פסק דין
לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת לתשלום יתרת תמורה בגין אירוע חתונה אשר התקיים בשטחה, ואשר ביחס אליו ניתן שיק על סך 58,000 ₪, אשר לא נפרע.
בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 19.19.2010 התקשרו הצדדים בהסכם שעניינו שכירת שירותי התובעת לצורך עריכת אירוע החתונה של הנתבע ואשתו שהיה מיועד ליום ה - 4.3.2010.
בגין אותו הסכם ניתן בידי התובעת שיק על סך 58,000 אשר לא כובד וזאת על אף שאירוע החתונה התקיים במועד, ובהתאם להזמנה.
במסגרת בקשת רשות להתגונן טען הנתבע כי מטרת ההתקשרות בין הצדדים הייתה לאפשר קיומו של אירוע החתונה בגן האירועים, דהיינו מתחת לכיפת השמיים, אלא שבסופו של יום, ובניגוד להסכמות, התקיימו שלב קבלת הפנים והחופה באוהל אשר הוקם במתחם גן האירועים שעה שכל שטח הגן עובר עבודות פיתוח ושיקום תוך הסרת סממני הגן.
הוסיף הנתבע וטען, במסגרת בקשת הרשות להתגונן, כי אילו היה מודע לכך שהחופה וקבלת הפנים תתקיים באוהל, לא היה מתקשר עם התובעת בהסכם מיום 19.10.2010 וממילא גם לאחר שנודע לנתבע, זמן מה קודם האירוע, על כך שהוקם אוהל, הוסיפו הצדדים והתנו את המשך ההתקשרות ביניהם, בכך שהחופה וקבלת הפנים יתקיימו בחוץ, ככל שמזג האוויר יאפשר זאת.
לשיטת הנתבע – מזג האוויר ביום 4.3.2010 אפשר קיום החופה וקבלת הפנים בגן עצמו, ומכאן שיש לראות את התובעת כמי שהפרה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים.
ביום 3.1.2011 ניתנה לנתבע רשות להתגונן בכפוף להפקדת הסך של 58,000 ₪ בקופת ביהמ"ש.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. טעמי להלן.
התביעה שבפני היא תביעה שטרית. על-כן, על הנתבע להרים את הנטל להוכיח מדוע אין מקום לחייבו בתשלום מלוא השטר.
כיוון שבמסגרת בקשת הרשות להתגונן טען הנתבע לכישלון תמורה מלא, השאלה הראשונה אליה אני נדרשת הינה האם אכן ניתן לראות באירועים העובדתיים נשוא התביעה, ככאלה המקימים הצדקה להכרה בכישלון תמורה מלא.
זה המקום לציין כי אין חולק בין הצדדים כי התמורה הכוללת שהוסכמה בין הצדדים ביחס לשירותי התובעת, הועמדה על סך של 63,000 ₪.
[אני ערה לכך שהצדדים התקשרו בתחילה בהסכם במסגרתו עמד שיעור התמורה הכולל על סכום גבוה יותר, אולם מכח נספח ב' לתצהיר התובעת, יש לראות בסכום הנקוב לעיל כמלוא התמורה].
בנוסף, אין חולק כי הנתבע שילם, על חשבון התמורה, סך של 5,000 ₪ ומכאן כי השיק נשוא ההליך שבפני מהווה את היתרה לתשלום מלוא התמורה.
עיון בהסכם ההתקשרות בין הצדדים כמו גם בנספחים ב' ו – ג' לתצהיר התובעת מלמד כי התמורה שולמה בגין מכלול שירותים לרבות השימוש במתחם האתר, האוכל, העיצוב, מערכת הגברה, מסכים וכיוצ"ב.
כמו כן, אין חולק כי לאחר שלב קבלת הפנים והחופה, אמור היה, יתר האירוע להתקיים באולם המצוי במתחם גן האירועים, וזאת גם לשיטת הנתבע.
מעדויות הנתבע, בני משפחתו והעדים הנוספים, עלה כי הטרוניות והטענות באשר לאירוע החתונה, נסובו בעיקר סביב סוגיית האוהל שהוקם, ולא התייחסו ליתר הרכיבים שנזכרו לעיל.
כך לדוגמא אישרו כלל העדים כי המזון אשר ניתן לאורחים היה איכותי וטעים (בעניין זה ראה עדותו של הנתבע במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן עמוד 3 שורה 22, עדותו של מר שמעון מלכה ע' 13 שורה 6 ).
נוכח האמור לעיל, לא ניתן לראות בתובעת כמי שכשלה באספקת כלל השירותים שהוזמנו ממנה, אלא שלכל היותר, יש לראותה כמי שכשלה באספקת חלקם.
יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי לעיתים שינוי ברכיב בודד מתוך מכלול של שירותים, יכול ויצדיק הכרה בכך שהמוצר הכולל, הינו שונה באופן כה מהותי, מזה שהוזמן, עד כי יש לראותו כמוצר אחר ומכאן כי יש גם לראות בדרך התנהלות התובעת ככזו שיש בה כישלון תמורה מלא.