גנני ואח' נ' אגד

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 3.11.10 ברח' אריה בן אליעזר, בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובע 1 הבעלים ברכב מסוג סוזוקי ליאנה מ.ר. 7979228 (להלן: "רכב התובעים"). התובעת 2 (להלן: "התובעת") היא הנהגת ברכב התובעים.

הנתבעת היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של אוטובוס מ.ר. 8739301 (להלן: "האוטובוס)").

מוסכם בין הצדדים כי ביום 3.11.10 אירעה התנגשות בין הדלת השמאלית קדמית של רכב התובעים לבין הדופן הימני אמצעי של האוטובוס.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות: גרסת התובעת הינה כי חנתה במקום חניה מסודר ולאחר שפתחה את דלת רכבה והתכוונה לצאת מהרכב, הגיח לפתע האוטובוס במהירות מופרזת ופגע בדלת השמאלית קדמית ובכנף השמאלי קדמי של רכבה.

גרסת הנתבעת לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתה, התובעת פתחה את הדלת השמאלית של רכבה , מבלי שוידאה כי הכביש פנוי, ופגעה בדופן הימני אמצעי של האוטובוס.

דיון והכרעה

העידו בפני התובעת 2 (להלן: התובעת) ונהג האוטובוס. התובעת העידה כי פתחה את דלת רכבה למחצה, לאחר שוידאה כי הכביש פנוי ואז התכופפה על מנת להוציא את ארנקה. באותה עת הגיע נהג האוטובוס במהירות מופרזת, מהואקום אשר נוצר בעקבות המהירות נפתחה דלת הרכב לגמרי ונתקעה בדופן האוטובוס, בצדו הימני אמצעי.

לעומתה העיד נהג האוטובוס כי נסע במהירות איטית וכי דלת רכבם של התובעים נפתחה לאחר שכבר עבר את רכב התובעים.

עדותו של התובעת היתה אמינה עלי והתרשמתי כי היא דוברת אמת. התובעת חזרה באופן החלטי מספר פעמים על גרסתה, כי לפני שפתחה את דלת האוטובוס וידאה כי הכביש פנוי וכי הפגיעה אירעה לאחר שדלת רכבה היתה פתוחה. העובדה שהפגיעה בחלקו של האוטובוס היתה בדופן האמצעי – אחורי אינה פוגעת במהימנות גרסת התובעת, שכן מהעדויות של שני הצדדים עולה כי מדובר באוטובוס ארוך המורכב ממפרקים ועל כן יתכן בהחלט כי חלקו האחורי של האוטובוס הוא שסטה לעבר רכבם של התובעים ופגע בו. יתר על כן, התובעת הבהירה כי דלת רכבה שהיתה פתוחה למחצה נפתחה לגמרי כתוצאה מהואקום שנוצר בעקבות המהירות בה נסע האוטובוס, מה שמסביר מדוע הפגיעה אירעה בחלקו האמצעי – אחורי של האוטובוס ולא בחלקו הקדמי.

בנסיבות אלו, ולאור התרשמותי מהימנויות העדויות שנשמעו בפני, אני מאמצת את גרסת התובעת וקובעת כי נהגה משנה זהירות טרם פתחה את דלת רכבה כאשר בדקה כי הכביש פנוי, והאוטובוס אשר הגיע במהירות פגע ברכב התובעים.

התובעים צירפו לכתב התביעה קבלה ממנה עולה כי הרכב תוקן בסכום של 8,408 ₪. בקבלה שצורפה ואשר הוצאה על ידי מוסך מורשה, אשר תיקן את הרכב, פורטו החלקים אשר תוקנו בעקבות התאונה ובהם הכנף הקדמית שמאלית והדלת השמאלית. התובע 1 הבהיר כי התיקון נעשה בעקבות דו"ח שמאי אשר העריך את שיעור הנזקים. בנסיבות אלה, בהן צורפה קבלה על תיקון הרכב ממנה עולה כי הנזקים שתוקנו עולים בקנה אחד עם הנזקים שנגרמו בעקבות התאונה, די בצירוף קבלה זו על מנת שיוכח נזקם של התובעים, וזאת למעט הנזק לשמשה הקדמית, אשר אף התובעים העידו כי נוצר בשלב מאוחר יותר ועל כן לא ברור שנגרם בעקבות התאונה.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים סך 6,848 ₪ (שהוא סכום תיקון הנזקים למעט השמשה הקדמית) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.8.11 ועד התשלום בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסכום של 700 ₪. הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.