גרינברג נ' לפידות ואח'

פסק דין

בפני תביעה קטנה בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.11.13, בשעה 09:30 בבוקר, בחניון המרכזי של בית חולים שיבא (להלן: "התאונה"). בתאונה היו מעורבים רכבו של התובע, בו נהג התובע ורכבו של הנתבע 2, בו נהגה הנתבעת 1.

בין הצדדים ניטשה מחלוקת כיצד קרתה התאונה, וכפועל יוצא מכך, מי מהם הוא האחראי לה. התובע טוען, כי התאונה אירעה עת ביקש להגיע לקומה גבוהה יותר של החניון, על מנת להחנות את רכבו. לדבריו, הבחין ברכב הנתבע 2 עומד בקצה החניון, סמוך למקום בו עולים לקומה גבוהה יותר. כיוון שנחסמה דרכו להגיע למפלס גבוה יותר בחניון, עצר התובע את רכבו והמתין לאפשרות מעבר. לפתע, החל רכב הנתבע 2, שהיה נהוג בידי הנתבעת 1, לנסוע לאט לאחור. התובע צפצף והבהב באורות רכבו, אך הנתבעת 1 המשיכה בנסיעה. כתוצאה מכך, נפגע רכבו של התובע קלות בחלק הקדמי של דופן שמאל. רכב הנתבע 2 נפגע קלות בפינה הימנית אחורית.

הנתבעת 1, טוענת, מנגד, כי התאונה אירעה עת עמד רכב הנתבע 2 בתחילת העלייה לחניון בית החולים, על מנת לאפשר לרכב צד ג' שהגיע מהכיוון הנגדי להשלים את הירידה מהחניון. לפתע, חשה הנתבעת 1, מי שנהגה ברכב הנתבע 2, חבטה ברכב הנתבע 2, בחלקו האחורי. לדבריה, התובע, לא שמר מרחק, לא בלם רכבו, וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבע 2 בחלקו האחורי ימני.

כאן המקום לציין, כי לתאונה לא היו עדי ראיה.

לאחר ששמעתי את עדותם של התובע ושל הנתבעת 1, ולאחר שעיינתי במכלול המסמכים שהוגשו, לרבות בתמונות הנזק ברכבם של הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה. אנמק בקצרה.

מדובר בתאונה שאין לה עדות חיצונית, ולמעשה מדובר בגרסה מול גרסה. הן התובע והן הנתבעת 1 העידו בפני באופן ברור וסדור והיו בטוחים כל אחד בצדקת גרסתו באשר לאופן שבו התרחשה התאונה. לאחר ששקלתי את העדויות, לא מצאתי כי אני יכולה להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, באופן אשר יטה את הכף לטובת מי מהצדדים. אני סבורה כי גם מיקום הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים, אינם יכולים לאשש או להפריך גרסה זו או אחרת. הכלל הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה, וכאשר כפות המאזניים מעוינות ולא ניתן לאמת או לשלול גרסתו של מי מהמעורבים בתאונה, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

בשולי הדברים ייאמר, כי כתב התביעה המקורי, מיום 20.11.13, הוגש בלא שצורפה לו חוות דעת שמאית. חוות דעת שכזו, נערכה ביום 4.2.14, למעלה מחודש לאחר הגשת כתב ההגנה. בחוות הדעת צוין, כי רכב התובע נבדק על ידי השמאי רק ביום 23.1.14, קרי, למעלה מחודשיים לאחר קרות התאונה. ברי כי השיהוי הרב בבדיקת רכב התובע, פוגם בחוזק טענותיו של התובע באשר לייחוס הנזקים הקיימים ברכבו לתאונה.

אשר על כן, התביעה נדחית, בלא צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תשלח בדואר רשום את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.