גרוני נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1892, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 19.11.13.

2.על המבקש הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירת מופרזת דו"ח תנועה מס' 90501069505 מיום 30.12.12.

3.במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקש. לטענת המבקש, אשתו היא זאת שנהגה ברכב ביום ביצוע העבירה, היינו ביום 30.12.12. לבקשה צורף תצהיר שנתנה אשתו, בו הצהירה, כי היא זו שנהגה ברכב בעת ביצוע העבירה. עוד טען המבקש, כי עקב מעבר דירה כלל לא קיבל את הדו"ח.

4.הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי על המבקש היה לפנות במועד הקבוע בחוק בבקשה להישפט.  בנוסף לכך, על המבקש היה לעדכן את כתובתו במרשם האוכלוסין כפי שדורש החוק ומשלא עשה כן, אין עילה להארכת המועד.

הדיון

5.הדו"ח נשלח בדואר רשום לכתובת הרשומה של המבקש ביום 8.1.13  (דואר רשום RR-010841359H4) , כך שבהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת מסירה", ועל המבקש מוטל הנטל להפריכה. המבקש לא הוכיח כי לא קיבל ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולפיכך החזקה לא נסתרה.

במקרה דנן, וכפי העולה מהמסמכים אותם צרף המבקש, הדו"ח נשלח לכתובתו הרשומה  באותה העת. יצויין, כי עפ"י תמצית רישום  ממשרד הפנים, שהגיש המבקש, הוא עדכן כתובתו רק ביום 13.10.13, היינו כעשרה חודשים לאחר מועד ביצוע העבירה. משלא עדכן המבקש את כתובתו בסמוך לאחר שינויה, אין לו להלין אלא על עצמו.

6.משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת  מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י .

7.כבר נפסק, כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל וכן עפת (מרכז) 29393-11-09‏ ‏ שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל.

8.לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ד, 15 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.