אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גיור כאשר המבקשת עשתה מקודם מעשים לא ראויים לכלל ישראל

גיור כאשר המבקשת עשתה מקודם מעשים לא ראויים לכלל ישראל

תאריך פרסום : 07/12/2017 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני גדול
1111448-1
30/11/2017
בפני הדיינים:
1. הרב אליעזר איגרא
2. הרב א' אהרן כץ
3. הרב שלמה שפירא


- נגד -
המערערת:
פלונית ע"י טו"ר ניסים אדרי
**:
....
פסק דין

 

בפני בית הדין מונח ערעורה של המבקשת על החלטת בית הדין לגיור שלא לאפשר לה ולילדיה להתחיל בהליכי הגיור. יש לציין שלפי כללי הדיון בבקשות לגיור, תשס"ו-2006, סעיף יז(1):

"פסק דין של בית דין לגיור לדחיית בקשה לגיור [...] ניתנים לערעור לפני הרכב מיוחד של דייני בית הדין הרבני הגדול שיקבע הרב הראשי."

א) המבקשת היא ילידת פולין. בשנת 2007 הכירה המבקשת את [י'], באותה עת הייתה המבקשת נשואה לנוכרי פולני. גם [י'] היה נשוי החל משנת 1980 ל[ד'], ממנה נולדו לו ארבעה ילדים. החל משנת 2007 עת הכירה המבקשת את [י'], היא קשרה עמו קשרי אישות. המבקשת התעברה מהנ"ל ובנם נולד בפברואר 2009. קשריו עם המבקשת המשיכו גם לאחר מכן. בשנת 2010 הגיעה המבקשת לארץ, באותה תקופה עזב [י'] את ביתו ועבר להתגורר עמה. בשנת 2014 נולד להם בן נוסף.

 בשנת 2011 הגישה [ד'], אשתו של [י'], תביעה לפירוק שיתוף ומאוחר יותר בהמשך אותה שנה הגיש [י'] תביעת גירושין כנגד אשתו. סכסוך הגירושין שבין [י'] ואשתו לשעבר היה ארוך, ממושך ומכוער. בתביעתו טען [י'] שאשתו זינתה עם אדם אחר. עוד כתב בכתב תביעתו שהיחסים בינו לבין אשתו הסתיימו שנים רבות קודם, והם גרים בחדרים נפרדים מזה שנים רבות. הליך הגירושין נמשך זמן רב במסגרתו הגישה האשה מספר ערעורים לבית הדין הגדול כנגד החלטת בית הדין האזורי לחייבה להתגרש. אחרי שבית הדין פסק שעליה להתגרש וערעורה על החלטה זו נדחה בבית הדין הגדול, הגיש [י'] תביעת נזיקין כנגד אשתו בגין סירובה להתגרש.

 בסופו של דבר התגרשו [י'] ו[ד'] בשנת 2013, ותביעת הנזיקין שהגיש [י'] כנגד [ד'] אשתו לשעבר התקבלה במקצת.

משנפתח תיק הגיור של המבקשת בפני בית הדין לגיור, הגישה [ד'] בקשה לבית הדין לגיור, בבקשתה היא מבקשת שימנעו מלגייר את המבקשת מכיון שהמבקשת במעשיה גרמה להחריב את ביתה. כמו כן לדבריה המבקשת קשרה קשרים עם [י'] עוד בהיותה נשואה לנכרי בפולין. ובגין כן התגרשה מבעלה הנוכרי. לטענת [ד'], בנסיבות אלו אין זה מוסרי שבית הדין לגיור יקבל את המבקשת לתוך כלל ישראל.

בית הדין לגיור ובית דיננו שמע את דבריו של [י'] בתגובה לבקשה זו. לדבריו, מערכת היחסים שבינו ובין אשתו היתה רעועה במשך שנים, הפרוד בפועל נעשה שנים לפני עזיבתו את הבית. הצדדים גרו בחדרים נפרדים, ולא היו ביניהם חיי אישות במשך שנים, ולפיכך, לדבריו, המציאות הזאת היא זו שגרמה לגירושין מאשתו הראשונה, והיא זו שגרמה לזה שקשר קשרים עם המבקשת. המבקשת טענה בפנינו שלא שטחה טענותיה בפני בית הדין לגיור. לדבריה, כשהכירה את [י'] הוא סיפר לה שהוא בהליכי פירוד מאשתו והוא רוצה להתגרש. כמו כן קשריה עם בעלה הראשון מעולם לא היו טובים. ומלכתחילה נישואיה היו בגלל לחץ של המשפחות, ולכן לא הקשרים שקשרה עם [י'] הם שגרמו לה להתגרש, ולא הם שגרמו ל[י'] להתגרש מאשתו.

