אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גנץ ואח' נ' רובל ואח'

גנץ ואח' נ' רובל ואח'

תאריך פרסום : 11/03/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
44340-11-10
10/03/2011
בפני השופט:
נמרוד פלקס

- נגד -
התובע:
1. זאב גנץ
2. עליזה גנץ

הנתבע:
1. פרץ אליהו רובל
2. מרדכי בראון
3. דהי דרים הום ישראל בע"מ

החלטה

1. בפני בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל על פי צד אחד. עסקינן בתביעת בעלי הזכויות בנכס מקרקעין כנגד תאגיד (הנתבעת מס' 3) ומנהליו (הנתבעים מס' 1-2), אשר שירותיהם נשכרו לשם פיקוח על עבודות שיפוץ והתקנת מערכות שונות בנכס המקרקעין (מיזוג אויר, חשמל ועוד).

שכרה המוסכם של הנתבעת מס' 3 אותו התחייבו התובעים לשלם הינו סך 16,000 ₪ לחודש ואין חולק, כי שולם סך 224,000 ₪ בגין 14 חודשים.

2. התובעים טוענים, כי הנתבעים רימו אותם בכך שמתוך סך של כ – 1,100,000 ₪, אותו העבירו התובעים אל הנתבעים, בכדי שיועבר באמצעות האחרונים אל ספקים שונים המבצעים את עבודות הבנייה, או מהם נרכשו חומרי ומתקני הבניה, הועבר בפועל אל הספקים סך של כ – 500,000 ₪ ואילו הנתבעים שישלו לכיסם, שלא בידיעת התובעים סך של כ – 600,000.

3. כמו כן טוענים התובעים, כי מפאת התרשלות הנתבעים האמירה עלות העבודות, עליהן היו אמורים הנתבעים לפקח פי כמה וכמה ואף המוצרים (דלתות, חלונות וכו'), אשר סופקו לתובעים, נפלו באיכותם מהאיכות המוסכמת. כן התרשלו כנטען הנתבעים בכך שהזמינו עבור התובעים מעלית שונה מזו שביקשו ובכך גרמו לתובעים נזק בשווי עלות המעלית שתמורה שולמה שלא לצורך (85,000 ₪) – יוער, כי לסוגיית המעלית לא התייחסו כלל התובעים בבקשתם להטלת העיקולים וממילא אף לא תמכו טענתם בתצהיר.

4. בבקשתם לביטול העיקולים לא טענו הנתבעים דבר באשר לסוגיית האמרת עלות הפרוייקט מפאת מעשיהם ומחדליהם וכן אינם טוענים דבר באשר לטענה בדבר הזמנת מעלית אחרת מהמוסכם. לטענת הנתבעים הם כלל לא התחייבו, מראש, לחפש עבור התובעים מוצרים שונים הנדרשים ולרכשם מאת ספקיהם, אך אינם חולקים על כך שאכן עשו זאת בפועל.

5. הנתבעים מודים שקיבלו מאת התובעים, בגין רכישת אותם המוצרים, סכום גבוה מזה ששילמו לספקי המוצרים ואת ההפרש נטלו לעצמם, מבלי ליידע את התובעים. יחד עם זאת טוענים הנתבעים, כי דרך פעולתם הינה אך לגיטימית ונהוגה בענף הבניה. לשיטתם, לתובעים לא נגרם כל חסרון כיס, שכן אם היו התובעים פונים לרכוש את אותם המוצרים בעצמם, היו נדרשים לשלם ישירות לספקיהם, סכומים גבוהים מאלה ששילמו באמצעות הנתבעים. הנתבעים אף אינם מוצאים כל פסול בכך שלא יידעו את התובעים באופן ההתנהלות האמור.

6. התובעים טוענים שאינם יודעים דבר באשר לרכוש הנתבעים ובסיכומיהם אף טענו שהעיקולים שהוטלו על נכסי הנתבעים, המוחזקים אצל צדדים שלישיים, לא העלו כמעט דבר. מכך יש ללמוד שמצבם הכלכלי של הנתבעים הינו בכי רע, או שהנתבעים פעלו להברחת נכסיהם.

הנתבעים לא הציגו כל גרסה באשר למצבם הכלכלי וממילא אף לא הציגו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על מצבם הכלכלי.

7. מבקש הסעד הזמני נדרש לשכנע את בית המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה". ראו: תקנה 362(א) לתקנות. לפיכך נדרש מבקש הסעד הזמני להראות כי תביעתו העיקרית אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. ראו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 533; רע"א 8553/07 כתנאי נ' שכטר (פורסם במאגרים)- פסקה 11 להחלטה.

ודוק, הראיות הנדרשות לשם מתן צו עיקול זמני אינן צריכות להוכיח את התביעה ברמה המאפשרת מתן פסק דין לטובת התובע, אלא די בהיותן מצביעות על כך שהתביעה אינה מחוסרת סיכוי. ראו: רע"א 7139/96 טרינגוב נ' טפחות, פ"ד נא(2) 661, 666; רע"א 970/02 ריבר נ' מגדל (פורסם במאגרים) – פסקה 4 להחלטה.

8. הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט. הערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית. ניתן אף לומר שראוי כי בית המשפט יימנע מלשוות לממצאיו העובדתיים לגבי הסעד הזמני, נופך של ממצאים חלוטים. ההליך בו מתבררת הבקשה לסעד זמני, הוא הליך מקדמי באופיו, שבו נבחנות ראיות וטענות הצדדים במבט על, לשם הכרעה בשאלה אם הונחה תשתית הולמת לכאורה לקיומה של עילת התביעה. הואיל והראיות שמביאים בעלי הדין עת נדונה הבקשה לסעד זמני, אינן משתרעות על מלוא הפלוגתאות הנטושות במחלוקת ביניהם, ייתכן כי בתום הדיון בהליך העיקרי, לא יימצא מתאם בין הקביעות המקדמיות לגבי סיכויי התביעה, לבין התוצאה הסופית. ראו: ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4) 105, 108.

9. סכום התביעה, כעולה מכתב התביעה, מתחלק למעשה לשלושה חלקים: האחד, עלות המעלית (85,000 ₪); השני, סכום אותו נטלו כנטען הנתבעים שלא כדין (540,000 ₪); השלישי, החזר שכר הטרחה ששולם לנתבעים (224,000 ₪).

הואיל וסוגיית המעלית כלל לא נזכרה בבקשה להטלת עיקול זמני, או בתצהיר התומך בה, אין מקום אף ליתן סעד זמני בגין סכום זה.

10. כאמור אין מחלוקת, כי הנתבעים אכן נטלו לידיהם סכומים ששולמו להם ויועדו לשם תשלום לספקים. הנתבעים אף אינם מתיימרים לטעון, שיידעו את התובעים באשר לאופן חלוקת הסכומים ובכך שהם נוטלים לידיהם חלק מהסכומים הללו וממילא לא נטען שהנתבעים קיבלו את אישור התובעים ליטול חלק מהסכומים ששולמו לידיהם, בנוסף על שכר הטרחה המוסכם.

11. התנהלות הנתבעים מעוררת לכל הפחות קושי. שירותי הנתבעים נשכרו בשל המצג אותו הציגו באשר להיותם ממומחים בתחום הבניה. התובעים אינם מומחים בתחום זה ושילמו לנתבעים עבור שירותיהם שכר לא מבוטל. דומני, כי יחסים חוזים ומצגים מעין אלה, מקימים חובת נאמנות של המפקח כלפי מזמין הפיקוח. חובת נאמנות מעין זו מחייבת את המפקח, למצער, לגלות למזמין כי הוא מפיק רווח אישי במהלך עבודתו עבור המזמין, על חשבון המזמין, בנוסף על שכרו המוסכם.

התעשרות המפקח, על חשבון המזמין, בנסיבות אלה, עלול להיחשב כהפקת רווח שלא כדין המזכה את המזמין בזכות לדרוש השבה של הרווח שהופק. למצער, עסקינן בשאלה רצינית הטעונה בירור.

12. כאמור, אין חולק, כי הנתבעים נטלו לכיסם סכומים שונים שיועדו, על ידי התובעים, לתשלום לספקים. הצדדים חלוקים באשר לשיעור הסכומים. הנתבעים מודים שנטלו סך של כ – 280,000 ₪ (וכן שכ"ט בסך של כ – 220,00 ₪). ראו: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 3.2.11. התובעים טוענים, כי הנתבעים נטלו סך כפול.

נטל הבאת הראיות מוטל על הצד בעל הגישה הטובה ביותר אל הראיות, הם בענייננו הנתבעים. השוו: ד"נ 28/84 זיידאן נ' ע'דיר ואח', פ"ד מה(4) 661, 674; ע"א 73/86 שטרנברג נ' עירית בני ברק, פ"ד מג(4) 343, 348. הנתבעים לא טרחו להציג תחשיב מפורט, הנתמך באסמכתאות, ממנו ניתן ללמוד איזה חלק מהסכום שהועבר אליהם שולם לספקים ואיזה חלק נותר בידיהם. בנסיבות אלה לא עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם להוכיח את שיעור הסכומים שנטלו לידיהם, ולפיכך יש להניח, לפחות בשלב זה, כי אכן נטלו לידיהם סך 540,000 ₪, חלף העברתו לידי הספקים.

13. אפנה כעת לסוגיית החזר שכר העבודה ששולם לנתבעים. עסקינן בשכר עבודה מוסכם. לא ירדתי לסוף דעת התובעים, מדוע לשיטתם על הנתבעים להשיבו. אמנם, התובעים טענו, כי הנתבעים גרמו להם נזק, הן בכך שעלות הפרוייקט האמירה והן בכך שאיכותו פחתה מן המוסכם. דא עקא, שלמעט טענות בעלמא, התובעים לא הציגו כל ראיה באשר להאמרת עלות הפרוייקט, או לשינוי באיכותו. האמור הינו כמובן למעט הטענה בדבר נטילת סכומי כסף שלא כדין, אך אין מקום לתבוע ראש נזק זה פעמים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