פסק דין
1. א. התובע דכאן, נתקל למצב לא נוח ולא נעים וכל חטאו בכך, שמספר ת"ז שלו דומה למס' ת"ז של אדם אחר בשם מר מרציאנו אברהם (להלן:"מרציאנו") – אם כי קיים הבדל אחד בין מספרים אלה והוא: מס' ת"ז של מרציאנו הוא 5115613 ולמספר ת"ז של התובע יש להוסיף "00" לפני המספר הנ"ל.
ב. דמיון זה בין מספרי ת"ז, גרם לתובע – לפי טענתו- מאז שנת 2006 סבל, הטרדות בלתי פוסקות מצד הנתבעות ומוסיף התובע וטוען, שמאז הפכו חייו לחלום בלהות – הכל בשל חוסר זהירות ו/או רשלנות ו/או חוסר שימת לב חוזרת של הנתבעות, עובדיהם ו/או מי מטעמם והיות ועל כולן הייתה מוטלת חובת הזהירות והיות ומי מהנתבעות לא עשו הפעולות הדרושות על מנת למנוע הטעות שגרמה לו לחשש יום יומי, לשון הרע ופגיעה בכבודו ובמעמדו, החליט התובע – על אף שקודם לכן הוא החליט לוותר על הגשת תביעה בנדון- להגיש תביעה זו.
2. ואלו הן עיקרי הטענות, שהעלה התובע בכתב תביעה זה, שיש בהן – לדעתו- לחייב הנתבעות או מי מהן לשלם לו פיצוי ע"ס 25,800 ₪ - והכל כפי שיפורט להלן:
א. א) במקום להטיל עיקול על חייב הנושא מס' ת"ז של מרציאנו, הוטל עיקול כספים על חשבונות של התובע – חשבון המתנהל בבנק הנתבעת 3 (להלן:"הבנק") ובמהלך חודש נובמבר 2012 גילה התובע, שחשבונו עוקל שנית והפעם הייתה הנתבעת 2 (להלן:"הגיחון") הגורם המעקל בגין ענייני מים המגיעים לנתבעת 1 (להלן:" המועצה"). במהלך חודש זה אף עוקל ביטוח התובע שנמצא בחב' הביטוח "מגדל".
ב) התובע פנה אל הגיחון– הן בעצמו והן באמצעות עו"ד- בבקשה להסיר העיקולים, תוך דרישת פיצוי בסך 15,000 ₪, אך הגיחון דחה דרישה זו.
3. כל אחת מהנתבעות הגישה כתב הגנה וכל אחת מהן, מבקשת לדחות את תביעת התובע, שכן כל אחת מהן מסירה מעצמה אחריות להטלת העיקול או עיקולים על חשבונו של התובע במקום על חשבונו של מרציאנו - הכל כמפורט להלן:
א. המועצה טוענת, שכל ההתנהלות הנוגעת למתקני המים מצויה באחריותה הבלעדית של הגיחון והמועצה מכחישה את אחריותה בנטען על ידי התובע ומוסיפה, שלתובע לא נגרם נזק אמיתי והעיקול השני – לא נכנס לתוקף והתובע המשיך בפעילותו הרגילה בחשבון הבנק.
עוד מוסיפה המועצה וטוענת, שאם נעשתה טעות בהליכי גביה הנוגעים להקלדת מספר תעודת הזהות, ככל שנוגעת לפעילות הנתבעת, הרי שזו נעשתה בתום לב ואין בכך כדי לגרוע מאחריות הבנק לערוך בדיקה הנוגעת לשם החייב וגם למספר ת"ז.
ב. הגיחון, גם היא סבורה, שיש לדחות התביעה נגדה, שכן לטענתה היא פעלה במסגרת המועצה רק משנת 2010 וקודם לשנה זו, לא היה לה קשר כלשהו עם המועצה. הגיחון הטילה עיקול בפעם ראשונה, ביום 27.9.12, על חשבון הצרכן מרציאנו בעל ת"ז 5115613, אשר התנהל בבנק המזרחי – זאת לפי מספר ת"ז שהיה מעודכן במאגר הנתונים שלה ובהתאם לפרטים שעדכנה המועצה.
מייד עם פנייתו הראשונה של התובע ביום 14.11.12, בה הוברר לה, שהעיקול הוטל על ידי בנק מזרחי טפחות על התובע, הסירה הגיחון את העיקול, כאשר ממילא לא תפס עיקול זה דבר. פרט לכך, לא הטילה הגיחון עיקולים נוספים.
ג. גם הבנק סבור שיש למחוק או לדחות התביעה נגדה, שכן אין התביעה מגלה עילה כנגד הבנק, התביעה היא תביעה קנטרנית וטורדנית והתובע לא הראה כל נזק שנגרם לו על ידי הבנק. כמו כן, סבור הבנק שהעיקולים הוצאו על ידי המועצה וגיחון שלא כשורה ותוך הטעיה ולכן, לא יכולה המועצה להתנער מאחריותה למנוע טעויות באופן סביר.
בנוסף לטענות הכלליות הנ"ל, מעלה הבנק את הטענות העיקריות הבאות:
א) הבנק נהג כשורה, כבנק סביר ביחס לרישום העיקול בחשבון התובע, המדובר הוא בעיקול אחד בלבד, שנרשם בחשבונו בבנק ולא על חמישה עיקולים, כנטען על ידי התובע.
לטענת הבנק, יכול היה התובע להפסיק פעילות זו, אם היה מגיש בתחילת הדרך תביעה לסעד הצהרתי ולא להמתין עם הגשת תביעה זו כשנתיים וחצי.
ב) ביום 21.10.10 התקבל בבנק צו עיקול של המועצה ע"ש מרציאנו ומרי במספר ת"ז 5115613, שהינו מספר ת"ז של התובע. הבנק הסתמך על מס' ת"ז שנמסר לו על ידי המועצה ורשם העיקול על חשבון התובע ביום 26.10.10.
בעקבות פניית התובע למועצה, התקבלה הודעה על ביטול העיקול ביום 4.11.10 ורק אז למד הבנק, שהעיקול בטעות יסודו.
ג) לתובע לא נגרם נזק בשל רישום העיקול הראשון, שכן עיקול זה היה רשום רק 8 ימים ובזמן שהיה רשום העיקול פעל התובע בחשבונו באופן חופשי ודבר העיקול לא הובא לידיעת צד שלישי כלשהו.
ביום 11.11.10, סמוך לאחר ביטול העיקול הראשון, נתקבל בבנק מהמועצה צו עיקול נוסף, אך הפעם- לאור ניסיון העבר- הודיע הבנק על השוני בין אי התאמת מס' ת"ז לשם ולפיכך לא הוטל העיקול.
ביום 27.9.12 נתקבל בבנק צו עיקול נוסף- הפעם מגיחון- וגם הפעם לא רשם הבנק את העיקול והודיע לגיחון על אי התאמה בין מספר ת"ז ובין שם בעל החשבון.