נציין ש[י'] בא ממשפחה דתית, למד בישיבה תיכונית ובישיבת הסדר. גם [ד'] אשתו לשעבר באה ממשפחה דתית. לדברי [י'] גם כיום הוא הולך לבית כנסת ומתפלל, חובש כיפה, הילד הגדול של הצדדים לומד בגן ממלכתי דתי. כמו כן בפנינו נשמעו עדויות של אנשים המכירים את [י'], בן זוגה של המבקשת, ולדבריהם הוא חי חיים של שומר מצות. הילד הולך להתפלל בבית הכנסת, והאם והבית מתנהלים כבית של שומרי מצות.

ב) אין ספק שמעשיהם של המערערת ובן זוגה שקשרו קשרי אישות בעת שהיו נשואים לאחרים, הוא מעשה מכוער ביותר, כפי שכתב בית הדין האזורי בתיק הגירושין, וכפי שכתב בית הדין לגיור בפסק דינו. אמנם לטענת בן זוגה של המערערת חיי הנישואין עם אשתו הקודמת התקלקלו זמן רב לפני שפגש את המערערת, ולא קשריה עמו הם שגרמו לפירוק הנישואין. טענה זו נטענה אמנם בפני בית הדין בעת הגירושין, אך אין ראיה כלשהיא לטענה זו של [י']. אדרבא, מעיון בתיק הגירושין של [י'] ואשתו לשעבר [ד'], נראה על פניו, שהקשרים בין [י'] לאשתו הראשונה היו סבירים, הנ"ל הרבו לנסוע לחוץ לארץ ביחד, והגרושה צירפה מסרונים ששלח לה בהם הוא מצהיר על אהבתו אליה (אף שמתוך מסרונים אלו עולה שחיי הצדדים לא היו על מי מנוחות), דבר הסותר את דבריו, ודבר המראה על קשר עם אשתו בתקופה שכבר קשר קשריו עם המערערת, בתקופה שהמערערת היתה מעוברת ממנו. עם זאת איננו יכולים לקבוע מסמרות בדבר.

יש להוסיף שאף אם נקבע שבן הזוג עשה דברים במזיד, אין ראיה שהמערערת עשתה זאת במזיד. יכול מאד להיות שכפי שהצהירה בפנינו, וכן מסתבר, שבן הזוג אמר שהוא בהליכי גירושין, ולכן הקשר ביניהם הלך והתהדק והמערערת התעברה ממנו. עם זאת, אף אם נקבל את דבריה, אין ספק שהדבר הוא מעשה מכוער, שהרי בפועל שני הצדדים היו נשואים חוקית, ולא ראוי לאדם להתחיל קשרים, ובוודאי לא להתעבר לפני שמסיים את הקשר הקודם.

ג) והנה בית הדין לגיור ביאר בפסק דינו בטוב טעם ודעת, הבעייתיות בגיור מי שמתגיירים לשם אישות, והביא מדברי הראשונים והאחרונים בהאי דינא. אמנם לענין הלכה, למעשה מנהג בתי הדין לגייר גם את מי שמתגייר לשם אישות, וסומכים בזה על דברי הרמב"ם בתשובותיו (סימן ריא, מהדורת בלאו), לעניין נטען על השפחה שכתב:

"[...] או ישחררה וישאנה לאשה, אעפ"י שיש בזה כעין עברה, לפי שהנטען על השפחה ונשתחררה אסור לו לישאנה לכתחלה, לפי שכבר פסקנו פעמים אחדות בכגון אלו המקרים, שישחררה וישאנה. ועשינו זאת מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו. וסמכנו על דבריהם ז"ל עת לעשות לי"י הפרו תורתך. ומסייעין לו לישאנה בעדינות וברוך, ויקבעו לו מועד לישאנה או להוציאה, כמו שעשה עזרא ע"ה. והא-להים יתעלה יתקן קלקולנו."

יסודו של היתר זה וההסתמכות על תשובת הרמב"ם מקורו מדברי האחיעזר (ח"ג סימן כו אות ז), שכתב:

