ג'ברין נ' פרקליטות מחוז חיפה

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה, (השופט א. גופמן), אשר ניתנה ביום 8.12.11 בתיק מ"ת 30300-04-11 ועל פיה דחה את בקשת העורר לעיון חוזר.

נגד העורר הוגש כתב אישום בת"פ 30292-04-11 ובו ייחסה לו המשיבה עבירה של תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ביום 21.4.11 החליט בימ"ש קמא לשחרר את העורר למעצר בית מלא עם הוספת תנאים מגבילים אחרים.

ביום 6.6.11 החליט בימ"ש קמא לאפשר לעורר לצאת להתאווררות בין השעות 10:00 ל- 12:00 ובין השעות 16:00 עד 19:00.

ביום 26.7.11 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר במסגרתה ביקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת עקב הפרת תנאי מעצר הבית. במקביל הגיש העורר בקשה לביטול תנאי מעצר הבית וזאת נוכח העובדה כי בפרשה זו, נערך הסכם סולחה והתיק העיקרי קבוע להוכחות לעוד 8 חודשים. בימ"ש השלום (השופט שרעבי) החליט ביום 26.7.11 כי שעות ההתאווררות תהיינה בליווי אחד המפקחים והורה על הפקדת מזומן בסך 5000 ₪.

העורר שב והגיש בקשה נוספת לעיון חוזר במסגרתה ביקש ביטול תנאי מעצר הבית. בימ"ש קמא החליט ביום 30.10.11 להקל בתנאי מעצר הבית של העורר וקבע שמעצר הבית יהיה בין השעות 22:00 ועד לשעה 7:00.

ביום 3.1.11 במסגרת דיון בתיק העיקרי, הודה העורר בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע כשהדיון בעניינו נדחה ליום 14.2.12 לשם קבלת תסקיר של שירות המבחן.

ביום 27.11.11 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר במסגרתה ביקש לבטל את תנאי מעצר הבית הלילי. בימ"ש קמא החליט ביום 8.12.11 לדחות את הבקשה והתיר את העורר במעצר בית לילי.

מכאן הערר שבפני.

לטענת ב"כ העורר, בימ"ש לא ייחס חשיבות לתיקונו של כתב האישום באופן משמעותי, להודייתו לקיחת אחריות על ידו ושליחת העורר לממונה לבדיקת התאמתו לריצוי עונשו בעבודות שירות. עוד טען כי בימ"ש קמא לא נתן משקל לעניין חלוף הזמן מאז שחרורו של העורר למעצר בית לילי. ציין כי העורר נמצא במעצר בית לילי בכפר ברטעה, אך הוא משוחרר בשעות הבוקר והצהריים ועובד בעיר אום אל פחם, ללא שום הפרות ובמיוחד הוא לא יצר כל קשר עם המתלונן. לטענתו, בעניינו של העורר נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות וכן עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה וצפוי זמן רב נוסף עד שיסתיימו ההליכים, לכן ביקש ב"כ העורר לקבל את הערר ולבטל את מעצר הבית הלילי.

המשיבה ביקשה לדחות את הערר. ציינה כי התיקון שבכתב האישום הינו מינורי, כך שנמחקו ממנו המילים "שהטיח את ראשו בקיר".

ציינה כי בכוונתה לעתור למאסר בפועל, לכן ביקשה לא להקל בתנאי המעצר. לטענתה, לאור הודיית העורר בתיק העיקרי ומשלא חלף זמן סביר מיום 30.10.11 ולא היה כל שינוי בנסיבות , הרי אין מקום לעיון חוזר. לטעמה, העורר נמצא בתנאים קלים ביותר ואין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטת בית משפט השלום ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערר .

העורר הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן ועניינו הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר וכן לממונה על עבודות שירות לבחון אפשרות ריצוי העונש בעבודות שירות, לכן נקבע דיון ליום 14.2.12.

זאת ועוד, העורר שוהה בכל שעות היום בעירו, אום אלפחם, כך שלא מצאתי עילה מדוע לא לאפשר לו לשהות שם בערב ובלבד שלא יצור כל קשר ישיר או עקיף עם המתלונן.

על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני מקבל את הערר ומבטל את מעצר הבית הלילי בו נמצא העורר וכפועל יוצא מהאמור לעיל יוכל העורר לשהות בביתו בעירו אום אלפחם.

יתר תנאי השחרור ישארו על כנם.

המזכירות תשלח לצדדים עותק החלטה זו בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.