גמ"ר 1605-03-12 מדינת ישראל נ' אסולי

נוכח החלטת בית המשפט המחוזי (באר-שבע) מיום 22.1.14, הורשע הנאשם בביצוע עבירות של גרם מוות ברשלנות בניגוד לסעיף 64 בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, יחד עם עבירות על תקנות 45 (1) ו- 364ד (ב)(2) בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

בית המשפט המחוזי הפך החלטה לזיכוי הנאשם והחזיר תיקו למותב זה על מנת שדינו של הנאשם ייגזר בפני.

בהתאם לעובדות כתב האישום על בסיסן הורשע הנאשם, נהג הוא לאחור בכלי רכב מסוג אוטובוס ביום 7.11.11 בשעה 16:15 בחניון "אגד" בעיר באר-שבע.

הנאשם נהג באוטובוס למרחק של 31 מטר כאשר במהלך נסיעה זו פגע הדופן האחורי של האוטובוס במנוח ד' א' ז"ל אשר עמד על מסלול הנסיעה של הנאשם, במעבר שבין שורות חנייה. המנוח נפל על הכביש, נדרס על ידי האוטובוס וכתוצאה מכך מצא את מותו במקום.

בית משפט זה סבר במקור כי התנהלות הנאשם במקרה דנן אינה מגיעה לכדי רשלנות נוכח העובדה כי חובת הזהירות הקונקרטית לא הוכחה בנסיבות הספציפיות של המקרה וכן הודגשה רשלנותם הלכאורית של מעסיקי הנאשם לפיה לא פעל איש מאנשי החברה המעסיקה כדי לספק אמצעי ראייה לאחור, חיישני נסיעה לאחור או מכוונים אנושיים זמינים במגרש החנייה.

לאחר ניתוח ארוך ומעמיק של בית המשפט המחוזי את הכרעת הדין בבית המשפט קמא, קבע בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

" יש לחזור ולציין, כי קיומו של נוהג רשלני שהשתרש בחניון אגד, אינו יכול להוות טענת הגנה, מפני אי נקיטת צעדי זהירות מתחייבים, ואינו יכול להכשיר נסיעה "עיוורת" העלולה לגרום לפגיעה ולקיפוח חיי אדם. נוכח הנסיבות שנוצרו, סבור אני כי היה זה הכרחי כי המשיב יעשה שימוש במכוון, כדי לקדם פני רעה צפויה, ומשלא עשה כן הרי התרשל בדרך נהיגתו, ובכך גרם למותו של המנוח."

בית המשפט המחוזי לא חלק ולא שינה את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט באשר לאופן התרחשות התאונה.

אין מחלוקת כי הנאשם נהג האוטובוס לאחור במהירות איטית תוך שעצר פעמיים במהלך תנועה זו. אין מחלוקת כי הנאשם בדק את סביבת האוטובוס טרם הנסיעה, אך גם אין מחלוקת כי שהה באוטובוס המונע דקות ארוכות טרם החל להסיעו לאחור.

אין מחלוקת כי שדה הראייה של הנאשם לאחור היה מוגבל למרחק של לפחות 49 מטרים וכי המנוח שהה עת נפגע בתוך ה"שטח המת" של שדה ראיית הנאשם.