בחציית המנוחה את הכביש אין משום תרומה רשלנית לקרות התאונה, רשאית הייתה להניח שהנאשם יישאר במצב עצירה עד שתסיים את החצייה.
לאור התוצאה הקטלנית, הערך המוגן והחברתי שנפגע כתוצאה מגדיעת חייה של המנוחה הוא הערך החשוב ביותר קדושת החיים.
בחינת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה מובילות למסקנה כי רמת רשלנות הנאשם הייתה גבוהה:
הנאשם נהג במשאית, כלי רכב כבד הידוע לכל כי נהיגה בו מסוכנת בעיקר באזור עירוני, ועל כן מחייבת תשומת לב וזהירות יתרה.
הנאשם הינו נהג משאית מקצועי וותיק, הוא הכיר היטב את מגבלת שדה הראיה של המשאית שלו, הוא הכיר היטב את מבנה הצומת מאחר ונהג לעבור שם כל יום, הוא היה מודע היטב לאור הירוק המשותף ולקיומם של הולכי רגל במקום, ובחר להיכנס במודע למצב שבו אין לו שדה ראיה מצד ימין.
הנאשם הכניס עצמו ביודעין למצב בו שדה הראיה שלו מצב ימין, אל עבר המדרכה וחלק ממעבר החציה חסומים לגמרי. חרף כך, בחר הנאשם לחדש את נסיעתו, בקלות ראש וברשלנות, תוך שאינו נוקט אמצעי זהירות מספקים על מנת לנסות להתגבר על שטח הראייה המת, ומבלי שהוא מוודא שאין הולכי רגל נוספים אשר החלו בחצייה.
הדברים נאמרו ביתר שאת, מקום בו המנוחה הספיקה לחצות מרחק של כמעט ארבעה מטרים מתחום מעבר החצייה, בהליכה איטית מאוד, קרי אין המדובר בשהות רגעית וחטופה אלא בשהות משמעותית בשטח מעבר החצייה.
בית המשפט קבע כי למנוחה לא היה כל אשם תורם, וזאת מטבע הדברים מקום בו המנוחה החלה בחצייה לא רק כשהאור ברמזור בכיוון הליכתה דולק ירוק, אלא גם כשהיא רואה שהמשאית עומדת. משכך הניחה, כפי שהייתה צריכה להניח, שהנאשם ייתן גם לה זכות קדימה ויאפשר לה לחצות בבטחה.
נקבע בפסיקה, באינספור מקרים כי מעבר החצייה הינו קודש קודשים של הולכי הרגל, הוא המקום המיוחד בו הולכי רגל אמורים לחצות בבטחה וללא חשש. עצם דריסת המנוחה במעבר חצייה הינו אירוע בעל חומרה יתרה במקום.
חרף ניסיונותיו של הנאשם להטיל את כל האחריות לתאונה על מבנה הצומת, טענה זו נדחתה ונקבע כי זוהי תאונה שנגרמה באחריותו הבלעדית של הנאשם.
לטענת ב"כ המאשימה בטיעוניה המלומדים הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מובילות למסקנה כי רמת רשלנותו של הנאשם הינה בינונית נוטה לגבוהה.
הנאשם נוהג משנת 1981, לחובתו 18 הרשעות קודמות, חלקן בעלות אופי בטיחותי, כאשר בעשור האחרון 2 הרשעות בעבירות מסוג ברירת משפט.
המאשימה הפנתה לפסיקה שקבעה כי הכלל בעבירות של גרם מוות ברשלנות הוא בד"כ עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ולא בדרך של עבודות שירות. לפיכך, היא אינה מקבלת את המלצת שירות המבחן, וסבורה כי העונש המתאים הינו מאחורי סורג ובריח וכי יש להעדיף את האינטרס הציבורי במקרה זה.
מתחם הענישה ההולם לטענת המאשימה בתיק זה הינו:
באשר לרכיב המאסר - המתחם נע בין 10-24 חודשי מאסר בפועל
באשר לרכיב הפסילה בפועל - המתחם נע בין 8-12 שנות פסילה בפועל
העונש המתאים לנאשם לטענת המאשימה בנסיבות תיק זה הינו:
עונש מאסר של 12 חודשים בפועל, לצד פסילה משמעותית בשליש התחתון של המתחם, לצד מאסר על תנאי ורכיבי ענישה נוספים.
אסופת הפסיקה אשר הוצגה והוגשה מטעם המאשימה - סומנה ת/50
ע"פ 67521-03-19 ראמי בן צאלח סעיד נ' מדינת ישראל - המערער הורשע לאחר ניהול הליך הוכחות בביצוע עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה.
במקרה זה המערער לא עצר לפני מעבר החצייה, המשיך בנסיעה רצופה ולא הבחין במנוחה.
מתחם העונש אשר נקבע בבית משפט קמא נע בין 8-14 חודשי מאסר, ובין 8-15 שנות פסילה.
בית משפט קמא קבע כי מידת הרשלנות היתה גבוהה, ולבסוף גזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה בת 15 שנים ופיצוי בסך 18,000 ₪ למשפחת המנוחה.
בית המשפט של הערעור החליט להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על 8 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילה, זאת לצד דעת מיעוט אשר הציעה להעמיד את עונשו על 9 חודשי עבודות שירות בשים לב להשלכות של מאסר מאחורי סורג ובריח על הנאשם ובראי המגמה המשתנה לאור וועדת דורנר בדבר עונשי מאסר קצרים ומסקנותיה בעניין זה.
רע"פ 9909/17 מאיר דרויש נ' מדינת ישראל - המבקש הורשע לאחר ניהול הליך הוכחות בגרימת מוות בנהיגה רשלנית, עת נהג באוטובוס, ובפנייתו בצומת ימינה פגע במנוחה אשר חצתה את הכביש במעבר חצייה.
בית משפט קמא קבע כי מידת רשלנות המבקש הינה בין בינונית לגבוהה וקבע מתחם הנע בין 10-24 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה בפועל בין 6-15 שנים.
למבקש 16 הרשעות קודמות והיה מעורב בתאונות דרכים בעברו.
לבסוף נגזרו על המבקש 14 חודשי מאסר בפועל, 10 שנות פסילה בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ₪, ופיצוי למשפחת המנוחה בסך 15,000 ₪.
המבקש ערער על חומרת הענישה, ובית המשפט המחוזי סבר כי יש מקום להתערב בתקופת המאסר שנקבעה.
בתחילה קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה ינוע בין 9-24 חודשי מאסר בפועל , ובהמשך העמיד את תקופת המאסר של המבקש על 9 חודשי מאסר בפועל, ויתר חלקי גזר הדין נותרו בעינם. בקשת רשות ערעור של המבקש נדחתה בבית המשפט העליון.
גמ"ר 1351-09-16 פרקליטות מחוז תל אביב נ' עזיזוב - הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, כאשר נהג במשאית, עצר לפני מעבר חצייה, החל בנסיעה ומשלא הבחין במנוחה שהחלה לחצות את הכביש פגע בה וגרם למותה.
בתיק זה הצדדים הגיעו להסדר טיעון לעניין העונש כך המאשימה עתרה במשותף ל-10 חודשי מאסר בפועל. ההגנה הייתה חופשית בטיעוניה לעניין הפסילה והפיצוי בלבד.
בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 10-24 חודשי מאסר, ופסילה הנעה בין 8-15 שנים.
מאחר וההסדר מצוי בגדר המתחם אותו קבע בית המשפט, נגזרו על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, ו-8 שנות פסילה, לצד מאסר על תנאי ופיצוי בסך 10,000 למשפחת המנוחה.
