גלעדי נ' פרג ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

בקליפת אגוז, ביום 30.1.11 ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה"), בין שני כלי הרכב נשוא התביעה.

העידה בפני התובעת (להלן: "התובעת") שהינה הנהגת, וכן עדה נוספת שהינה קרובת משפחה.

מטעם הנתבעים העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב הנתבעים מסוג אוטובוס (להלן: "האוטובוס").

זאת ועוד, ציין ב"כ הנתבעים כי עדה מטעמו שנכחה באוטובוס לא הגיעה לעדות, למרות שזומנה על-ידו טלפונית.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת, רכב הנתבעים עקף אותה מימין, וגרם לתאונה. לפיכך, הנתבעים אחראים לקרות התאונה, ולנזקים בגינה.

לטענת הנתבעים, התובעת היא זו שסטתה לנתיב נסיעתו באופן פתאומי. לפיכך, התובעת היא אחראית להתרחשות התאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי סטה עם רכבו לעברו של מי?

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסתו של הנתבע 1.

בית-המשפט ביושבו על המדוכה, בוחר לבכר עדות אחת על פני רעותה, וזאת לא אך בשל צחות לשונו של עד. מלבד אופן מתן העדות על ידי עד, בית-המשפט מעדיף גרסה אחת על פני רעותה וזאת על סמך ראיות נוספות שמובאות בפניו.

בענייננו, גרסתה של התובעת נמצאה בעיני אמינה ומהימנה, והשתכנעתע כי היה לה על מה לסמוך.

ובמה דברים אמורים:

העידה התובעת כי לאורך הדרך נסעה בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים, שנהג האוטובוס נסע מאחוריה באותו הנתיב, אולם לפתע סטה ימינה, ופגע ברכבה. כמו כן, העידה כי לא היה לה צורך לפנות לנתיב ימני, שהרי מטרת נסיעתה הייתה להמשיך בנתיב נסיעתה האמצעי. יודגש, עדותה הייתה קולחת ועיקבית.

לעדות זו הצטרפה עדותה של העדה שנכחה ברכב התובעת, אשר ראתה את האוטובוס מאחור. זאת ועוד, העידה כי ראתה את האוטובוס בעת הפגיעה.

ערה אני כי המדובר בעדות של קרובת משפחה של התובעת, אך גם עדות זו הייתה קולחת ורציפה.

מנגד, העיד נתבע 1 כי נסע לכל אורך הדרך בנתיב הימני, ואילו התובעת היא זו שסטתה לפתע עם רכבה לתוך נתיב נסיעתו.