גרימברג(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע [כב' ס. הנשיא השופט אבו טהה] בתיק מ"ת 52107-03-11 מיום 13.4.11, על כך שהורה שהעוררים ישהו במעצר בית מלא עד תום ההליכים.

הערר מופנה כנגד ההחלטה בה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וכי העוררים ישהו במעצר בית מלא, כאשר נטען שאין מקום שהעוררים ישהו במעצר בית מלא לאור חולשת הראיות ולאור קביעת בית המשפט הנכבד קמא ולאור העובדה שהמשיבה עצמה הסכימה עוד בשלב מעצר הימים לשחרורם למעצר בית למשך 15 יום.

כתב האישום מייחס לעוררים עבירות של קשירת קשר לפשע ותקיפה בנסיבות מחמירות, בכך שעובר לתאריך 21.3.11, קשרו העוררים קשר לתקוף בצוותא חדא את יוני יוגב ואור ז'נו.

בהתאם לכתב האישום באותו מועד בשעת הערב במסגרת הקשר ולשם קידומו, התאספו הנאשמים בכניסה לבניין בו גר יוני יוגב בבאר שבע, קראו לו לכניסה לבניין, הובילו אותו לחדר המדרגות ותקפו אותו בכך שהכו אותו בכל חלקי גופו וגרמו לו חבלות של ממש. כמו כן העוררים הכו את אור ז'נו בחלקי גופו ובעטו בו. לנאשם 1 מיוחסת גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט, בכך שניסה להניע את יוני יוגב שלא ימסור תלונה כנגדו.

ב"כ העוררים ביקש להורות על ביטול מעצר הבית המלא או לחילופין על צמצומו למעצר בית לילי בלבד בשים לב לחולשת הראיות ולכך שאין למעשה מתלונן בתיק וכי איש מאותם מותקפים לכאורה, לא התלונן. עוד הטעים כי רק אמו של אותו יוני יוגב, היא שמדברת על המכות ואין להסתמך על עדותה, במיוחד בשים לב לכך שבמצלמות האבטחה מצולם הלובי, מצולמת הכניסה לבניין ולא נראות כלל מכות. בטיעוניו ציין כי הוא אינו חולק על קביעת בית משפט קמא ביחס לעוצמת התשתית הראייתית, היינו, כי מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה נמוכה. עם זאת, הדגיש כי לאור העוצמה הנמוכה ולאור העובדה שבהארכת המעצר האחרונה הייתה בתחילה הסכמה לשחרור למעצר בית למשך 15 יום בלבד יש מקום לבטל התנאים או להקל באופן משמעותי.

ב"כ המשיבה מנגד ביקשה לדחות הערר והפנתה לעדות אמו של יוני ולעובדה כי מהתיק ואף מעדות יוני עולה תחושת הפחד הרב שהוא שרוי בה, דבר שעולה גם מדו"חות השוטרים כאשר ציינה כי האירוע עצמו לא היה בטווח קליטת מצלמות האבטחה. באשר לתנאי המעצר ציינה כי בית המשפט עשה את האיזון בין עוצמת הראיות לבין מסוכנות המשיבים אף לאור עברם הפלילי ומכאן יש לדחות הערר.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, בעדויות הקיימות בו, בתמלילי השיחות ואף צפיתי בדיסק המתעד את לובי הבניין בו מתגורר יוני יוגב ממצלמות האבטחה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

באשר לתשתית הראייתית, הרי בדין קבע בית המשפט הנכבד בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה וכי הונחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת העוררים, אם כי מדובר בתשתית ראייתית נמוכה.

בית המשפט בהחלטתו פירט את אותה תשתית ראייתית המבוססת בין היתר על עדות אמו של יוני – הגברת מלאני בוטביקה, אשר קיימת עדותה על כך שלאחר ששוחחה עם בנה והוא נשמע מבוהל היא ירדה במעלית, שמעה רעשים שנותנים לבנאדם מכות, ראתה את בנה יוני מחוץ ללובי והוא אמר לה שהרביצו לו והיא תיארה מי הם אותם אנשים ובכלל זה העורר 1 ונוספים, כאשר היא ציינה שהיא ראתה אותם מכים את הבחור הנוסף - אור, בחדר המדרגות, כאשר לכך מצטרף תמלול של שיחה בין האם לבין בנה ממנו עולה אותו חשש של פחד שלו ועל כך שהוא לא רוצה להתלונן כנגד המשיבים.