יצוין כי מדובר בהסדר טיעון לעניין העונש ולכן אין להסיק מכך לענייננו.
גמ"ר 3532-10-21 פרקליטות מחוז תל אביב נ' דריי - הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בגרימת מוות בנהיגה רשלנית עת פגע בהולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר חצייה כאשר לא האט את נסיעתו והמשיך בנסיעה רצופה על הכביש.
לעניין העונש, הצדדים הגיעו להסדר מסגרת כך שהמאשימה תהא רשאית לעתור ל-12 וחדשי מאסר בפועל, וההגנה תהא רשאית לעתור ל-9 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות.
בית המשפט קבע כי רשלנות הנאשם הינה גבוהה.
לעניין מתחם הענישה נקבע כי המתחם נע בין 10-24 חודשי מאסר בפועל, ובין 8-12 שנות פסילה, לצד ענישה נלווית.
לבסוף נגזר על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל (יש לציין כי הנאשם נמצא לא כשיר לביצוע עבודות שירות), ו-8 שנות פסילה בפועל, לצד עונשים נלווים ופיצוי בסך 12,000 ₪ למשפחת המנוחה.
ערעור למחוזי נדחה.
עפ"ג 28840-11-10 סאיד מסארווה נ' מדינת ישראל -
המערער הורשע לאחר שמיעת הליך הוכחות בגרם מוות בנהיגה רשלנית של הולכת רגל שחצתה מעבר חצייה ונידון ל-9 חודשי מאסר בפועל ו-12 שנות פסילה.
בית משפט המחוזי סיווג את עונש הפסילה כך ש-12 שנות פסילה יחולו על נהיגה על משאית, ו-8 שנות פסילה יחולו על רכב פרטי. שאר רכיבי הענישה נותרו בעינם.
גמ"ר 931-05-21 פרקליטות מחוז תל אביב נ' תאמר בשיתי - הנאשם הודה והורשע בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית כאשר נהג באוטובוס במהירות גבוהה אשר אינה תואמת את הדרך, נכנס לצומת כאשר האור ברמזור בכיוון נסיעתו הפך לצהוב, פנה ימינה בנסיעה רצופה ופגע בהולך רגל אשר חצה את הכביש במעבר חצייה וגרם למותו.
בית המשפט קבע כי רף רשלנות הנאשם הינו גבוה, וכי מתחם הענישה נע בין 10-20 חודש מאסר בפועל, ו-6-15 שנות פסילה, לצד ענישה נלווית.
תסקיר שירות המבחן העיר כי הנאשם לא לוקח אחריות מלאה וכי התנהגות זו עשויה להביא להישנות עבירות. לאור זאת, שירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית.
בית המשפט גזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה בת 8 שנים, פיצוי למשפחת המנוח בסך 10,000 ₪ , לצד ענישה נלווית.
ראיות וטיעוני ההגנה לעונש:
ראה פרוטוקול דיון מיום 26.11.24, עמ' 175-177, פרוטוקול דיון מיום 6.4.25 עמ' 178-183
וכן אסופת פסיקה (נ/8) ורשימת פסקי דין (נ/9)
ראיות לעונש מטעם ההגנה - ההגנה ביקשה להעיד את הנאשם ואת אחיו.
טרם טיעוני ההגנה לעונש ביקשה להעיד את אחיו של הנאשם.
מר ע' ב', אחיו של הנאשם העיד הן בפרוטוקול דיון מיום 26.11.24, עמ' 174 והן בפרוטוקול דיון מיום 06.04.25, עמ' 180.
מסר כי הנאשם הינו אחיו הבכור מבין חמישה אחים. הנאשם אדם טוב, מתחשב, יש לו משפחה טובה.
הוא והנאשם ביחסים טובים, הוא עוזר ותומך בנאשם מאז התאונה מה שגורם לו להפסיד ימי עבודה.
הנאשם השתנה רבות מאז יום התאונה, הוא בוכה, נטול מצב רוח והתאונה מהדהדת רבות במוחו. הנאשם שוהה רוב הזמן בביתו, כשהוא במצב נפשי ירוד.
התאונה השפיעה קשות על הנאשם, הוא בהלם וחושב על זה כל הזמן, חושש מתוצאות המשפט כלפיו וכלפי משפחתו.
עותר להתחשבות בית המשפט לענישה מקלה בדמות עבודות שירות.
לציין כי עובר לטיעונים לעונש, ביקשה ההגנה להתייחס לעובדה כי למעשה הנאשם לא החל בהליך שיקומי, ועתרה לכך כי טרם מתן גזר הדן בית המשפט יתן לנאשם את ההזדמנות להשתלב בהליך שיקומי על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מההליך השיקומי שעובר הנאשם.
הנאשם מבחינתו הסכים להליך שיקומי, המאשימה התנגדה לכך.
לאחר בחינת מכלול השיקולים ובחינת תסקיר שירות המבחן אשר המליץ על שילובו של הנאשם בהליך טיפולי, בית המשפט מצא לנכון לבחון התאמת הנאשם להליך שיקומי עובר מתן גזר הדין, זאת מבלי לחייב את עמדת בית המשפט לעניין העונש, והדיון נדחה להשלמת טיעונים לעונש ליום 6.4.25.
הטיעונים:
בטיעוניה המלומדים פרטה ב"כ הנאשם נסיבות קרות התאונה -
לטענת ההגנה הנאשם חצה את קו העצירה ברח' אבן גבירול כאשר ברמזור היה אור ירוק משותף להולכי רגל ולרכבים.
הנאשם הבחין בהולכי הרגל על מעבר החציה, עצר ואפשר להם לחצות את המעבר בבטחה.
לאחר מכן החל הנאשם בנסיעה כאשר, אין מחלוקת על כך שבצד ימין קיימת מגבלת שדה ראיה ולכן לא ראה את המנוחה.
אין מדובר בנאשם אשר נכנס אל הצומת בנסיעה רציפה ו/או מהירה ללא עצירה או בדיקת מעבר החצייה.
הנאשם עצר את רכבו והמשיך בנסיעה איטית אל תוך הצומת.
למרות הרשעת בית המשפט הנכבד הדעה חלוקה לגבי רמת רשלנותו של הנאשם.
לדעת ההגנה מדובר ברשלנות ברף הנמוך, שכן על פי קביעת בית המשפט הנאשם לא עשה כל שביכולתו כדי להבחין במנוחה.
מתחם העונש ההולם בנסיבות תיק זה לטענת ההגנה, כאשר רשלנות הנאשם הינה ברף הנמוך הינו:
באשר לרכיב המאסר בפועל המתחם נע בין 6 ל - 12 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות, באשר לרכיב פסילת רישיון הנהיגה בפועל, המתחם נע בין 3 ל- 8 שנות פסילה בפועל.
עוד טוענת ההגנה כי בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, ניתן לסטות מהמתחם לקולא ולזכות הנאשם בשל שיקולי שיקום וכי הנאשם היה פעמיים בשירות המבחן והחל בתהליך שיקום.
מעיון בשני תסקירי שירות המבחן עולה כי שירות המבחן מציין כי מתקיים שיתוף פעולה מלא מצד הנאשם, ואף מתואר הצורך המהותי של הנאשם בהליך השיקום, לאור תחושת האשם הקשה המלווה אותו מקרות התאונה.
לפיכך סבורה כי הענישה המתאימה לנאשם בנסיבות העניין הינה בדמות עבודות שירות.
באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם -
הנאשם הינו נהג ותיק אשר עברו התעבורתי הינו כמעט ללא דופי.
הנהיגה הייתה עיקר פרנסתו, ומיום שלילת רישיונו (05.04.21) חלה הרעה במצבו הכלכלי.
