גלסברג נ' שיווק פשוט בע"מ

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובע, עו"ד במקצועו, הגיש תביעה לתשלום סך של 9,000 ₪ בגין הודעות אשר נשלחו אליו על ידי הנתבעת, בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"). מכתב התביעה עולה כי הנתבעת שיגרה לכתובת הדוא"ל של התובע תשעה דברי פרסומת, בין התאריכים 28.11.10 ועד ליום 25.10.12.

התובע פנה לנתבעת וביקש להסיר את כתובתו מרשימת התפוצה של הנתבעת. מר רועי קיש, מנכ"ל הנתבעת, השיב לתובע והודיע לו כי שמו הוסר מהרשימה, עם זאת שוגרו אל התובע לאחר מכן חמישה דברי פרסומת נוספים.

בעקבות כך, פנה התובע לנתבעת תוך דרישה לפיצוי, אלא שפנייה זו לא זכתה למענה מצידה של הנתבעת.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בפיצוי המרבי על פי החוק, בטענה כי תיבת הדואר האלקטרונית שלו מוצפת מדי חודש באלפי דברי פרסומת לא רצויים, והתובע פעל ופועל לאכיפת החוק.

התובע מבקש מבית המשפט להתחשב בקביעת הפיצוי, בהיקף ההפרה הנרחב, בצורך באכיפת החוק ובעידוד תובעים אחרים.

בכתב ההגנה נטען כי ההודעות שנשלחו אל התובע אינן מהוות לטעמה של הנתבעת דבר פרסומת.

עוד נטען כי התובע בחר לאסוף במשך שנתיים הודעות מייל שקיבל מהנתבעת.

הנתבעת התייחסה בכתב ההגנה לשתי פניותיו של התובע אליה, וטענה כי בפעם הראשונה פנה התובע אליה, בזמן בו התפרקה השותפות בין רועי קיש, אליו פנה התובע, ואשר עזב את החברה, ובין בעל המניות הנוסף. עוד נטען כי הפנייה השנייה הגיעה לנתבעת ביום בו העבירה את פעילותה ממקום אחד למשנהו ולפיכך לא טופלה הפנייה.

עם זאת טוענת הנתבעת, כי לו הקיש התובע על אפשרות ההסרה, היה מונע מעצמו את ההטרדה הנובעת מקבלת ההודעות.

התובע השיב לטענות הנתבעת בכתב תשובה, טען, בין היתר, כי ההודעות שנשלחו אליו מהוות דבר פרסומת, וכן טען כי אין על מקבל ההודעה כל חובה לפעול להסרת שם המקבל מרשימת התפוצה של השולח.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות שהוגשו לעינוי, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה.

החוק מגדיר "דבר פרסומת" כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה אין ההודעות שנשלחו על ידה מהוות דבר פרסומת, שכן לא יכול להיות לקורא ספק, כי מטרת המסר היא לעודד פניה לנתבעת, על מנת לשכור את שירותיה, ואין לאפשר לנתבעת לשלוח הודעות בניגוד לחוק, באופן שנועד לעקוף את הוראותיו (ראו ת"א (מחוזי תל-אביב) 1586/09 איילת חיות נ' טלרן מסרים מיידים בע"מ (5.4.2011)] [פורסם בנבו] (להלן: "עניין חיות").

כוונת חוק התקשורת למגר את התופעה המטרידה של משלוח דוא"ל "זבל". עם זאת, איני מוצאת כי המקרה מתאים להטלת הפיצוי המרבי על פי חוק.

סעיף 30 א' (י)(3) לחוק קובע בין היתר, כי על ביהמ"ש להתחשב, בבואו לקבוע את גובה הפיצוי, בצורך באכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עידוד הנמען למימוש זכויותיו והיקף ההפרה.

בענייננו, אין היקף ההפרה מחייב הטלה של הפיצוי המרבי, ואין לטעמי, בעניינו של התובע, צורך לעודד אותו לממש את זכויותיו, בהיותו עו"ד, בפרט לאור העובדה שהגיש לבית המשפט, בשנת 2012 שתי תביעות קטנות בגין הפרות אחרות (כך על פי כתב התביעה).

לעניין זה הפנה התובע את בית המשפט לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ ואח' העוסק בתובענה לאישור תובענה ייצוגית.