גנאדי נ' וובר ואח'

פסק דין

לפניי שתי תביעות, שהגישו המבוטחים בגין אותה תאונת דרכים, שניהם מבוטחים באותה חברת ביטוח.

התובע, קוגן גנאדי, הינו הבעלים של מונית, שהיתה נהוגה בידי מר יהודה אהרון (לאור הדמיון בשמות, יכונה להלן: "נהג המונית"). התובע, וובר אהרון (להלן: "נהג הפרטית") נהג ברכב בבעלות אביו, שלא תבע, אך נכח בדיון ותוצאות פסק הדין ממצות גם את זכות התביעה שלו.

התובע, מר קוגן, הפעיל את הביטוח המקיף, ותובע את נזקיו העקיפים: השתתפות עצמית 5,000 ₪, כינון 1,002 ₪, וכן תובע את הפחתת הבלאי בשיעור 10%, בסך 4,020 ₪, שהפחית השמאי בחוות דעתו, עקב התקנת חלקים חדשים ברכב שנת יצור 2011.

התובע, נהג הפרטית, לא הפעיל ביטוח ותובע את נזקיו הישירים: נזק לרכב לפי חוות דעת שמאי 11,905 ₪, שכ"ט שמאי 901 ₪ והוצאות בסך 250 ₪.

לאחר ששמעתי את הנהגים ואת עד התובע, נהג הפרטית, שישב לצידו, ועיינתי בתמונות, שהוצגו לי בצבע, אני מחליטה לקבל את תביעת נהג הפרטית ולדחות את תביעת מר קוגן.

עדותו של נהג הפרטית והעד, מר רוטנר, היתה אמינה עליי. נהג המונית אישר כי יצא מחניה של בניין, שלאחריה בכיוון הכביש יש מדרכה, לאחר מכן חונים כלי רכב על הכביש, ואז מגיע נתיב הנסיעה, בו נסע נהג הפרטית.

התובע, למרות שהינו נהג מונית מנוסה וציין כי היו עימו נוסעים במונית, לא הביא לעדות אף אחד מהם, וזאת למרות שידע כבר במקום האירוע כי נהג הפרטית מכחיש את אחריותו. גם בטופס ההודעה על תאונה מטעם נהג המונית נכתבו פרטים מלאים של עד אחד לפחות, אך הוא לא הובא לעדות.

הנזק לרכב המאזדה, בו נהג נהג הפרטית, בדופן הקדמית ימנית בצורת מכה, שהמוקד שלה בבית הגלגל הקדמי ומיקום השברים בנתיב הנסיעה, תומכים בגירסת נהג הפרטית, ושוללים את טענת נהג המונית כאילו נהג הפרטית סטה לכיוונו, בעודו עומד ונותן זכות קדימה בין מכוניות חונות. נראה בבירור (בתמונות נ/1) כי היציאה מהחניה ע"י נהג המונית בלילה מבין מכוניות חונות לא נעשתה בזהירות המתבקשת.

חיזוק לגרסת נהג הפרטית נמצא בעובדה שבאף אחד משני התיקים, שנדונו במאוחד, וגם בדיון, לא הציגו נהג המונית, התובע מר קוגן, או נציג חברת הביטוח את תמונות המונית, אלא רק חוות דעת המתארת את מוקד הנזק מילולית. המדובר במסמך קיים, שהסתרתו מעידה כי לו היה מוצג, לא היה מחזק את גירסת מי שלא הביא אותו. בחוות דעת השמאי לנזקי המונית נכתב כי הנזק הינו בדופן השמאלית קדמית, כנף קדמית והחלפת פנס קדמי ראשי, נזק ל"גריל", וכפי שמסכם השמאי: "נזק למוקד נזק לחזית צד שמאל" (עמ' 4 לחוות דעת השמאי מר חזן).

עולה מן המקובץ שאין צורך בתמונות, שהוסתרו, על מנת להבין כי מוקד הנזק במונית הינו חזיתי, הנטייה שמאלה נובעת מאופן היציאה לכביש בכיוון הנסיעה, כך שהמונית עומדת באלכסון ימינה, כך שחלקה השמאלי בולט יותר לכביש, אך אין חיזוק לטענת נהג המונית כי נהג הפרטית סטה לעברו, בעודו עומד ונותן זכות קדימה לרכב החולף בכביש.

התביעה בת"ק 24218-05-13 נדחית, והתביעה בת"ק 39106-05-13 מתקבלת.

הנתבעים בת"ק 39106-05-13, יחד ולחוד, ישלמו לתובע, מר וובר אהרון, את הסכום 12,806 ₪ בגין הנזק ושכ"ט השמאי, אגרת המשפט בסך 130 ₪, הוצאות משפט (200 ₪), נסיעות (100 ₪) ודמי בטלה לעד (200 ₪) בסכום כולל של 500 ₪.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובע, מר וובר את הסך 13,436 ₪.

התובע בת"ק 24218-05-13, מר קוגן, יהיה חייב בהוצאות המשפט בסך 500 ₪ ביחד ולחוד עם הנתבעים יהודה אהרון והכשרה חברה לביטוח בע"מ.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לכל הצדדים.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.