הנאשם, אלמן אשר איבד את אשתו הראשונה בנסיבות מצערות, נישא בשנית והינו אב לארבעה ילדים.
הנאשם מפרנס יחיד אשר מממן את לימודיהן האקדמאים של שתי בנותיו באוניברסיטה.
אומנם הוא עובד כיום, אך בשכר נמוך מזה שהשתכר בעבר, שכן מיום התאונה לא העז לעלות על ההגה.
מבלי להקל ראש בתוצאות התאונה ובאינטרס הציבורי, לא ניתן להתעלם ממצבו הנפשי של הנאשם אשר מיום התאונה חש רגשות אשם קשים ומכונס בתוך עצמו.
ההגנה עותרת לכך כי בית המשפט יסתפק בהטלת עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות הן בשל רמת הרשלנות הנמוכה של הנאשם והן בשל שיקולי שיקום לאור האמור בתסקיר שירות המבחן.
העונש המתאים לנאשם לטענת ההגנה בנסיבות תיק זה הינו:
באשר לרכיב המאסר - ההגנה עותרת לענישה בדמות מאסר בפועל אשר ירוצה בעבודות שירות.
באשר לרכיב הפסילה בפועל - 4 שנות פסילה בפועל (הרף התחתון הינו 3 שנות פסילה)
ההגנה בטיעוניה המלומדים הפנתה לפסיקה תומכת:
רע"פ 4422/11 טייב נ' מדינת ישראל - הנאשמת הורשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ונסיעה אחורנית.
לפי הנטען בכתב האישום, נהגה המבקשת ברכבה לאחור ובעשותה כן פגעה באישה אשר חצתה את הרחוב וכתוצאה מכך נגרם מותה.
על הנאשמת נגזר עונש של 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 6 שנים ופסילה מותנית.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנאשמת וקבע כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום ובמסקנותיו לעניין התרשלותה של המבקשת ולעניין הקשר הסיבתי שבין הפגיעה במנוחה לבין מותה.
כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקשת. 4 החודשים שנפסקו אינם חורגים ממדיניות הענישה המקובלת.
ע"פ 41013-04-13 - ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בו נגזר דינה של המערערת בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וסטייה מנתיב נסיעה, והושתו עליה 11 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר מותנה לגבי עבירת גרם מוות ברשלנות, 6 חודש מאסר מותנה ביחס לעבירת סטייה מנתיב או נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה ופסילת רישיון נהיגה למשך 12 שנים.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
בעבירות רשלנות ככלל, יש לגזור עונשי מאסר במקרים בהם מדובר בנאשם בעל עבר פלילי, במקרים של רשלנות חמורה, או במקרים בהם הייתה הרשלנות על רקע של ניסיון להעצים רווח כלכלי. בעבירות תעבורה, דווקא פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת תשיג את תכליות הענישה, הן בדרך של הגנת הציבור מפני הנהג הרשלן והן בדרך של הרתעת הרבים מפני נהיגה רשלנית.
מדיניות של החמרה בענישה אינה מאיינת את הכלל לפיו הענישה היא אינדיבידואלית ואינה מאיינת את חובתו של ביהמ"ש לשקול, בנסיבות הספציפיות של המקרה שבפניו, לחרוג ממדיניות ענישה מחמירה.
העונש שנגזר חורג מהעונש הראוי בנסיבות המקרה. מתחם העונש בעבירה דנן, בנסיבותיה ובשים לב לרמת הרשלנות ולשיקולים נוספים, נע בין 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל. משקלן המצטבר של הנסיבות לקולא, מצדיק ענישה ברף הנמוך של המתחם והעמדת עונש המאסר על 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בצירוף שאר רכיבי הענישה.
בנוסף, תמכה ההגנה טיעוניה באסופת הפסיקה הבאה:
עפ"ת 62250-07-17 גולדברג נ' מ"י - ערעור למחוזי על חומרת העונש שהוטל על נאשם בגרימת מוות ברשלנות, סטייה מנתיב, גרימת נזק ונהיגה ללא רישיון נהיגה. בית המשפט לתעבורה הטיל מאסר בפועל למשך 8 חודשים, פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים, פסילה על תנאי 24 חודשים, מאסר על תנאי 7 חודשים ופיצוי כספי 10,000 ₪.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור לעניין רכיב המאסר והפחית את עונש המאסר בפועל ל- 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
גמ"ר 6384-11-13 מ"י נ' מבארכה - על נאשמת אשר הורשעה בגרימת מוות ברשלנות הוטל עונש בדמות מאסר בפועל 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהגה בפועל למשך 8 שנים ופסילת רישיון נהיגה על תנאי למשך 6 חודשים.
ענישה מקלה זו נקבעה בהתבסס על רשלנותה הנמוכה של הנאשמת ונסיבותיה האישיות.
ע"פ 41013-04-13 כרמון נ' מ"י - ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בו נגזר דינה של המערערת בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וסטייה מנתיב נסיעה והושתו עליה 11 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה למשך 12 שנים.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע: בעבירות רשלנות ככלל יש לגזור עונשי מאסר במקרים בהם מדובר בנאשם בעל עבר פלילי, במקרים של רשלנות חמורה או במקרים בהם הייתה הרשלנות על רקע של ניסיון להעצים רווח כלכלי.
בעבירות תעבורה, דווקא פסילת הרישיון תשיג את תכלית הענישה, הן בדרך של הגנת הציבור מפני הנהג הרשלן והן בדרך של הרתעת הרבים מפני נהיגה רשלנית.
נקבע כי העונש שנגזר חורג מן העונש הראוי ועונש המאסר הומר ל -6 חודשים לריצוי בעבודות שירות בצירוף שאר רכיבי הענישה.
רע"פ 4422/11 טייב נ' מ"י - נאשמת הורשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות גבוהה ונסיעה אחורנית.
לפי הנטען בכתב האישום, נהגה המבקשת ברכבה לאחור ובעשותה כן פגעה באישה אשר חצתה את הרחוב וכתוצאה מכך נגרם מותה.
נגזרו על הנאשמת עונשים של 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 6 שנים ופסילה מותנית.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנאשמת וקבע כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום ובמסקנותיו לעניין התרשלותה של המבקשת ולעניין הקשר הסיבתי שבין הפגיעה במנוחה לבין מותה.
כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקשת.
4 החודשים שנפסקו אינם חורגים ממדיניות הענישה המקובלת.
רע"פ 1142/16 פלוני נ' מ"י - הנאשם הורשע בגרימת מוות ברשלנות, אי ציות לרמזור אדום ונהיגה במהירות בלתי סבירה. הוטלו עליו עונשים בדמות 8 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי, 8 שנות פסילת רישיון נהיגה בפועל 6 חודשי פסילה על תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח ופיצוי כספי בסך 40,000 ₪.
הנאשם ערער למחוזי אשר קיבל את הערעור באופן חלקי והפחית את עונש המאסר ל 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. בקשת רשות ערעור לעליון נדחתה.
רע"פ 4095/15 אסולי נ' מ"י - הנאשם זוכה מחמת הספק בבית המשפט לתעבורה מעבירת גרימת מוות ברשלנות.
המדינה ערערה למחוזי אשר קיבל את הערעור והרשיע את הנאשם בנסיעה אחורנית וגרימת מוות ברשלנות, לאור רשלנות גבוהה, והחזיר את התיק לבית המשפט לתעבורה.
בית המשפט לתעבורה גזר על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות ו 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל לצד ענישה נלווית.
הנאשם ערער על חומרת העונש למחוזי וערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.
