מסירה