גנאים נ' גנאים

החלטה

1.המבקש עותר לביטולו של פסק דין מיום 2.4.2012 שניתן בהעדר התייצבותו, וכן לעיכוב הליכי הוצל"פ בתיק מס' 08-11636-09-0. הבקשה הוגשה בחלוף למעלה מחמישה חודשים ממועד מתן פסק הדין, ובחלוף למעלה משבעה חודשים ממועד הדיון אליו לא הופיע.

2.ע"פ החלטה מיום 20.9.2012 הועברה הבקשה לתגובה. בד בבד הורתי על עיכוב זמני של הליכי הגביה בתיק ההוצל"פ בכפוף להפקדת 3,000 ₪. הסכום הופקד בקופת בית המשפט ביום 11.10.2012.

3.לטענת המבקש, לא קיבל כל זימון לדיון. לטענתו, תחת השם פארוק גנאים קיימים מספר אנשים באותה עיר (סכנין) ויתכן כי דבר הדואר הגיע לידיו של פארוק גנאים אחר ולא לידיו. לטענתו, לו קיבל את הזימון אף היה מגיש תצהירי עדות ראשית במועד. אי התייצבותו ואי הגשת תצהירי עדות ראשית מנעה הימנו להעלות טענות כבדות משקל ולמנוע עיוות דין. מוסיף וטוען המבקש לביטול מחובת הצדק משום סיכויי הגנתו. במסגרת סיכויי הגנתו, טוען המבקש כי הגיש התנגדותו לביצוע השטר התקבלה, וכפי שהצליח בהתנגדותו יצליח גם בהגנתו. עוד הוא טוען, כי בהתאם לפסק הדין היה על המשיב להמציא פסק הדין לידיו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין אך הוא לא עשה כן ולראשונה נודע לו על פסק הדין רק משהוטל עיקול על משכורתו אצל מעבידו. משלא המציא המשיב פסק הדין לידיו עבר עבירת ביזיון בית משפט.

דיון

4.כבר בראשית הדיון יצוין, כי עסקינן בבקשה לביטול פסק דין בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בהתאם לתקנה זו מוסמך בית המשפט להורות על ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד על פי בקשה שהוגשה תוך 30 יום ממועד פסק הדין. אין כל חולק, כי בענייננו לא הוגשה בקשת המבקש במועד, כי אם בחלוף מספר חודשים לאחר מכן. המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועדים.

5.ברם, טענת המבקש, כי לא הומצא לו פסק הדין לא נסתרה. לא הוכח, כי הבקשה להגדלת חוב על סך 750 ₪ (מיום 15/4/2012) שהוגשה בהוצאה לפועל, הומצאה למבקש. מאידך ובהתאמה לטענות המבקש טען גם המשיב כי "המבקש ידע על פסק הדין ביום 17/06/2012 כאשר הוגשה בקשה לעיקול משכורת במכללת סח'נין" (פסקה 5 לתגובה). כבר מטעם זה מוצאת אני להאריך את המועדים להגשת בקשה לביטול פסק דין (ע"פ תקנה 201 לתקנות) ומכוח סמכותי על פי סעיף 528 לתקנות מן הטעמים המיוחדים הנ"ל.

6.לגופו של עניין, לא הצביע המבקש על עילה לביטול מחובת הצדק. אישור המסירה נשלח לכתובת המבקש, כפי שהנה מופיעה בבקשתו להארכת מועד להגשת התנגדות. יחד עם זאת, המדובר בהחלטה ראשונה במסגרת הליכי בית משפט ולא הוכח כי המבקש קיבל החלטות אחרות שנשלחו לאותה כתובת. מה גם כי אכן מדובר בכתובת הכוללת רק את שם העיר והמיקוד ולא מן הנמנע כי ההחלטות השונות הגיעו לידיו של אדם אחר נושא שם זהה.

7.אשר לשאלת סיכויי הגנת המבקש, לנוכח החלטת כב' הרשמת דנה עופר בטענות המבקש שהועלו בהתנגדותו (החלטה מיום 17.5.2011) נחה דעתי כי בפי המבקש טענות הגנה אפשריות הטעונות בירור בהליך זה. לעניין שאלת סיכויי ההגנה במסגרת בקשה לביטול פסק דין "אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית" [אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי [מהדורה עשירית] 373-374 (תשס"ט-2009)] מכלל טעמים אלו מוצאת אני לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין מיום 2.4.2012. בהתאם יבוטלו כלל ההליכים לביצוע שהוחלו לאורו.

8.ואולם יש לציין, גם במסגרת הדיון בהתנגדות נדרשה כב' הרשמת דנה עופר למחלוקת בדבר המצאת אזהרה לידי המשיב והאם קיבלה במועד. כך שבפועל נראה כי קיים קושי לבצע המצאות לכתובת אותה מסר המבקש ולא ניתן לנהל הליך משפטי באופן זה. גם החלטה זו תומצא למבקש באותו אופן, בתקווה כי זו תגיע לידיו.

9.אי לכך, נדרש המבקש להמציא כתובת מדויקת למסירת כתבי בי-דין, ואם יש צורך אף באמצעות כתובתו של אחר שיורשה לקבל כתבי בי-דין בשמו, שאם לא כן לא תשמע יותר טענה לביטול מטעם זה בלבד, כי אם בנסיבות חריגות.

10.נקבע לדיון ליום 4.5.2014 שעה 10.00. ככל שחפץ המבקש בהגשת תצהירי עדות ראשית, ניתנת לו ארכה לעשות כן עד לא יאוחר מיום 15.1.2014.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.