עפ"ת 1267-05-16 חיזגילוב נ' מ"י - הנאשם הורשע בגרימת מוות ברשלנות גבוהה והושת עליו עונש של מאסר בפועל למשך 9 חודשים פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 10 שנים לצד ענישה נלווית.
ערעור שהוגש ע"י הנאשם למחוזי התקבל באופן חלקי כך שתקופת המאסר שנגזרה על המערער תקוצר ל - 6 חודשים באופן שתרוצה בעבודות שירות.
ת"פ 19465-11-10 מ"י נ' הריס- על נאשם שהורשע בגרם מוות ברשלנות, בנהיגה במהירות העולה על המותר ואי שמירת מרחק, הוטלו עונשים בדמות 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות ו -6 שנות פסילת רישיון נהיגה בפועל לצד ענישה נלווית.
עפ"ת 40263-08-15 מ"י נ' גרנות - על נאשמת בגרימת מוות ברשלנות ועבירות נלוות נגזר עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, עונשי מאסר מותנה וכן פסילה בפועל לצמיתות. המדינה ערערה על קלות העונש, הנאשמת ערערה על חומרתו. בערעור למחוזי נקבע כי דין ערעור הנאשמת להתקבל חלקית באופן שבו תקוצר תקופת פסילת רישיון הנהיגה ל 15 שנים. ערעור המדינה לא התקבל.
גמ"ר 4166-05-13 פרקליטות נ' גרבאן - הנאשם הורשע בגרימת מוות ברשלנות ונגזרו עליו עונשים בדמות מאסר בפועל למשך 6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 10 שנים לצד ענישה נלווית. לנאשם עבר תעבורתי עשיר.
עפ"ת 41569-04-16 אבו עמר נ' מ"י- ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה אשר גזר על נאשם, נהג משאית שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 6 שנות פסילת רישיון נהיגה בפועל וענישה נלווית.
הערעור למחוזי נדחה אשר קבע כי העונשים שהוטלו על הנאשם מקובלים ואין מקום להתערב בהם.
עפ"ת 52063-02-16 מ"י נ' פקטורוביץ -ערעור לבית המשפט המחוזי על גזר דין בו הורשע נאשם בגרימת מוות ברשלנות (רשלנות גבוהה) ונגזרו עליו עונשים בדמות 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 10 שנים לצד ענישה נלווית.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי רשלנותו של נהג שגרם למות רכב אופניים משתרעת על כל שלבי האירוע ואין מקום לחלוקת התרחשויות שהובילו לתאונה לשני שלבים.
על אף האמור אין מקום להטלת מאסר מאחורי סורג ובריח.
גמ"ר 665-01-12 מ"י נ' עבד אלקאדר - על נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות של ילד בן 3 ונסיעה לאחור גזרו עונשים בדמות מאסר בפועל למשך 6 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, צו מבחן ל 18 חודשים ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 6 שנים לצד ענישה נלווית.
גמ"ר 7783-10-13 מ"י נ' סאמר - על נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות ובנסיעה לאחור נגזרו עונשים (עבר תעבורתי מקל) בדמות מאסר בפועל למשך 5 חודשים אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 4 שנים לצד ענישה נלווית.
גמ"ר 4022-08-15 מ"י נ' וובאיו - על נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות גבוהה נגזר עונש בדמות מאסר בפועל למשך 6 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים לצד ענישה נלווית.
ת"פ 43269-12-15 מ"י נ' הוארי - על נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה של ממש, נהגה כשרישיון הרכב לא בתוקף, אי חבישת קסדה, הסעת נוסע בטרקטורון, הרשאה לאחר לנהוג, נהיגה ללא לוחית זיהוי ונהיגה ללא פוליסת ביטוח, נגזר עונש בדמות מאסר בפועל למשך 4 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 5 שנים לצד ענישה נלווית.
גמ"ר 49227-08-16 מ"י נ' רלר - על נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות של הולכת רגל עם מקל בזמן יציאה מחנייה נגזר עונש בדמות מאסר בפועל למשך 6 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 5 שנים לצד ענישה נלווית.
גמ"ר 315-11-13 מ"י נ' הוארי - על נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, סטייה מנתיב ונהיגה במהירות שאינה סבירה נגזר עונש בדמות מאסר בפועל למשך 6 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 6 שנים לצד ענישה נלווית.
עפ"ת 31207-08-12 היתם נ' מ"י - ערעור על פס"ד של בית משפט השלום לתעבורה בעכו לפיו נאשם, אשר נסע בקרבת ילדים ופגע בילד שעמד בסמוך לקיר, הורשע בגרימת מוות ברשלנות והושתו עליו עונשים בדמות 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 6 שנים וענישה נלווית. הערעור נדחה.
ת"פ 43073-11-13 מ"י נ' זובידאת - על נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, סטייה מנתיב וגרימת נזק לגוף ורכוש נגזר עונש בדמות מאסר בפועל למשך 6 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 10 שנים לצד ענישה נלווית.
ת"ד 10161/03 מ"י נ' ופיקה - על נאשמת שהורשעה בגרימת מוות ברשלנות של בנה הפעוט ונסיעה אחורנית נגזר עונש בדמות מאסר על תנאי ל 8 חודשים למשך 3 שנים ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 6 שנים לצד ענישה נלווית.
גמ"ר 7092-02-15 מ"י נ' מתתיהו - על נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות עת שנסע לאחור עם משאית לפינוי אשפה ופגע במנוחה, נגזרו עונשים בדמות מאסר בפועל למשך 6 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 10 שנים לצד ענישה נלווית.
גמ"ר 10207-06-16 מ"י נ' לליקו - נאשם שהואשם בגרימת מוות ברשלנות עת שפנה שמאלה מכיוון נסיעתו ופגע בקטנוע, זוכה על ידי בית המשפט לתעבורה.
בערעור שהוגש למחוזי נקבע כי היה על הנאשם לצפות את התאונה ולפיכך הורשע במיוחס לו. התיק הוחזר לבית משפט השלום לתעבורה שגזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 8 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 7 שנים לצד ענישה נלווית.
גמ"ר 11762-12-17 מ"י נ' מילר - על נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, נהיגה ברשלנות וגרימת נזק לאדם ולרכב נגזר עונש בדמות מאסר בפועל למשך 9 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 7 שנים לצד ענישה נלווית.
דברי הנאשם: ראה פרוטוקול דיון מיום 06.04.25 עמ' 181-182
הנאשם (בוכה במהלך דבריו) בן 62, בן למשפחה בת 5 ילדים.
נישא לראשונה ב 1994 לבת זוג אשר לקתה במחלה שלימים גרמה לפטירתה.
תאר בפירוט עד כמה תקופה זו היתה קשה מנשוא עבורו.
בהמשך נישא בשנית ונולדו לו 4 ילדים. 2 בנותיו סטודנטיות באוניברסיטה והוא מממן את לימודיהן ומחייתן.
מתאר את השינוי באורח חייו מיום התאונה, מחיי משפחה פעילים וחווייתיים לימים של קושי נפשי וכלכלי - "התאונה הפכה את חיי".
בעברו התנדב במשטרת ישראל, וככל הנראה בשל כך הופעלה נגדו אלימות קשה ע"י שכן בעל דעות קיצוניות, אשר גרמה לאשפוזו.
הנאשם תבע את השכן הפוגע בבית המשפט ואף נפסק לטובתו פיצוי אשר לא התקבל עד כה. הינו מתגורר בסמוך לגבול, אשר דרכו מתרחשת חדירה של שוהים בלתי חוקיים לשטח ישראל, שפרצו לביתו ובזזו אותו מספר פעמים.
הנאשם מתאר עצמו כאיש חוק ומתחייב לבצע את כל אשר יפסוק לגביו בית המשפט.