"(ז) והנה אחרי הרעוואלוציע שהיתה בימי המלחמה הגדולה שהותר הגירות וגם הוכר על פי חק ונימוסים נשואי אזרחים, נשאלתי בכיוצא בו איזה פעמים, בנכרית שניסת לישראל בציווילעיהע ורצונה להתגייר ולהנשא בחופה וקדושין, באמרם שרצונם לגדל את בניהם ע"פ דת ישראל, וגם אומרים שאם הב"ד לא יקבלו לגירות ישתמד הבעל, אם יש להתיר לכתחלה, וראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ק מהגאון מוהר"ש קלוגער בסי' ר"ל שהעלה להקל ולהתיר לכתחלה בכה"ג, ונסתייע מד' המהרי"ק סי' קכ"ט ומד' הרמ"א סי' קע"ג ס"ה, אף דלא דמי דהתם בפנוי' מ"מ הא לחד דיעה אסורה ומ"מ כדי שלא תצא לתרבות רעה מתירים מה"ט יש להקל גם בזה. וכיון שאם הי' רוצה הי' משתמד. ונראה מזה דכונתם לש"ש יעוי"ש. ומצאתי יסוד לזה מתשובת הרמב"ם פאר הדור סי' קל"ב שנשאל בבחור אחד שקנה שפחה והיא יושבת בביתו אם חייבים בי"ד להוציאה מביתו משום שנאמר והייתם נקיים כו' ויחוד בגויה באיזה דין נאסור ישיבתה בביתו והשיב על זה הרמב"ם וזה לשונו ודאי מדין תורה צריך לגרשה משם ואפילו בגיותה, כי לא דברה תורה אלא נגד היצר, כאשר אמרו וכו' ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי, ולא זו הדרך, ולכן מחויבין בית דין אחר שמועה זו אשר לא טובה שישתדלו בכל עז ותעצומות לגרש האמה הזאת או שישחררנה וישאנה, ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחלה, אכן כאשר פסקנו בדברים כאלו שיגרש וישא ופסקנו כך מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות לד' הפרו תורתך, ויכול לישאנה והא' ברחמיו יכפר עונינו כאשר דבר לנו ואסירה כל בדיליך עכ"ל הטהור, ולא נתברר בדברי רבנו אם הוא רק מדין הנטען על השפחה או גם מצד הגירות, דמלשון השאלה נראה שהיא גוי'. אבל בתשו' הרמב"ם נראה רק מדין נטען על השפחה, וע"ד הגירות לא זכר כלל, [ואפשר שהי' גם טבילה וקבלת מצות]. עכ"פ מפורש בד' הרמב"ם דמפני תקנת השבים יש להתיר גם בשפחה ומוטב שיאכל בשר תמותות. וד' הרמב"ם יסוד גדול."

ועיין בפסקים וכתבים לגריא"ה הרצוג (כרך ד' חלק יו"ד) שכתב במספר מקומות שכיום רוב ככל הגרים הם מתגיירים לשם אישות, ופוק חזי מאי עמא דבר. ועיין מה שכתב בעניינים אלו, בהוראותיו לקהילות ישראל איך להתנהג בקבלת המתגיירים לשם אישות.

ובפסק הדין של בית הדין לגיור הביאו תשובת הגאון רבי משה פיינשטיין באגרות משה (יו"ד ח"ג סימן קו), שכתב:

"הנה ענין הגרות רובן דרובן הם בשביל אישות שבעצם אין ראוין לקבלם, ורק כשקבלום הם גרים, אף כשקבלו עליהם כל המצות מאחר שלא באו להתגייר לשם שמים, ולכן פשוט שיש לחוש שאף שאומרים לפני הב"ד שנזקק להם שהם מקבלים עליהם המצות אינו אמת וצריך לבדוק ביותר. וזהו כוונת הש"ע יו"ד סימן רס"ח סעי' י"ב בנודע שבשביל דבר הוא מתגייר חוששים לו עד שתתברר צדקתו, והוא משום דכיון שבשביל דבר נתגייר יש לחוש שמא אף שקבל המצות בפיו לא קבלם בלבו, וכיון שיש טעם וסברא לחוש לזה הוא כאנן סהדי שיש ספק שאין בזה שוב משום דברים שבלב אינם דברים [...] שלכן חוששין לו להחזיקו רק כספק גר עד שתתברר צדקתו ויעשה בדין גר ודאי. וברוב הפעמים ואולי גם כל הפעמים הרי הבן ישראל שרוצה בנכרית ובת ישראל הרוצה בנכרי אינם שומרי תורה בעצמם, שלא מסתבר שהנכרי והנכרית שמתגיירין בשבילם ישמרו דיני התורה יותר מהם שהוי כאנן סהדי שאין מקבלין המצות בודאי שלכן צריך ישוב הדעת גדול בקבלת גרים. ובעוה"ר נתפרץ כל כך בהרבה מקומות שמקבלין אותן גם רבנים יראי ה' מפני הלחץ והדחק מבע"ב עליהם, ולכן הרי נחוץ מאד לתקן ולגדור בעד הפרצה הגדולה [...] בכל אופן טוב שלא לקבל דהא בעצם יש לדחות מצד שהגרות הוא לשם אישות, לכן אף שמאיזה טעם הקילו בזה מהראוי שלא להקל עוד קולות."

 הדרכתו של בעל אגרות משה, מכיוון שהגירות לשם אישות היא רק בדיעבד, אין להקל עוד קולות בגיור כזה, ראויה למי שאמרה, ובוודאי שכן יש לנהוג לכתחילה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