כמו כן, קיים דו"ח צפייה של שוטר שצופה בסרט ממצלמות לובי הבניין ושלושת המשיבים נראים במקום ואף יוני בעדותו מציין ששלושת המשיבים היו במקום, אך הוא מכחיש שהכו אותו.

באשר לטענת ב"כ העוררים כי במצלמות האבטחה לא רואים כל אלימות מצד מי מהעוררים כלפי יוני או אור, הרי מעדות האם עולה כי ראתה שמכים את אור בחדר המדרגות ואף מדו"ח הצפייה ומצפייה בקלטת עצמה עולה כי פעמים לא מעטות נראים העוררים הולכים לכיוון חדר המדרגות, כאשר אין מצלמה בחדר המדרגות ואין תיעוד של מה שאירע בחדר המדרגות עצמו. מכאן נראה כי מעשי האלימות היו בחדר המדרגות, מקום שאינו בטווח המצלמות ועל כן אין בסרט המתעד את מה שנראה במצלמות האבטחה של הבניין, כדי לשלול או לאיין את העולה ממכלול הראיות האחרות.

מכאן שילוב של עדות האם יחד עם יתר הראיות כאמור מבסס את אותה תשתית ראייתית, כאשר מתיק החקירה עולה אף תחושת הפחד הברורה של אותו יוני וחוסר רצונו לשתף פעולה עם החוקרים ולמסור עדות כנגד העוררים, דבר שעולה הן מדו"חות השוטרים והן מתמלול השיחה המוקלטת בינו לבין אמו, אם כי כאמור עוצמת התשתית הראייתית אינה גבוהה.

אין חולק כי קמה עילת מעצר, בשים לב לעובדה שהעוררים, לכאורה, תקפו הן את אותו יוני והן אדם נוסף – אור, לאחר שקשרו קשר לעשות כן באופן המתואר בכתב האישום, דבר המעיד על מסוכנותם ומתחדד אף לאור עברם הפלילי, במיוחד בשים לב לכך שלכל העוררים הרשעות קודמות בעבירות שלהן פן של אלימות, כאשר לחובת העורר 1 קיימות 17 הרשעות קודמות. לחובת העורר 2 הרשעה אחת בלבד, הרשעה מעבר לעבירות סמים בעבירה של סחיטה בכוח שבגינה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה. לחובת העורר 3 קיימות 8 הרשעות קודמות.

לאור כל האמור, נראה כי בית משפט קמא ערך את האיזון הראוי בין חומרת המעשים והמסוכנות העולה מהם ומעברם הפלילי של העוררים, לבין העובדה שעוצמת התשתית הראייתית הלכאורית נמוכה והורה על שחרורם בתנאי מעצר בית מלא.

לא מצאתי שיש מקום להסתפק במעצר בית לילי, כאשר לא בא בפניי בקשה קונקרטית ליציאה לעבודה או לצורך מסוים אחר.

לאור כל האמור, החלטת בית משפט קמא מנומקת ובדין יסודה ומכאן הערר נדחה.

בשולי החלטתי אציין כי בהתחשב במכלול נסיבות המקרה ולאותה קביעה ביחס לתשתית הראייתית נראה כי בחלוף תקופה של כ-30 יום ובמידה והעוררים יקיימו את תנאי השחרור, ניתן יהיה להגיש בקשה לעיון חוזר שאז יהיה מקום שבית המשפט יידרש לבקשה ויבחן האם יש מקום להקלה מסוימת של תנאי השחרור, כמו מתן שעות התאווררות והכל במידה והעוררים יצדיקו את האמון שניתן בהם ולא יפרו תנאי מתנאי השחרור.

ניתנה והודעה היום א' אייר תשע"א, 05/05/2011 במעמד הנוכחים.

יעל רז-לוי, שופטת