באשר לטיפול במסגרת שירות המבחן, הנאשם מתאר כיצד הטיפול תורם לו ומסייע לו "לראות את האור בקצה המנהרה".
עותר להתחשבות בית המשפט לאור נסיבותיו האישיות.
6. דיון והכרעה
תיקון 113 (תשע"ב-2012) לחוק העונשין (להלן: "תיקון 113") קובע בסעיף 40א. כי מטרת הסימן הינה קביעת העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם.
על פי סעיף 40ב. לתיקון 113 נקבע כי העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה.
סעיף 40ג. לתיקון 113 קובע את המתווה הראוי להבניית הענישה, כאשר על בית המשפט לעבור 3 שלבים עת הוא גוזר את דינו של הנאשם.
בשלב הראשון הקבוע בסעיף 40ג, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה בהתאם לעיקרון המנחה. קביעת מתחם עונשי ההולם את נסיבות ביצוע העבירה תוך התחשבות בערך החברתי אשר נפגע, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הנהוגה בבתי המשפט ושקלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט.(א) לתיקון 113.
בשלב השני הקבוע בסעיף 40ג.(ב) ביחד עם סעיפים 40ד. ו-40ה. לתיקון 113, יש לבחון האם קיימים שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם ההולם אותו לקולא בשל שיקולי שיקום או לחומרא בשל שיקולי הרתעה.
ובשלב השלישי ייגזר העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם ההולם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות המפורטות בסעיף 40יא. לתיקון 113.
סעיף 40ג. יחד עם סעיף 40יא. לתיקון 113, קובע רשימה של נסיבות אשר אינן קשורות לביצוע העבירות אותן עבר, בהן יתחשב בית המשפט בעת גזירת העונש בתוך המתחם ההולם. יחד עם זאת, בית המשפט רשאי להתחשב בנסיבות נוספות שאינן מופיעות ברשימה.
באשר לשלבים בגזירת העונש ובפרט ביחס לתאונות דרכים מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בת"ד 4185-10-17 מדינת ישראל נ' גוטליב מיום 28.10.20 וכן לפסיקה המאוזכרת שם, וכן לתיק גמ"ר 5157-03-20 מדינת ישראל נ' מחאמיד מיום 23.9.24.
בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל, ציין בית המשפט העליון כי בבוא בית המשפט לגזור דינו של אדם אשר הורשע בעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים, ניצבים לפניו 3 כללים מנחים וכי אמת המידה המרכזית לגזירת הדין היא דרגת הרשלנות:
"נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך כלל, הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".
אכן, אין מקרה אחד זהה למשנהו, ואכן לעיתים בשל נסיבות שונות יסכימו הצדדים לסטות מרף הענישה, יחד עם זאת משהורשע אדם בעבירה של גרימת תאונת דרכים אשר בצידה תוצאה קטלנית, על בית המשפט ליתן לכך ביטוי עונשי מוחשי.
בפסיקה נקבע לא אחת, כי הענישה בעבירה בה הורשע הנאשם היינו, גרימת מוות ברשלנות, צריכה לשקף ולתת ביטוי לקדושת חיי אדם אשר על לא עוול בכפו קיפח את חייו וכי נוכח הקטל המשתולל בדרכים וכי אין מנוס מלהעדיף את גורם ההרתעה בענישה והגנה על האינטרס הציבורי על שלום הציבור, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, גם אם מדובר בנאשם שעד למועד ביצוע העבירה והרשעתו בה ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין (ראה: ת"פ 43073-11-13 מדינת ישראל נ' זובידאת (פורסם ביום 7.1.16)).
בע"פ 634/19 שמעיה יהושע גבאי נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 26.2.20) ציין כב' השופט אלרון דברים אלה:
"במקרה קודם עמדתי על הצורך בענישה הולמת ומחמירה על עבירות של גרימת מוות בתאונת דרכים, והדברים יפים גם לכאן:
"מאות בני-אדם מוצאים את מותם מדי שנה בכבישים. אין המדובר ביד הגורל בלבד: לא אחת תאונות קטלניות מתרחשות כתוצאה מקלות דעתם של נהגים הנוטלים סיכונים בלתי סבירים ומפרים את הוראות כללי התעבורה על מנת לקצר את משך זמן נסיעתם עד להגעה למחוז חפצם.
בית משפט זה שב והדגיש את הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בגין עבירות תעבורה המביאות לגדיעתם של חיי אדם בטרם עת.
מדיניות ענישה זו נחוצה לשם הרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות תעבורה ומפני נטילת סיכונים בלתי סבירים אשר יש בהם כדי לסכן חיי אדם. בכך, תורמת מערכת המשפט את חלקה במאבק המתמשך בתאונות הדרכים הגובות קורבנות כה רבים כעניין שבשגרה ...
זאת ועוד, נקבע כי על רמת הענישה בגין הרשעה בעבירות תעבורה קטלניות להלום את חומרת המעשים ותוצאותיהם – ואילו נסיבותיו האישיות של נאשם במקרים אלו מתגמדות לנוכח התוצאות הקשות להן גרם" (ע"פ 4908/18 אל עסייוי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (7.11.2019)).
נסיבות כתב האישום - רף רשלנות הנאשם ותוצאות התאונה:
רף רשלנות הנאשם
בנסיבות המקרה שלפניי מדובר בנאשם אשר שימש כנהג מקצועי - נהג משאית, הגיע לצומת מרומזר כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו היה אור ירוק, נסע במהירות נמוכה, האט נסיעתו ואף עצר, תוך מתן זכות קדימה לחלק מהולכי הרגל אשר חצו את מעבר החצייה, אך למרבה הצער והטרגדיה, העצירה היתה לזמן קצר מידי, ופעולה זו לא היה בה די בנסיבות תיק זה כדי למנוע את התאונה. הנאשם המשיך בנסיעתו, ופגע במנוחה אשר החלה חציית הכביש, כאשר הרמזור בכיוון הליכתה גם הוא ירוק. כתוצאה מהפגיעה, נפלה המנוחה על הכביש, הובלה לבית החולים, שם נקבע מותה.
אמנם הנאשם הכיר היטב את מקום התאונה ומורכבות הצומת, והיה עליו להבחין או לכל הפחות לצפות להולכי רגל על מעבר החצייה, ואולם לא ניתן להתעלם מאמצעי הזהירות בהם נקט לפני התאונה, זאת גם בהינתן כי מדובר בנהג מקצועי אשר חלה עליו חובת זהירות מוגברת.
בנסיבות תיק זה, לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים סבורני כי רשלנות הנאשם הינה בדרגה נמוכה עד בינונית.
הנאשם עצר ונתן זכות קדימה לחלק מהולכי הרגל, ואף נהג בזהירות במידה מסוימת, אך למרבה הצער לא היה בכך די בנסיבות תיק זה.
לצד זאת, לא נעלמה מעיני העובדה כי גם כשמדובר ברשלנות רגעית, ככלל, אין בכך כדי להמעיט מחומרתה.
לעניין זה ראה בעפ"ג (ת"א) 26904-04-14מדינת ישראל נ' זוהר(פורסם ביום 2.7.14):
"בתיקי התאונות ככלל וגרימת מוות ברשלנות ביניהם מדובר תמיד ברשלנות רגעית, שהרי אין מדובר במעשים מתוכננים. תאונות דרכים טיבן וטבען שהן נגרמות במשך שניות ספורות ולא מעבר לכך. כיוון שכך הביטוי רשלנות רגעית גם אם הוא נכון לעניין מימד הזמן שמדובר בו, איננו תוחם את גבולותיה של היקף הרשלנות ואיננו מצביע על כך שמדובר ברשלנות קלה."
רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם מדובר ברמת רשלנות נמוכה וכן בהתקיימותן של נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן, יסטה בית המשפט מהטלת מאסר מאחורי סורג ובריח.
ראה רע"פ 2996/13 טטיאנה נייאזוב נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 13.8.14):
"האמת תורה דרכה, כי הענישה במקרי גרימת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים או תאונות אחרות היא אתגר קשה, שכן עסקינן ככלל בנאשמים נורמטיביים שמעדו והתרשלו בהיסח הדעת של רגע, וחרב עולמן של שתי משפחות; בראש וראשונה, וברמה עילאית, של משפחת הקרבן שקופדו חייו בשל רשלנות; אליה נכמר הלב. אך במרבית המקרים ישנה גם טראומה לפוגע ולמשפחתו, לא רק בשל הענישה אלא בשל המעשה, ומאמינים אנו איפוא כי הנאשמים מתייסרים אף הם, בכלל וגם בפרשה שלפנינו. כפי שאמרו זאת בתי המשפט הקודמים בתיקים אלה שלפנינו, מלאכת גזירת הדין בכגון דא קשה היא מן הרגיל, וכדברי הנשיא שמגר בר"ע 530/84 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 162, 163 "...שאנו דנים בעבירה שאינה כרוכה בפגמים מוסריים או בשחיתות, אלא ביטויה כידוע לכולנו, באופן התנהגותו של האדם הנוהג ברכב". מכל מקום, בנסיבות אלה של אבדן חיים, לעובדת מותם של הקרבנות ולקדושת חייהם נודעת חשיבות רבה בענישה; עוד משכבר הימים כתב מ"מ הנשיא זילברג (ע"פ 211/66 שפירא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 375, 382, (1966))
דברים אלה שלא פג טעמם: "לי נראה כי הוראת המינימום האמורה בסעיף 64 של פקודת התעבורה (נוסח חדש) באה לטעת בלב האזרח יחס של הכרת כבוד מיוחדת בפני קדושת החיים, ולכן משהוכחה רשלנותו של הפוגע הממית שומה עלינו להטיל עליו עונש מאסר, חוץ אם אשמתו היא כקליפת השום ממש – דבר שלא אירע במקרה שלפנינו".
על כן ההתחשבות בנסיבות האישיות לפטור ממאסר בפועל תהא במקרים חריגים, וכמובן תוך הבאה בחשבון של מידת הרשלנות בכל מקרה ספציפי)."
איני מתעלמת מטענות ההגנה שהועלו בסיכומים בדבר מסוכנות הצומת, ואולם ברור כי אחריות הנאשם במקום עצירותו והמשך נסיעתו על אף שהיה מודע ליצירת "שטח המת" בצמוד למשאיתו, אשר חולש על חלקו של מעבר החצייה, היא הגורם המכריע לתאונה בנסיבות תיק זה.
לצד זאת, נתתי דעתי לכך כי הנאשם נקט אמצעי זהירות, נהג במהירות סבירה וכי לא יוחסו לו עבירות נלוות כגון נהיגה בשכרות וכדומה.
לאור האמור, אני קובעת כי רף רשלנותו של הנאשם הינה ברף הנמוך עד בינוני, זאת לאור מכלול הנתונים אשר הובאו לפניי.
תוצאות התאונה
מדובר בתוצאה קשה בה קיפחה את חייה המנוחה.
הערכים החברתיים המוגנים, הפגיעה בהם ומידת הפגיעה בהם
הערך החברתי בו פגע הנאשם הינו הערך הנעלה של קדושת החיים ושמירה על שלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך.
מידת הפגיעה בו בנסיבות תיק זה הינה גבוהה, שכן מדובר בתוצאה קטלנית בה קופחו חיי אדם.
עוד יש ליתן את הדעת גם לפגיעה בקופה הציבורית והנזק הכספי הנגרם כתוצאה מתאונת דרכים, על כל רבדיו, אשר אף היא כשלעצמה מהווה פגיעה בשלום הציבור.
מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית
מנעד הענישה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, כפי שהוא נלמד מהפסיקה נע בין מאסר המינימום הקבוע בסעיף 64 לפקודת התעבורה, דהיינו 6 חודשים ועד לעונש המקסימום - 3 שנות מאסר.
פסילת רישיון הנהיגה תחל מתקופה מינימלית של 3 שנים כמפורט בסעיף 40 לפקודת התעבורה, כאשר יכול ותגיע עד ל-20 שנים, ואף לצמיתות במקרי קיצון.
עוד לעניין מדיניות הענישה בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ראה גזרי הדין אשר נתנו על ידי מותב זה ואשר ערעורים עליהם נדחו:
רע"פ 19/22 שיר אייזיק נ' מדינת ישראל (מיום 10.1.22), שם המבקשת פגעה עם רכבה במנוח אשר חצה את הכביש במעבר חצייה ונגזרו עליה 11 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל בת 10 שנים, פיצוי כספי 20,000 ₪ לצד ענישה נילווית.
בית המשפט העליון קבע כי העונש שהוטל על המבקשת הולם את חומרת העבירה שביצעה, אשר תוצאתה הקשה היא קיפוח חייו של המנוח, וכי העונש שנגזר אינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה;
עפ"ג 58112-12-22 דריי נ' פרקליטות מחוז ת"א (מיום 24.4.23), שם המערער פגע במנוחה אשר חצתה את הכביש במעבר חצייה וגרם למותה. נגזר על המערער 11 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל בת 8 שנים, פיצוי כספי בסך 12,000 ₪ לצד ענישה נילווית. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה;
גמ"ר 6408-02-20 מדינת ישראל נ' סוויסה (מיום 13.6.21), שם הנאשם פגע במנוח שחצה את הכביש וגרם למותו. נקבע רף רשלנות גבוה ונגזרו עליו 14 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל בת 10 שנים, פיצוי כספי על סך 20,000 ₪ לצד ענישה נילווית. לא הוגש ערעור על תיק זה;
עפ"ג 16651-04-23 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 19.7.23), שם המערער נהג במהירות מעל המותר ופגע בהולכת רגל שחצתה במעבר החצייה וגרם למותה. במועד התאונה המערער היה כבן 18 ולו נסיבות אישיות קשות וחריגות. על אף זאת, בית המשפט קבע כי הצורך הציבורי בהרתעת הרבים גובר על האינטרס האישי של הנאשם בעבירות מסוג זה, ונגזרו עליו 13 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל בת 8 שנים, פיצוי כספי על סך 15,000 ₪ לצד ענישה נילווית. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה.
לעניין מתחם הענישה בעבירות מסוג זה ראה:
רע"פ 5981/20 גבור קיש נ' מדינת ישראל (מיום 13.10.20), נקבע מתחם ענישה הנע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בפועל, לעניין הפסילה בין 3 שנים ל-12 שנים פסילה בפועל. בית משפט לתעבורה קבע כי מידת הרשלנות של הנאשם היתה בינונית-גבוהה, וגזר עליו 9 חודשי עבודות שירות. ערעוריו למחוזי ולעליון נדחו.
רע"פ 1652/20 ראמי סעיד נ' מדינת ישראל (מיום 15.3.20), בית משפט לתעבורה קבע מתחם עונש הנע בין 8-14 חודשי מאסר, לצד פסילה ממושכת. לאור רשלנותו הגבוהה ועברו התעבורתי המכביד, בית המשפט לתעבורה גזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל, לצד 15 שנות פסילה בפועל ופיצוי למשפחת המנוחה. בית המשפט המחוזי מצא בדעת רוב להקל בעונשו של הנאשם ולהעמידו בתחתית המתחם כך שירצה 8 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילה. ערעור לעליון נדחה.
רע"פ 4714/18 שושנה ארז נ' מדינת ישראל (מיום 25.7.18), בית המשפט לתעבורה זיכה את המבקשת מעבירת גרימת מוות ברשלנות לאור העובדה כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר שהמבקשת התרשלה. המדינה ערערה על כך, ובית המשפט מהמחוזי הפך את ההחלטה, הרשיע את המבקשת והחזיר את התיק לבית משפט לתעבורה לקבוע את עונשה. בית משפט לתעבורה גזר עליה מאסר של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות ופסילה של 6 שנים. ערעורה של המבקשת לבית המשפט העליון נדחה.
מפנה גם לדברי בית המשפט בגזר הדין של כב' השו' ויטלסון בבית משפט לתעבורה מחוז תל אביב (בת ים) מיום 21.12.20 תיק גמ"ר 8037-02-18 בעניין מדינת ישראל נ' ירין (פורסם בנבו) ולפסיקה המאוזכרת שם.
בפרשה זו, גזר בית המשפט על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 9 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות ופסילה בפועל בת 9 שנים לצד ענישה נלווית, לרבות פיצוי למשפחת המנוח בסך של 20,000 ₪, זאת כאשר דובר ברף העליון של מתחם הרשלנות הבינוני.
אכן, יש מקרים בהם ראוי ונכון לשקול הטלת עונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות גם כאשר מדובר בגרימת מוות ברשלנות.
מפנה לדברים אשר נאמרו בגמ"ר 13473-11-18 מדינת ישראל נ' פלונית בית משפט השלום לתעבורה חיפה מיום 15.3.21 ולפסיקה המאוזכרת שם וכן לעפ"ת (חיפה) 14096-12-14 וכן בתיק גמ"ר 3950-12-11.
בפרשת פלונית הנ"ל, גזר בית המשפט על הנאשמת אשר הודתה והורשעה בעבירות של אי מתן זכות קדימה למנוחה וגרימת מוות ברשלנות, מאסר בפועל בן 9 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות ופסילה בפועל למשך 20 שנה.
בית המשפט קבע כי מדובר בנאשמת נורמטיבית אשר הפעילה שיקול דעת לקוי וקבע מתחם ענישה אשר נע בין 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
לאור האמור, בהתחשב בערכים החברתיים אשר נפגעו מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, ברף הרשלנות של הנאשם שהינו ברף הנמוך עד בינוני, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, לרבות תוצאות התאונה הקשות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות תיק זה הינו:
לעניין רכיב המאסר - המתחם נע בין 9 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל.
לעניין רכיב הפסילה בפועל - נע בין 5 שנים פסילה בפועל ועד 15 שנים פסילה.
השלב השני- בחינת שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם
סעיף 40ג.(ב) ביחד עם סעיפים 40ד. ו-40ה. לתיקון 113, קובע כי בשלב זה על בית המשפט לבחון קיומם של שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם ההולם אותו לקולא בשל שיקולי שיקום או לחומרא בשל שיקולי הרתעה.
לא מצאתי בנסיבות תיק זה, כי קיימים שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם ההולם אותו קבעתי, יחד עם זאת יינתן משקל לשיקולים אלה במתחם אותו קבעתי.
השלב השלישי בקביעת העונש- גזירת העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם ההולם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות
סעיף 40ג. יחד עם סעיף 40יא. לתיקון 113, קובע רשימה של נסיבות אשר אינן קשורות לביצוע העבירות אותן עבר, בהן יתחשב בית המשפט בעת גזירת העונש בתוך המתחם ההולם. יחד עם זאת, בית המשפט רשאי להתחשב בנסיבות נוספות שאינן מופיעות ברשימה.
הענישה היא לעולם אינדיווידואלית, על בית המשפט להניח לצד מתחם הענישה המקובל את המקרה האינדיווידואלי שבפניו ולשקול מה יהיה העונש המתאים לנאשם ואיזה שיקול הינו המרכזי, בהתאם לנסיבותיו של הנאשם, עברו ונסיבות ביצוע העבירה.
בענייננו, אין חולק כי מדובר באדם נורמטיבי אשר גרם לתוצאה טראגית בה קופחו חיי אדם. עם זאת אין לתת לנתון זה משקל מכריע בשיקולי הענישה:
"...אנו דנים בעבירה, שאיננה כרוכה בפגמים מוסריים או בשחיתות, אלא ביטויה, כידוע לכולנו, באופן התנהגותו של האדם הנוהג ברכב, ומבחינה זו לא יכולים עברו או תכונותיו האישיות של האדם הנוגע בדבר להיות בעלי משקל מכריע. כפי שכולם נוהגים בדרכים, צריכים גם האמצעים העונשיים, שנועדו להכתיב דרך התנהגות מסוימת, לחול על כולי עלמא".
(ר"ע 530/84 שפר נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 6.11.84).
הלכה היא כי בנוגע לתאונות דרכים קטלניות יש לתת עדיפות לאינטרס הציבורי שבהרתעה מאשר לנסיבות האישיות של הנאשם (רע"פ 6173/12 עזרא רסקאי רדה נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 11.11.12)).
לא נעלמו מעיני הצער והסבל של משפחת המנוחה והאינטרס הציבורי בהגנה על שלום המשתמשים בדרך.
ברור כי התאונה ותוצאתה הטראגית השפיעו באופן ממשי גם על הנאשם ומשפחתו ולא רק על משפחת המנוחה ואולם, אין מקום להשוות בין מצבו של הנאשם לבין אסונם של משפחת המנוחה.
עם זאת, במקרה זה, לאור שילוב הנסיבות בין רמת רשלנות ברף הנמוך עד בינוני והתקיימותן של נסיבות אישיות, כמו גם המלצת שירות המבחן כי ריצוי עונש מאסר בדרך עבודות שירות יהווה אפיק ענישה הולם יותר לנוכח מצבו הרגשי וכוחותיו של הנאשם ואף יאפשר המשך קשר עם שירות המבחן לצורכי טיפול, אני מוצאת לנכון כי מקרה זה אינו מתאים להטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וכי עונש של עבודות שירות יהווה ענישה ראויה והולמת יותר.
אין להתעלם גם מהמגמה בשנים האחרונות בדבר הימנעות מהטלת מאסרים קצרים ולמסקנותיה של וועדת דורנר (הוועדה לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים – דין וחשבון 52-55 וכן 66-65 (אוגוסט 2015), ולהחלטת הממשלה שאימצה את עיקריה (החלטה 1840 מיום 11.8.16), כמו גם לבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לביטחון פנים, בדבר מרחב המחייה של אסירים.
ענישה בדרך של עבודות שירות איננה מקלה עם הנאשם. ענישה מסוג זה נמצאת בתוך המתחם, והיא מהווה גמול הולם בנסיבותיו של תיק זה.
הנאשם כבן 61, נשוי ואב לארבעה ילדים, מתגורר בכפר מרג'ה באזור זמר, ועובד מזה 3 שנים כמנהל עבודה במפעל למסגרות.
הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, ולחובתו 18 הרשעות תעבורתיות, כאשר 2 בעשור האחרון בעבירות ברירות משפט.
הנאשם נושא אשמה גדולה על כתפיו, ומאז התאונה, מתמודד עם סימפטומים טראומטיים אשר משפיעים על תפקודו.
נראה כי מעורבותו בתאונה השפיעה עליו ועל משפחתו בצורה קשה, כאשר להערכת שירות המבחן ענישה בדרך של מאסר בעבודות שירות, תהווה ענישה קונקרטית ומוחשית המאפשרת גם תחושת כפרה בדרך של תרומה וחיזוק חלקים מתפקדים.
