החלטה
בפני בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, לפיה נותרה למשיב (הוא התובע בהליך זה) נכות צמיתה בתחום האורתופדי בשיעור משוקלל של 19% בגין התאונה נשוא התביעה, אשר אירעה ביום 9.8.10. (להלן: "התאונה").
טענות הצדדים
בפי המבקשת (הנתבעת בהליך) טענות שונות לתמוך בקשתה. טענתה העיקרית של המבקשת, היא כי בשנים 1985, 1986, נפגע התובע בברכו הימנית פגיעות דומות במהותן לפגיעה שבגינה נקבעה נכותו הצמיתה בגין התאונה וכי התיעוד מעברו הרפואי של התובע לא עמד בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל, אחרת חזקה עליהן שלא היו מייחסות את נכותו של התובע לתאונה, או לפחות לא את כולה. המבקשת לומדת על חסר זה בפני וועדות המל"ל, מכך שאין בדוחות הוועדות התייחסות למצבו הקודם של התובע בשנים אלה וכן מכך שהמשיב בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, ציין כי הוא חבר קופת חולים מאוחדת ומן הסתם חומר מקופת חולים זו היה בפני המל"ל, אולם בשנים 1985,6 היה המשיב חבר בקופת חולים כללית ויש להניח כי חומר זה לא הונח בפני וועדות המל"ל.
בנוסף טוענת המבקשת, כי למל"ל הוגשה חוות דעת פרטית של התובע ועל כן די בכך שהמל"ל הסתמך על חוות דעת זו ולו גם באופן חלקי, כדי לפגום בקביעה על פי דין ולאפשר הבאת ראיות לסתור. כמו כן טוענת המבקשת כי קיים פער משמעותי בין קביעות וועדות המל"ל השונות ודי בכך כדי להתיר הבאת ראיות לסתור.
המבקשת מבקשת כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו בתחום האורתופדי כדי לקבוע נכותו של התובע בגין התאונה.
המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, רק במקרים חריגים תותר הבאת ראיות לסתור והנטל בעניין זה הוא על המבקש להביאן. לטענתו הנטל הדרוש לא הורם על ידי המבקשת. המשיב, מפנה את בית המשפט להחלטות קודמות של המל"ל, אשר בחנו את פגיעותיו של המשיב מן השנים 1985,6 וקבעו בגינן נכות בשיעור 0%. המשיב טוען כי די בכך כדי להדוף את הטענה בדבר חסר עובדתי, אולם טוען גם כי חזקה על המל"ל כי בחן חומר רפואי שהיה ברשותו.
המשיב מפנה לפרוטוקול הוועדה הרפואית הראשונה שבדקה את המשיב מיום 15.2.11, שם בסעיף 4 מצויין כי עמד בפני הוועדה תיק קופת חולים של המשיב. כמו כן, מצוין בפרוטוקול זה, כי תיקי המל"ל הקודמים היו בפני הוועדה ובכתב יד מצוין שם "0% ברך ימין". מכאן שהמל"ל בדונו בתאונה, היה בהחלט מודע לעברו של המשיב אליו מפנה המבקשת.
יתר על כן, בסעיף 11 לפרוטוקול זה, מציינת הוועדה כי למשיב אין עבר רפואי בגין ברך ימין "מאחר ולאחר עיון בדו"ח ועדה רפואית מיום 11.6.89 נקבע לתובע שלא נותרה נכות בגין ברך ימין." בנוסף, גם ד"ר רובינסון ציין במסמכיו דבר החבלה הקודמת בברך ימין ומסמכים אלה היו בפני המל"ל.
המשיב מציין עוד, כי לנוכח הפעלת שיקול דעת עצמאי על ידי וועדות המל"ל, אין פגם בכך שהוצגה בפניהן חוות דעת מטעם המשיב.
דיון והכרעה
הגישה המצמצמת לעניין היתר להביא ראיות לסתור נקבעה כבר בבר"ע 634/85 עודה נ. רותם חברה לביטוח בע"מ ואח' פד לט(4)505. בעניין זה קבע בית המשפט העליון כי על אף שרשימת החריגים לכלל הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים תיקבע ממקרה למקרה, הרי שניתן להצביע על שני סוגי טעמים: טעמים משפטיים – כגון פגם מהותי בהליך, כמו תרמית וכיו"ב וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים – כגון שינוי מהותי במצבו של התובע או נכות נוספת וכיו"ב.
השאלה העובדתית
עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 16.2.11 (שקבעה נכויות זמניות למשיב), מראה כי בפני הוועדה היה תיק המל"ל שדן בחבלות מן השנים 1985,6 וכן כי היה בפניו תיק קופת חולים של המשיב. על כן בסיס לטענת המבקשת כי בוועדות המל"ל אין כל התייחסות לפגיעה קודמת זו. אכן, לא כל הוועדות התייחסו מפורשות לפגיעה זו, אולם החומר היה במל"ל כפי שעולה בבירור מפרוטוקול זה. יתר על כן, כפי שמציין המשיב, פגיעות אלה נדונו במל"ל בפני עצמן ונקבע כי לא נותרה בגינן נכות, על כן אין סיבה להניח כי אילו היה חומר נוסף בעניין זה בפני הוועדות כיום, היו לפתע מייחסות נכות לעבר, מקום שבזמן אמת לא עשו כן.
המבקשת, מניחה כי תיק קופת חולים שעמד בפני המל"ל היה רק זה של קופת חולים מאוחדת ועל כן החומר הרלוונטי בעניין הפגיעות האמורות, לא עמד בפני המל"ל, אולם מדובר בהנחה בלבד והעובדה כי המל"ל היה ער לפגיעות קודמות ולהחלטה שניתנה בגינן בעבר, אינה תומכת בה.
אשר על כן, אני דוחה את הטענה העובדתית כי בפני המל"ל לא היה חומר בדבר פגיעותיו הקודמות של המשיב וכי ניתן להניח כי אילו עמד בפני המל"ל חומר זה היה קובע אחרת.
חוות דעת פרטית
אשר לטענה בדבר הצגת חוות דעת פרטית. המבקשת, מפנה בהקשר זה לספרו של א. רבלין וכן להחלטה בבש"א (ב"ש) 3248/02 הראל ויקטור נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "פס"ד ויקטור"). אכן, בספרו של א. רבלין תאונות הדרכים מהדורה רביעית ע' 785 נאמר כי הצגת חוות דעת פרטיות עשויה לשמש נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור, אולם באותה נשימה מפנה הכתוב להערת שוליים בה נקבע כי:
"...מקום בו בדקה הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי את הנפגע בעצמה וסמכה החלטתה לא רק על חוות הדעת שהמציא לה הנפגע מטעמו – כי אם גם על שורה של מסמכים אחרים וממצאים רפואיים – לא תינתן הרשות להבאת ראיות לסתור..."
גם בפס"ד ויקטור הדברים אינם כה חד משמעיים. ראשית ההכרעה בעניין זה כפי שנאמר בסעיף 7 לפסק הדין, הייתה "למעלה מן הצריך...". אולם מעבר לכך, בית המשפט קובע כי: