גנדלר ואח' נ' יעקובוב ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.7.12 בקריית אונו.

2. לטענת התובעים, התאונה ארעה בשעה שהתובעת 2 נכנסה לכיכר כשהיא פנויה ורכב הנתבעים נראה מרחוק. התובעת נסעה כ 5-6 מטרים בכיכר שלפתע הגיח לכיכר במהירות רכב הנתבעים, מבלי שנתן דעתו להמצאות רכב התובעים בתוך הכיכר. רכב הנתבעים סטה מהנתיב הימני לשמאלי בעת שרכב התובעים שהה כבר בכיכר ופגעו בו בדופן שמאל בחלקו האחורי. התובעים עתרו לחיוב התובעים בסך של 1,740 ₪.

3. הנתבעים טענו כי רכבם לכיכר בנתיב השמאלי, כאשר לפתע רכב התובעים נכנס לכיכר מימין, בכניסה הבאה לכיכר, זאת מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הנתבעים. רכב הנתבעים חדר לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, הנתיב הפנימי, ופגע בו בחלקו הימני קדמי. הנתבע 1 הגיש תביעה בה עתר לחיוב התובעים בסך של 7,676 ₪.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובעת 2 והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה. וכן אחותה של התובעת 2 שנסעה עמה ברכב העת התאונה.

דיון:

5. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה נכנסה לכיכר לאחר שווידאה כי אין בה רכבים אחרים. התובעת הודתה כי הבחינה ברכב התובע מרחוק, אך עוד בטרם כניסתו לכיכר. לאחר כרבע כיכר הבחינה ברכב הנתבע מגיח במהירות גבוהה ופוגע ברכבה בחלקו השמאלי אחורי.

אחותה של התובעת העידה אף היא וציינה גם כן כי הכיכר היתה פנויה בשעה שרכבם נכנס לכיכר. האחות טענה כי הנתבע 1 נסע במהירות גבוה בעת שנכנס לכיכר. בנוסף, ציינה האחות כי מייד לאחר התאונה ערכה תרשומת של הדברים שנאמרו ע"י הנתבע 1 לרבות המשפט "את צריכה לדעת שיש כאלה שבאים במהירות ובאים ישר כשנכנסים לכיכר".

6. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי הגיע לכיכר מרמזור ומכאן שמהירותו היתה איטית. הנתבע 1 טען כי נכנס לכיכר ולפתע הבחין בתובעת 2 נכנסת לכיכר. הנתבע 1 טען כי סובב חדות את ההגה על מנת למנוע את הפגיעה, אך ללא הועיל. הנתבע 1 טען כי התובעת 2 נכנסה לנתיב הפנימי.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתם של התובעים ולפיכך, יש לדעתי לקבוע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת 2 והיא מהימנה בעיני. התובעת 2 חזרה בעקביות על גרסתה לפיה נכנסה לכיכר שהיתה ריקה מרכבים אחרים כאשר רכבו של הנתבע 1 נראה מרחוק אך טרם נכנס לכיכר. כאשר לפתע הגיח הנתבע 1 במהירות לכיכר ופגע ברכבה.

שנית, עדות התובעת נתמכת בעדותה של אחותה לפיה טענה גם היא כי לא היו רכבים בכיכר בעת שרכבם נכנס וכי הנתבע 1 הוא שהגיח לכיכר במהירות ופגע ברכבם. אף בתרשומת שערכה האחות לאחר התאונה תיעדה כי הנתבע 1 ציין בפניהן כי יש לקחת בחשבון שרכבים נכנסים מהר לכיכר, דבר המעיד על הודיית הנתבע 1 בכך שנסע במהירות בעת שנכנס לכיכר.

לאור האמור, סבורה אני כי היה על הנתבע 1 להבחין בתובעת 2 הנוסעת בכיכר, לנסוע באיטיות ולהימנע מפגיעה ברכב המצוי כבר בכיכר. משלא עשה כן הרי הוא אחראי לקרות התאונה.

8. לעניין הנזק –

אומנם נקבע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1. ברם סבורה אני כי התובעים לא עמדו בנטל להוכחת הנזק ומכאן שדין התביעה להידחות. ואבאר.

התובעים לא צירפו חוו"ד שמאי להוכחת טענותיהם עניין הנזק. יתרה מזו, התובעים צירפו הצעת מחיר לתיקון הנזק שנערכה רק כחודש לאחר התאונה וחשבונית על תיקון הנזקים שבוצעו חודשיים לאחר התאונה. כידוע, העדר חוו"ד שמאי היא כשלעצמה מהווה עילה לדחיית התביעה. אך חלוף הזמן מעת התאונה ועד להצעת המחיר ותיקון הרכב, מנתק, כך עפ"י הפסיקה, את הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזק הנטען בהצעת המחיר ובחשבונית התיקון. לפיכך, אין מנוסה מדחיית התביעה.

בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

9.התביעה שכנגד –

לאור האמור לעיל וקבלת גרסת התובעים לאופן קרות התאונה, יש לדחות את התביעה שכנגד.

בנוסף, משקבעתי כי הוכח שהנתבע הגיח במהירות לכיכר בה נסעה באותה עת התובעת, לא מצאתי מקום להטיל אחריות תורמת על הנתבעת 2, שכן לא היה באפשרותה לעשות דבר למניעת התאונה.