גלעד ואח' נ' מדרשת שדמות מחולה ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רקע כללי

התובע יליד 22/1/2001, נפגע באירוע בעת שהתארח יחד עם משפחתו בבית הארחה השייך לנתבעת 1, כאשר הוא נתקל בשעת חשיכה בגדר רמוסה ונפולה, נפל ונחבל בידו.

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה המחזיקה במקרקעין הידועים כמדרשת שדמות מחולה ומפעילה בהם מדרשה לאירוח תלמידים.

הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת בעת התאונה בגין האירוע נשוא התביעה.

הנתבעות שלחו הודעת צד ג' להורים של התובע- צדדי ג'.

האחריות

לטענת התובע, התאונה אירעה עקב רשלנות של הנתבעת, זאת משום שהגדר שהציבה היוותה מכשול; לא התקינה במקום שלטי אזהרה; לא הייתה תאורה מספקת ומתאימה, ולא נתנה הוראות בטיחות בקשר עם השהות בתחומי המדרשה.

הנתבעת מכחישה את אירוע התאונה ונסיבותיה, ולחלופין טוענת כי האחריות המלאה לתאונה מוטלת על התובע ועל הוריו, הצדדים השלישיים.

לאחר שנתתי דעתי למכלול חומר הראיות ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת נושאת באחריות בגין התאונה ופגיעתו של התובע.

על פי הפסיקה, לביסוס חבות על פי עוולת הרשלנות, יש להוכיח שלושה תנאים: קיום חובת זהירות – מושגית וקונקרטית – כלפי ניזוק, הפרת החובה וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק (ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113)

אין חולק שעל פי הפסיקה, הנתבעת, בתור מחזיקת המקרקעין ומפעילה את בית ההארחה, נושאת באחריות מושגית כלפי התובע. אחריות זו רחבה יותר מחובת הזהירות של בעלי מקרקעין כלפי בר רשות (השוו: פרשת ועקנין, בעמ' 125; ת"א (מחוזי נצרת) 123/93 עזרן נ' הראל (23/4/1995); ת"א (עפולה) 942-08-07 כרמי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (22/9/2010).

מכאן לשאלה: האם בנסיבות המקרה חלה על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית והאם זו הופרה?

במהלך עדותו בבית המשפט תיאר התובע את נסיבות התאונה כדלקמן (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 5-19):

"ש. אתה זוכר איך ומתי נפגעתי?

ת. בשדמות מחולה, במוצ"ש, שיחקתי שם ואז רצתי והיה שם גדר שלא ראיתי, ואז נפלתי. ואז הגעתי לאמא שלי.

ש. תתאר איך נפלת. איך הגדר היתה? איך היתה הגדר?

ת. הגיע לי בערך לחצי גובהי

...