התרשמתי והשתכנעתי, זאת גם לאורך ניהול ההליך כי הנאשם מביע צער אמיתי ועמוק על שארע, וכי הוא מבין ומקבל שעליו לשאת באחריות להתנהגותו.
כעולה מנסיבות התיק, נראה שמדובר בחוסר תשומת לב רגעית, אשר הינה חריגה לאורחות חייו, ולא מדובר בדפוס פעולה או בזלזול בחוק.
המלצת שירות המבחן
שירות המבחן הינו גוף הפועל מכוח חוק ושיקוליו הינם אובייקטיביים.
תסקירי שירות המבחן הינם כלי חשוב בידי בית המשפט ואין להמעיט בערכם כלל ועיקר, ולא אחת מבכרת המאשימה עצמה להישען על המלצותיו. מפנה בעניין זה לסעיף 37 לחוק העונשין.
התחשבתי בהערכת והמלצת שירות המבחן, לפיה מאסר בפועל עלול להביא לנסיגה במצבו הרגשי והנפשי של הנאשם ובכך להקטין את סיכויי שיקומו בעתיד.
במקרה זה, מקובלת עלי המלצת שירות המבחן באשר לשילובו של הנאשם בהליך טיפולי במסגרת צו מבחן בשירות המבחן.
הנאשם עשה כל שהוטל עליו על ידי שירות המבחן והביע נכונות גם לבצע עבודות שירות, ככל וזה העונש אשר יוטל עליו.
העובדה כי הנאשם בחר להוכיח את חפותו אין בה כשלעצמה להוות שיקול מכריע להחמרה בעונשו.
לאורך כל ההליך הנאשם שיתף פעולה, התייצב לדיונים, דבר בגילוי לב ובכנות.
סוף דבר
המצב בו בני אדם מקפחים חייהם בעקבות נהיגתו הרשלנית או הפזיזה של אחר הפכה למרבה הצער לחזיון נפוץ, כמעט יומיומי.
לא בכדי נפסק כי המלחמה בתופעה זו מחייבת מדיניות מחמירה, שאולי יהא בה לסייע למנוע את ההרוג הבא בדרכים.
יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ארבל בע"פ 6064/05לירון שרעבי נ' מדינת ישראל, לא פורסם:
"הקטל בדרכים הינו מכת מדינה ואוכל בנו בכל מקום ובכל זמן. מטרה ראשונה במעלה בחשיבותה היא שמירה על חיי אדם ושלמות גופם. מכאן נגזר הצורך בשמירה על החוק ועל כללי נהיגה זהירה בכביש. המלחמה בתאונות הדרכים מחייבת אמצעים רבים ומגוונים. קשת האמצעים היא רחבה, מחינוך והסברה במטרה להגביר את המודעות באשר לצורך לשמור על תרבות נהיגה בטוחה ועד ענישה. מדיניות הענישה צריכה אף היא לתרום למאבק בתאונות הדרכים וצריכה להבטיח הענשת העבריין הספציפי והרתעת הרבים."
עוד נפסק, כי במקרים אלה, העובדה שמדובר בנאשם נורמטיבי, ללא עבר תעבורתי, נסוגה בדרך כלל אל מול אינטרס הציבור ושיקולים של הרתעה וקדושת החיים, על מנת לשמור על שלום הציבור וביטחונו וכדי להילחם בנגע תאונות הדרכים המביא לתוצאות חמורות של קיפוח חיי אדם.
בענייננו, אין חולק כי העבירה אותה עבר הנאשם הינה חמורה וגרמה לקיפוח חייה של המנוחה.
אך יש לזכור, כי הענישה היא לעולם אינדיווידואלית, וכי במצבים מסוימים יעדיף בית המשפט ענישה מוחשית בדמות של עבודות שירות על פני מאסר בפועל, זאת לנוכח הנסיבות הקונקרטיות בתיק.
במקרה זה, העובדה כי העולם הפלילי זר לנאשם, לצד המלצת שירות המבחן כי כניסתו בין כותלי בית הכלא תדרדר את מצבו ולא תועיל עמו. כמו גם נסיבותיו האישיות של הנאשם ורף הרשלנות, מהווה הצדקה למקם את הנאשם בתחתית המתחם, כך שיוכל לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות.
בבחינת כל האמור ולא בלי לבטים, לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם והטראומה אותה עברו הוא ובני משפחתו, כמו גם התרשמותי מהשלכות התאונה עליו ועונש המאסר על עתידו ועתיד בני משפחתו, מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים של ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות בתיקים של גרימת מוות ברשלנות וזאת תוך איזון הענישה ביתר הרכיבים.
אינני מקלה ראש עם תוצאות התאונה ומצבם של בני משפחת המנוחה, סבלם הגדול אשר שום דבר לא יפחית מכאבם.
לעניין שיקולי שיקום ביחס לרכיב הפסילה בפועל מפנה לאמור בגזר הדין בפרשת סלמה הנ"ל וכן לפסיקה המאוזכרת שם ולדברי כב' השו' רענן בן יוסף מבית משפט מחוזי תל אבי בעפ"ת 737-09-17 בפרשת עודה.
באשר לרכיב הפיצוי הכספי למשפחת המנוחה ומצבו הכלכלי של הנאשם - נתתי דעתי לאמור בתיקון 113 לחוק העונשין ולצורך בהתחשבות במצבו הכלכלי של הנאשם, ונסיבותיו האישיות.
לאור מכלול השיקולים לעיל, מצאתי לדון את הנאשם לעונשים הבאים:
1.9 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות. הנאשם יתייצב לביצוע עבודות השירות ביום 19.11.25 שעה 08:00 בפני הממונה על עבודות השירות ביחידת ברקאי שלוחת צפון – סמוך לבית הסוהר מגידו.
מובהר בזאת לנאשם כי היה ולא יבצע את עבודות השירות ירצה את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.
2. אני מטילה בזאת על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או גרימת מוות ברשלנות (סעיפים 67 ו - 64 לפקודת התעבורה).
3. אני פוסלת את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של8 שנים בפועל, שמניינם מיום הפסילה המנהלית 6.4.2021 .
ככל ורישיון הנהיגה של הנאשם נפסל עד תום ההליכים ורישיונו הופקד אין צורך בהפקדה, ופסילתו תימנה מיום פסילתו והמזכירות תנפיק אישור הפקדה.
4.אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותן עבירות בהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה ויורשע בגינה.
5.פיצוי כספי לעיזבון המנוחה בסך 15,000.
סכום זה יופקד על ידי הנאשם ויועבר על ידי המזכירות לעיזבון המנוחה בהתאם לפרטי
המוטבים אותם תעביר המאשימה למזכירות בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 14.8.25 .
הפיצוי ישולם ב-20, תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 16.10.2025 ואילך.
ניתן לשלם חוב מסוג קנס/ פיצוי/ הוצאות כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/ גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:
-
בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה:
www.eca.gov.il .
-
מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000.
-
במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).
החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט.
לידיעתך: בחלוף המועד לתשלום המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה ינקוט הליכים לגביית החוב.
למידע נוסף ותשלום הקנס ניתן לפנות גם לנציגי המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה במוקד המידע והשרות הטלפוני בטלפון מספר 35592* או בטל' מספר
073-2055000.
6.צו מבחן למשך שנה.
בית המשפט מודה לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.
המזכירות תעביר עותק מהחלטתי לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות בדבר החלטתי.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בתוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ה, 17 יולי 2025, בנוכחות הצדדים.
