גרבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.ערעור של המערער, בתיק הוצל"פ 01-01927-34-9, על החלטתו מיום 30.12.12, של כב' רשם ההוצל"פ גו'בראן שאדי שדחה את בקשתו של המערער בטענת "פרעתי".

בהתאם להחלטתי מיום 4.2.13 הגישו הצדדים עיקרי טיעון.

2.החלטתו של הרשם הנכבד נתנה על בסיס בקשתו של המערער ותגובתה של המשיבה ועל כך מתרעם המערער בערעורו.

תיקון 29 לחוק ההוצל"פ ביטל את הזיקה להליכים בדרך המרצה בדיני ההוצל"פ והדיון לפי סעיף 19 (וסעיפים נוספים) הינם בדרך הקבועה בפרק כ' לתקנות סדה"א שעניינן בקשות בכתב ובשינויים המחויבים.

תקנה 27 א לתקנות ההוצל"פ קובעת כי רשאי רשם ההוצל"פ לסטות מסדרי הדין בעניינים אלו אם מצא כי הדבר יועל להכרעה צודקת ויעילה בהליך, ואף רשאי הוא לדחות את הבקשה בלי לקיים דיון.

3.תקנה 241 (ד) לתקנות סדה"א מאפשרת לרשם להחליט על יסוד הבקשה והתגובה בלבד ורק אם ראה צורך יאפשר חקירת מצהירים על תצהיריהם.

שיקול דעתו של רשם ההוצל"פ הינו בהתאם לנסיבות המקרה, האם ניתן להכריע בו על בסיס כתבי הטענות או שיש צורך בדיון וחקירות.

למבקש אין זכות קנויה לקיומו של דיון, כל עוד החלטת הרשם תואמת את נסיבות העניין.

4.לאור הבקשה והתגובה אשר היו בפני הרשם לא היה צורך לקיים דיון, שכן הטענות ברורות.

בתצהיר התומך בבקשה טען המערער כי צירף לתביעתו נתבעים נוספים על פי הצהרתה של המשיבה, ובכפוף לכך כי לא ישלם למשיבה הוצאות משפט במידה ויאלץ לשלם הוצאות לנתבעים שצורפו.

טוען המערער כי ביהמ"ש חייבו בתשלום הוצאות לנתבעים שצורפו והוא שלמם, ולכן לא היתה המשיבה זכאית לפתוח נגדו את תיק ההוצל"פ לתשלום הוצאות שנפסקו לזכותה.

טוען המערער כי המשיבה מנועה מגביית החוב, לאור ההסדר, ולחילופין יש לקזז מהחוב את מה ששילם לנתבעים הנוספים.

5.מנוסח הבקשה עולה כי טענתו של המערער מתייחסת להוצאות ככל שייפסקו בערכאה הדיונית בביהמ"ש המחוזי בחיפה, וניתן להבין כי תיק ההוצל"פ נפתח לגביית הוצאות שנפסקו בביהמ"ש המחוזי.

דא עקא, שתיק ההוצל"פ מתייחס להוצאות שנפסקו בביהמ"ש העליון ועובדה מרכזית זו העלים המערער מבקשתו.

מסתבר כי המערער ערער על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי לביהמ"ש העליון וערעורו נדחה, והוא חויב בהוצאות ואלו ההוצאות נשוא תיק ההוצל"פ.

טענתו של המערער על הסדר בביהמ"ש המחוזי אינן רלוונטיות לחיוב בהוצאות על ידי ביהמ"ש העליון, שכן מדובר בהליך אחר וחדש שנפתח מיוזמתו של המערער ואינו קשור להסדר, ככל שיהיה, בביהמ"ש המחוזי.

במצב דברים זה לא הרים המערער הנטל להראות כי פרע את החוב או כי אינו חייב בפרעונו.

6.הערעור נדחה בזאת.

המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪ תוך 15 ימים.