גרין נ' ממונה יחידת ההיתרים והאכיפה ואח'

פסק דין

העותר טוען כי הוא זכאי להקצאה של עובדים זרים כ"יחידת תמך" בענף החקלאות. הוא עוסק במחזור פסולת עץ מנגריות, מפעלי עץ וגזם חקלאי. הפסולת הממוחזרת משמשת כמצע רפד לבעלי חיים. לטענתו, הרפד הנוצר מתהליך המחזור, משרת את החקלאי באופן ישיר בגידול בעלי חיים ועל כן המדובר בפעילות חקלאית. המשיבים דחו את בקשתו להכיר בעסקו כעיסוק חקלאי, המזכה בהקצאת עובדים זרים, ומכאן העתירה.

העתירה הנה סיבוב שני של עתירה קודמת באותו עניין עצמו אשר נדונה בפני כבוד השופט ד' חשין (סגן נשיא, כתוארו אז), בעת"מ 8368/08. בפסק דינו דחה כבוד השופט חשין את העתירה לגופה. העתירה נדחתה הן בהיבט של הטענה לפיה יש לאשר לעותר הקצאה של עובדים זרים תוך הכרה בעסקו של העותר כעסק תעשייתי המצדיק הקצאה כזו, והן בהיבט של הטענה לפיה המדובר ב"יחידת תמך" בענף החקלאות המצדיקה הקצאה כזו. בכל הנוגע להיבט הראשון קבע בית המשפט כי אין המדובר בעבודה הדורשת מומחיות מיוחדת שאין לעובדים ישראלים, ולפיכך אין כל הצדקה להתיר הבאת עובדים זרים. בכל הנוגע להיבט השני קבע בית המשפט כי המדיניות של משרד החקלאות, המיוסדת על דוח וועדת בוכריס ולפיו לא יוקצו עובדים זרים למערכות תומכות בחקלאות, הינה החלטה עניינית שאין לבית המשפט עילה להתערב בה. יש להוסיף, כי מדיניות משרד החקלאות הנשענת על דוח וועדת בוכריס, ולפיה לא יוקצו עובדים זרים ליחידות תמך בענף החקלאות, הועמדה לביקורת שיפוטית בבית המשפט העליון והיא נמצאה ראויה וסבירה (בג"צ 7332/03 יריב – שירותי לול והזרקות, מושב עין הבשור נ' ממשלת ישראל, טרם פורסם).

ככל שהעתירה מבקשת להביא תחת שבט הביקורת את עמדת המשיבים לגופה, הרי שעניין זה הוכרע בפסק דינו של כבוד השופט חשין, המהווה מעשה בית דין. לא זו אף זו, בית המשפט העליון מצא כאמור את עמדת המשיבים ראויה. לפיכך, אין להידרש לטענות העותרים המכוונות כלפי סבירותה של עמדת המשיבים.

במהלך הדיון בפני כבוד השופט חשין, העלה העותר לראשונה טענה לפיה הוא מופלה על ידי משרד החקלאות, שכן משרד זה מאשר הקצאת עובדים זרים גם לנותני שירותים ללולים ואם כך הוא אין כל הבדל בין עניינו לבין עניינם. מאחר שהטענה נטענה לראשונה במהלך הדיון, לא ראה כבוד השופט חשין לדון בה וקבע בפסק דינו כי ככל שיש בידי העותר טענה בדבר אפליה, יוכל להעלותה בפני משרד החקלאות. אם תשובתו לא תספק אותו, יוכל לפנות בעתירה חדשה. פסק דינו של כבוד השופט חשין ניתן ביום 4.8.08 ואילו העתירה שהוגשה תחילה לבית המשפט לעניינים מנהליים בפתח-תקווה, הוגשה רק באפריל 2010 והועברה לבית משפט זה משיקולי סמכות מקומית בשלהי יולי השנה. למעשה די בכך כדי לדחות את העתירה, שכן היא נגועה בשיהוי כבד. ההתכתבויות החוזרות ונשנות של העותר עם משרדי הממשלה הרלבנטים בתקופה שחלפה מאוגוסט 2008 ועד אפריל 2010 אינה יכולה לרפא את פגם השיהוי, שהרי כבר נפסק כי פניות חוזרות ונשנות לרשויות אינן מעכבות את השיהוי (ראו בג"צ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר, פד"י ל"ג (1), 271).

גם לגופו של עניין לא מצאתי בעתירה ממש. כאמור לעיל, הטענה היחידה שנותרה פתוחה לאחר פסק דינו של כבוד השופט חשין, הינה טענת האפליה. כעולה מתשובת המשיבים, לאחר פרסומו של דוח וועדת בוכריס נקבע על ידם חריג יחיד לכלל לפיו יחידות תמך בענף החקלאות לא תקבלנה הקצאות של עובדים זרים. החריג הוא חיסון עופות. הטעם לחריג זה הוא החשיבות הרבה שרואים המשיבים בהבטחת חיסונם של עופות, בין חיסוני החובה ובין חיסוני הרשות. טעם זה נעוץ הן בהגנה על בריאות הציבור והן בהגנה על העופות עצמם. המדובר אפוא באינטרס ציבורי ראשון במעלה. המשיבים סבורים כי רק סיוע מטעם הרשויות יביא לידי כך שבעלי הלולים יחסנו כראוי את העופות ולשם כך ראו להחריג את הכלל בדבר אי הקצאת עובדים זרים ליחידות תמך. המאפיינים הייחודיים של ענף חיסון העופות, אינם קיימים בתחום העיסוק של העותר ולפיכך אין המדובר באפליה בין שווים. יש להוסיף בהקשר זה, כי העובדים הזרים המוקצים לשם פעולות חיסון, מבצעים את עבודתם בלולים עצמם בעוד שהעותר מבקש הקצאת עובדים זרים לצורך פעילות בתחומי המפעל שלו. זאת ועוד, מפעלו של העותר ממחזר פסולת עץ לא רק לשם שימוש כרפד לבעלי חיים, כי אם גם לצרכים תעשייתיים אחרים. הנה כי כן, אין המדובר כלל ביחידת תמך לחקלאות כי אם במפעל תעשייתי שלתוצרתו שימושים שונים. גם בהיבט זה אין עניינו דומה לעניינם של חברות העוסקות בחיסוני עופות. בצדק טוען ב"כ המשיבים כי קבלת העתירה משמעותה פריצה מוחלטת של המדיניות הכללית לפיה אין להקצות עובדים זרים ליחידות התמך. כפי שאין מוקצים עובדים לעיסוקו של העותר, כך גם אין מוקצים עובדים זרים בתחום הריסוס וההדברה, מערכות השקיה ועוד.

משכשל העותר בביסוס טענת האפליה, הרי שנשמט היסוד מעתירתו, שכן כאמור לעיל מדיניות הממשלה כשלעצמה עמדה בביקורת שיפוטית ולא נמצא בה כל פסול.

העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"א, 21 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.