גרימברג ואח' נ' פוקס-קולטאי

פסק דין

המחלוקת שבפניי הובאה להכרעתי לאחר הגשת סיכומי התובעים ואלה עיקריהם:

הצדדים לתובענה הינם בעלי דירות בבית משותף בין 2 קומות ברח' דניה 64 בחיפה, כידוע כגוש 12263 חלקה 101 אשר נרשם כבית משותף בשנת 1978 והוא מורכב משתי דירות כאשר בכל קומה דירה אחת בלבד. הבניין בנוי על חלקה בשטח של כ-776 מ"ר.

הנתבעת הינה הבעלים של הדירה בקומה העליונה, הידועה כתת חלקה 2, מכוח ירושה מאימה. בדירה גר שוכר, ועל כך אין מחלוקת.

התובעים הינם הבעלים והמחזיקים בפועל של דירה בקומת קרקע, אשר נרכשה על ידם ביום 9.1.94, והידוע כתת חלקה 1.

לכל אחד מהצדדים בעלות משותפת במחצית מהרכוש המשותף, הרכוש המשותף כולל קומת מרתף (קומת עומדים לשעבר,) מקלט, עליית גג בקומה השנייה של המבנה והחצר סביב המבנה. החצר עצמה משתרעת על פני 3 מפלסים, חצר המפלס תת חלקה 1 בקומת הקרקע, (דירת התובעים) חצר לאורך השביל המערבי המחבר בין רח' דניה לבין רח' איטליה. וחצר בצד השמאלי במפלס קומת העמודים. הגישה לחצר מפלס קומת הקרקע היתה באמצעות גרם מדרגות מרכזי, יורד מהמדרכה של רח' דניה במדרגות רחבות ותקניות.

מאחר ובשאר הסוגיות, חלוקים הצדדים. אתן לכך התייחסות בהמשך.

אתמקד בסוגיית הממ"ד, והחוב שנוצר בעקבות בקשת הלגליזציה.

בשנת 2008 ביקשו התובעים לבנות לדירתם ממ"ד כך שיוכלו במידת הצורך, הן נכדיהם הקטנים להגיע במהירות. התובעים הגישו לנתבעת בקשה והם קיבלו את הסכמתה. בחודש יוני 2008 חתמה הנתבעת על הסכמתה לביצוע עבודות וכי אין לה התנגדות לכך. הבקשה הוגשה לועדה המקומית לתכנון ובנייה ובישיבה 122 אישרה ועדת המשנה ביום 24.11.08 מתן היתר לבניית הממ"ד, אולם התנתה את ההיתר לכך שהוגשה לועדה תב"ע אשר תאפשר להסדיר את כל עבירות הבנייה שנוצרו בעבר.

כמו כן, קבעה הועדה כי מאחר ובעלי הדירות בבניין ביצעו עבירות בנייה בקומת העמודים של הבניין, יש להפקיד בקופת העירייה פקדון בגובה היטל ההשבחה, אגרות והיטלים הנובעים לאישור העבירות הבנייה שנוצרו בקומת העמודים.

לגרסתם של התובעים, על מנת שלא לעכב את ההיתר לבניית הממ"ד, שילמו התובעים ביום 3.8.09 את הסכום הנדרש בסך 128,345.80 ₪.

עתה עותרים התובעים לתובעת, לשלם את חלקה היחסי סך של 60,240.2 ₪ נכון ליום 18.9.09.

מכאן באה התנגדותה ונימוקיה העיקריים הם כדלקמן:

1.באשר לקומת העמודים שנסגרה בהסכמה בשנת 1994, למעשה, חסרת שימוש בעקבות תלונה שהגישו התובעים על שימוש חורג שנערך, לכאורה, ביחידות הדיור. ובעקבות פנייה של עיריית חיפה בהתראה לנתבעת פינתה זו במהלך פברואר 2011 את השוכר אשר שכר את יחידת הדיור, והפסיקה את השימוש בה. כיום לדידה, עומדת יחידת הדיור ריקה.

2.התובעים ביום 8.10.09 הרסו התובעים או מי מטעמם את גרם המדרגות המשותף, אשר הוביל ממפלס החנייה של דירת הנתבעת אל המפלס האמצעי המשותף בנסיון להשתלט על החצר המשותפת ולהפכה לחצר פרטית של התובעים בלבד, כך לגירסתה. הנתבעת טוענת כי בעבר ביקשו התובעים מהמנוחה של הנתבעת את הסכמתה להריסת המדרגות, אך המנוחה סירבה.

3.בעקבות התערבות של המפקחת על בתים משותפים, יצא פסק דין ביום 17.8.10 בה קבעה חיוב של התובעים להקים מחדש את גרם המדרגות על חשבונם כאשר הנתבעת תישא במחצית העלויות להקמה כנגד אסמכתאות מתאימות.

עד היום לא צייתו התובעים לפסק הדין, ולא הקימו מחדש את גרם המדרגות והכל על מנת להשאיר בחזקתם את החצר המשותפת בניגוד לכל דין, כך אמירתה.

4.במסגרת הסיכומים ציינה הנתבעת כי לא הביע מצידה כל התנגדות לבניית הממ"ד לבקשת התובעים וחתמה על היתר בנייה. במהלך חודש יוני 2008, או בסמוך לו. כאשר התברר לנתבעת שבכוונת התובעים לסגור את תחתית הממ"ד לחדר נוסף ובכך להפוך את מחסן התובעים לדירה נוספת, סוכם בין התובעים לנתבעת שבתמורה להסכמה זו מתחייב התובע לאפשר לנתבעת לבנות ממ"ד מעל הממ"דים אותם הוא מתכוון לבנות ללא עלות הנחת היסודות. מהסכמה זו, חזרו התובעים מאוחר יותר.

5.הנתבעת מייחסת לתובעים נסיון להשתלט על שטח של 32 מ"ר וכל מעשיהם למעשה אשר עשו בהריסת המדרגות, היה בהם כדי ליצור מצב אשר בסופו של דבר יותיר את התוספת בידיהם.

לגישתה התובעים לא פנו לנתבעת מעולם בנושא הפקדת פקדון לטובת אגרות ו/או היטל השבחה. נושא זה עלה לראשונה בשלהי שנת 2009 או בסמוך לכך, ישיבה משותפת שנערכה בין הצדדים ועורכי דינם, כדי להגיע להסדר עם המפקחת על בתים משותפים, עת "שלף" (כך בסיכומים ש.ש. ) תובע 1 את נושא עלות הפקדות והאדריכלית. לא למותר לציין, כי בשלב זה הממ"ד הדו מפלסי כבר עמד על תילו.